הגאון רבי אהרן קוטלר: עובדות וסיפורים מרתקים לדמותו הגדולה

היום, ב' בכסלו, חל יום השנה ה-62 לפטירתו של הגאון הרב אהרן קוטלר זצ"ל, קבלו מקבץ עובדות וסיפורים מפעימים על אחד ממנהיגי הדור הקודם, מייסדה וראשה של ישיבת ליקווד בארצות הברית.

הגאון הרב אהרן קוטלר זצ"ל (תרנ"ב; 1892 - ב' בכסלו תשכ"ג; 29 בנובמבר 1962) היה ראש ישיבת קלצק בפולין, ולאחר מכן מייסדה וראשה של ישיבת לייקווד בארצות הברית, נשיא מועצת גדולי התורה בארצות הברית וממנהיגי הציבור החרדי בעולם כולו.

רבי אהרן קוטלר נולד בסוויסלוץ', הוא מתייתם מהוריו בגיל צעיר, ולמד ב'קרינקי', במינסק, ובישיבת 'כנסת ישראל' בסלבודקה. הוא עשה חיל בלימודיו, וגדולי עולם התבטאו אודותיו בביטויים נדירים. הסבא מסלבודקה, הגאון הרב נתן צבי פינקל אמר: "כדאי להחזיק את כל התלמידים בישיבה, ולו כדי ליצור את הסביבה בשביל 'אהר'לה סוויסלוצ'ר'".

רבי חיים סולובייציק אמר אחר שנפגש עמו: "מזה ארבעים שנה לא נזדמן לי לפגוש עילוי כמותו", ולימים הוסיף: "הוא נראה כאחד מאלה שהעולם יעמוד עליהם", ורבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק התבטא: "זה הקטן גדול יהיה, כרבי עקיבא איגר בדורו".

בשנת תרע"ד נשא לאישה את ביתו של ראש ישיבת סלוצק ורב העיר, הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל, והחל למסור שיעורים בישיבה. כאשר עלה חותנו לארץ ישראל בשנת תרפ"ה, הוא התמנה תחתיו לראשות הישיבה.

עם פרוץ מלחמת העולם השניה, גלה עם ישיבתו לוילנה וליאנובה. כאשר נאלצה להיסגר בשנת תש"א, הצליח להגיע לארה"ב, ועסק רבות בהפרחת רוח התורה שם, ובהקמת עולה של תורה ברחבי המדינה.

בשנת תש"ד, בעיצומה של השואה הנוראה, הקים את ישיבת 'בית  מדרש גבוה' בלייקווד, ומשם זרח אור התורה לאמריקה כולה. עד היום ישיבת ליקווד מהווה מגדלור של תורה ויראה. עם זאת, פעילותו של רבי אהרן לא היתה באמריקה בלבד, פעל והפעיל למען עולם התורה ברחבי תבל, הן במסגרת 'חינוך עצמאי', 'ועד הישיבות' ועוד.

הגאון רבי אהרן זצ"ל היה מפורסם מאוד בגאונותו האדירה, בשקיעותו העצומה ובאהבתו הרבה לתורה ועמלה.

תפילותיו של רבי אהרן היו מרעידות כל לב, וגווילי פניו האדימו מרוב כוונה והתרגשות. בחרדת קודש, בהכנעה ובמורא גדול, הפציר בתחנונים וברתת מידי בוקר בברכות השחר: "שתרגילני בתורתך… ואל תביאני לא לידי חטא ולא לידי עבירה… וכוף את יצרנו להשתעבד לך…", וזעו לבבות השומעים.

"סבור הייתי שמוחו העילויי אינו מסוגל להתרכז בתפילה כפשוטה, ומחשבתו משוטטת בש"ס וברמב"ם, אך לגודל פליאתי נגול לעיני מחזה שונה לחלוטין, תפילותיו פלאיות ממש, בכוונה עצומה ובהתרגשות, כבן המתחטא אצל אביו…", סיפר בהתפעלות אחד שזכה להתבונן מקרוב בתפילתו.

בספר "קול חוצב" מסופר סיפור נורא, שהתרחש בירושלים בשנת תשי"ד: הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל והגאון רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, מגיעים לחתונה באולמי 'בנות ירושלים', גם הגאון רבי שלום שבדרון זצ"ל השתתף בחתונה זו. בעיצומה של החתונה, ללא כל התרעה, נשמעו שריקות פגזים מהעיר העתיקה. "הבנו שהירדנים החלו להפגיז את האזור כולו", מספר רבי שלום שבדרון. "ההמולה היתה רבה, האורחים השתטחו לארץ, ועוברים ושבים נכנסו מהרחוב לתפוס מחסה באולם, האורות כובו, השולחנות התהפכו על כליהם, רעש ומהומה מבית ומבחוץ".

הפאניקה היתה רבה, משתתפי החתונה רעדו מפחד

"היהודים ששכבו על הרצפה רעדו מפחד, אחד מהם שאל אותי: 'ר' שלום מה עושים עכשיו?', עניתי לו: 'אומרים וידוי'… הלחץ היה נורא, אחד תר אחר אביו, השני זעק שאינו מוצא את אשתו, והפאניקה היתה רבה. איש לא ידע מה יהיה בדקות הבאות, ההפתעה היתה כה גדולה, עד שלא היו באזור חיילים שירגיעו או ידווחו על המתרחש.

"רבי אהרן קוטלר שכב גם הוא על הארץ", סיפר רבי שלום, "ומה אמר רבי אהרן קוטלר? מה חשב גאון הדור באותה שעה של מהומת מוות…? רבי אהרן התחנן על נפשו לפני האלוקים להשאירו בחיים, וכך הוא זעק: 'רבונו של עולם, איך וויל לערנען דיין הייליגע תורה…' [רבש"ע, אני רוצה ללמוד את תורתך הקדושה!]".

