אפילו הקול של הבוס מעצבן אותי

התקבלתי לעבודה חדשה, ואני אוהבת מאוד את הצוות, אולם אני מתקשה לעבוד מול הבוס, וכל אימת שאני שומעת את קולו - אני מסתייגת. בהנחה שאני רוצה להמשיך לשמור על מקום עבודתי, מה עלי לעשות?

הקול אומר הכל.

קול האדם, מלבד אשר יש בו בכדי ללמד על אישיותו, יש לו יכולת להשתנות בהתאם לתפקיד אותו ממלא האדם. הקול שלנו משתנה מאדם לאדם כמה פעמים ביום, וזאת מבלי שנהיה מודעים לכך.

הקול הינו שיקוף חיצוני של העיבוד הפנימי שהמוח ערך אודות הסיטואציה בה אנו נמצאים כעת.

אם המוח מזהה שמדובר בסביבת עבודה, הוא יאמץ את הקול הרשמי, הסמכותי והבטוח. זהו ודאי הקול של האדם הנושא את תפקיד ה"בוס".

אם מדובר בסביבה ביתית או בקרבת חברים ומשפחה, הרי ששם יורגש הקול הרך, הנחמד והמזמין.

תובנות אלו יש בהן כדי להבהיר שהקול הוא תלוי מקום, ואין זה אומר שהבוס לא מסוגל להישמע גם רך יותר.

באותה מידה פועל גם המוח שלך, וקושר בין דמות הבוס הקשוח והסמכותי לבין קול העונה על אפיונים אלה. לפיכך אם תיטיבי לשנות את תדמית הבוס בעיניך, תבחיני שגם נימת קולו וטון הדיבור משתנים בהתאם, והוא ישמע לך עדין, סלחני, מבקש יותר ודורש פחות.

בעזרת טכניקות משיטת NLPניתן לערוך שינוי בתתי החושים, לייצר בדמיון סביבת עבודה רגועה ונינוחה, להנמיך את קולו של הבוס ולראות בו אפיוני אישיות אחרים.

הסביבה הישנה שנצרבה במוח תוחלף בחדשה, והוא יפעל לפיה.

(ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך, כותבת ומרצה בתחום)

* * *

מהי חרדה, ומהם הסימנים שלה? והאם חרדה היא תגובה לא נורמלית המצריכה עזרה מקצועית?

חרדה היא תגובה למצב בו אנחנו מרגישים שקיים איום לשלמות הפיזית או הנפשית שלנו. סימניה מתבטאים בתחום הגופני, הרגשי, החשיבתי וההתנהגותי. הסימנים הגופניים העיקריים הם דפיקות לב מואצות, הזעה, מתח בשרירים ומיחושים בבטן. ייתכנו גם קשיים באכילה ובשינה. הסימן הרגשי העיקרי הוא תחושה פנימית מעיקה של סכנה מתקרבת והרגשה של חוסר ביטחון שמלוות ב"פרפרים בבטן". קיימת הרגשה של מתח פנימי מתמיד, ללא הקלה וללא יכולת להגיע לרוגע. מבחינה התנהגותית, החרדה מתבטאת בחוסר שקט, קושי להתרכז ולעתים נטייה להסתגר. לעתים יתפתח גם עצב או דכדוך כתוצאה מהחרדה, ולעתים יהיו גם התפרצויות של כעס.

חרדה היא תגובה נורמלית לחלוטין לסכנות היומיומיות שאנחנו חשופים אליהן. תגובת החרדה מגנה עלינו מפני הסכנות, שכן היא מעוררת את הדריכות הדרושה להתגונן בפני הסכנות. אנשים שאינם חשים כלל חרדה, לא ינקטו את אמצעי הזהירות הדרושים כדי להימנע מסכנות כמו תאונות. בנוסף, רמה מסוימת של חרדה (-חשש/דאגה) דרושה כדי שנשקיע מאמצים להצליח בפעולות יומיומיות שלנו.

החרדה עלולה להפריע לתפקוד היומיומי אם היא באה לידי ביטוי בעוצמות גבוהות. ככל שהחרדה מתבטאת בעוצמה גבוהה יותר, היא צורכת מאיתנו כוחות ומשבשת את התפקוד. אם האדם מרגיש כי החרדה "משתלטת" עליו, קשה לו לתפקד ולבצע את המשימות היומיומיות שהוא רגיל בהן, הוא עסוק כל הזמן במחשבות ובדאגות, ומתקשה להירדם - כדאי לו להסתייע בגורם מקצועי.

(אורלי סמירה, יועצת זוגית ופסיכותרפיסטית CBT)

* * *

אני נשואה באושר, ברוך ה', אבל משהו חסר לי. אני מנסה להסתדר עם כל המטלות של הבית, סדר וניקיון, הלבשת הילדים, רחצתם, הכנת השיעורים אתם ועוד ועוד, וזה קשה לי מאוד. מה שמפריע לי יותר מכול, הוא שבעלי לא מעריך את זה. הוא מסתכל על הכול כמובן מאליו. מגיע לבית ולא רואה אפילו שניקיתי את כל המטבח לפני שנכנס. הוא לא רואה שבישלתי שלושהסירים שלמים, שזה המון עבודה.

מי שלא עושה – לא יודע מה זה לעשות. לא פלא שהוא עובר ליד הדבר ולא רואה אותו בכלל.

כדי שמי שלא עושה - ידע בכל זאת, עליך לעניין אותו בזה. להראות לו מה עשית, ולבקש את הערכתו. כך תאמני אותו ותלמדי אותו להעריך, להודות, להביט במעשי האחר.

אימהות מרגישות את עצמן לפעמים לא טוב עם חוסר הצלחה. הן מפרשות זאת ככישלון אחד גדול. אם הבעל היה מגיע ומעודד, הן היו מתעודדות. כדי שיגיע – את צריכה לספר לו שאת מצפה לזה.

לאחר מספר פעמים שתסבירי לו, הוא יבין. אם הוא היה שואל את השאלה, הייתי מבררת אם הוא נותן יד לבית, ואם לא - הייתי ממליצה לו לתת יד ולעזור בנקודות שבהן את זקוקה לעזרתו.

אם אכן כך הדבר, והוא אינו מושיט ידו, ואת היית רוצה שהוא כן יעשה דברים ויסייע, הביאי לפניו גם את המשאלות הללו שלך.

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)