תלמידו, הגאון רבי עזרא נוביק זצ"ל, עמד על ידו ממש באותם רגעים, ואף תמך בו להגביהו מהקרקע, והוא הוסיף לתאר: "לאחר רגע הפוגה ארוך, התכופפתי לעברו של ראש הישיבה רבי אהרן כדי להעמידו, שמעתי אותו אומר: 'טאטע… איך וויל דיר נאך באדינען…' [אבא, אני רוצה עוד לשרת ולעבוד אותך], שמעתי גם חלקי משפטים שעיקרם היה, שיש לו עוד מה לפעול בעולם.

לא על עצמו בלבד היה רבי אהרן מתפלל, כי אם על כל כלל ישראל שנזקקו לישועה. "בכל שבת קודש, כשקראו בתורה בהיכל הישיבה, נקרא רבי אהרן לעליית 'שלישי', ואחר ברכות התורה, היה אומר בעצמו 'מי שברך' עבור עשרות חולים מאחינו בני ישראל, אשר קרוביהם הזכירו לפניו את שמותיהם במשך השבוע", מספר תלמידו, ומציין כי "פעם אחת התקרבתי אל הבימה ועקבתי בערנות אחר מוצא פיו, ונוכחתי לדעת שהזכיר ב'מי שברך' בעל פה מן הזיכרון לא פחות מ-83! חולים, כל חולה בשמו ובשם אמו, והעתיר בעדם מתוך התרגשות רבה שהקב"ה ישלח להם רפואה שלמה במהרה"…

מגוריו באמריקה, ארץ הגשמיות הבלתי מוגבלת, לא השפיעה עליו כלל. כל ימיו חי בצמצום ובדחקות, ועל כך יעידו רהיטי ביתו שהיו עלובים ומיושנים, הכסאות והשולחן היו רעועים, ונראו כמו אוסף של שברי רהיטים, כסא אחד לא היה דומה למשנהו, וכשהיו מתאספים בביתו ראשי ישיבות או אישי ציבור, היו משאילים כסאות מהשכנים כדי להושיב עליהם את האורחים.

פעם אירע שאחד מילדי הגאון רבי מנחם מנדל זאקס זצ"ל (חתנו של החפץ חיים זי"ע), שהיה שכנו בבניין, נכנס במרוצה לבית רבי אהרן, ובמשובתו, כדרכם של ילדים, נשכב בתנופה על מיטתו של רבי אהרן, והיא שהיתה רעועה, ונתמכה בקרשים ובחבלים התפרקה וקרסה. הילד נבהל ממעשיו, אך הרבנית הרגיעה אותו: "אל דאגה, ילדי, לראש ישיבה קורה הדבר פעמים רבות כאשר הוא נשכב על המיטה"…

כשהחליף פעם את דירת מגוריו, אחד ממעריציו הפתיע אותו וריהט את ביתו החדש ברהיטים חדשים ויפים. לא נחה דעתו של רבי אהרן מכל זאת, ולא עבר להתגורר בבית החדש עד שהוציאו את הרהיטים החדשים והביאו תחתיהם את הרהיטים הישנים מהבית הקודם.

מקורביו שאלוהו: "רבנו! עד היכן מגעת צניעותך? וכי זה כבוד התורה לגור כך, במעין 'הקדש'?"

לתשובתו יש שתי גרסאות, ושתיהן מורות על אותה שיטה, לפי שמועה אחת הוא ענה: "איני יכול להרשות לעצמי לוקסוס כזה, בזמן שאנשים מאחינו בית ישראל רעבים ללחם…", ולפי שמועה נוספת ענה כך: "אני רוצה לגור כך עברו נכדיי, שיראו וילמדו כיצד היא דרכה של תורה…".

אף כשהפצירה בו הרבנית שיקנה מגבעת חדשה, אחר שהנוכחית היתה מרופטת ואינה ראויה לשימוש, הוא עשה כך בלית ברירה ובלב כואב. בדרך אמר למלווהו: "הלא במחיר הכובע, אפשר לתמוך באברך מהכולל!…" ולא נחה דעתו עד שהסביר לו שכוונת הרבנית לשם שמיים, שלא יתחלל כבוד התורה כשיראו אותו חובש כובע מרופט…

הוא עמד בראש של ישיבת ליקווד, ושירת בה במסירות. משכורתו היתה דלה, ולעולם לא הסכים שיוסיפו על משכורתו, אדרבה, אחרי נישואי ביתו, ביקש שיקטינו את משכורתו, כי מעתה יש לו פחות הוצאות בביתו...

כאשר השיא את בנו, הגאון רבי שניאור זצ"ל, והחתונה התקיימה בישיבה, מלבד ששילם את כל הוצאות החתונה עד הפרט האחרון, וקנה כלים חדשים והשאירם לאחר מכן לשימוש הישיבה, עוד מסר תשלום נוסף למנהל הישיבה, ונימק את הסיבות לכך: 'עלי לשלם על השימוש בחשמל שהיה רב בזמן החתונה. כמו"כ, לא ימלט שבנוכחות ציבור כה גדול, לא ישברו או יינזקו כמה מחפצי הישיבה, ועלי לשלם עבור תיקונם. ובכלל, איני חפץ ליהנות כלל מכספי הישיבה…".

רוצים גם אתם לזכות בילדים צדיקים? הרב זמיר כהן בסגולה מיוחדת:

באדיבות אתר 'דרשו'