"אמא, תפסיקי כבר 'לחפור' על הקורונה"

ברצוני לשאול כיצד להתמודד עם תקופת הקורונה מול הילדים. הם מרגישים את הפחד בבית וגם באמצעי התקשורת, וכשאני מדברת על כך המון, שיזהרו ויתרחקו, הם מבקשים שאפסיק "לחפור" להם. בגלל שהעניין מסוכן באמת, ואני חרדה ודואגת לשלומם, כיצד אוכל לגרום להם להישמר ולהקפיד על כל הכללים של הזהירות מהנגיף?

התפשטות הקורונה בעולם היא מציאות בשטח שנקלענו אליה. מחובתנו להישמר ולעשות השתדלות על מנת להגן על בריאותנו, וכמובן להרבות בתפילה לפני בורא העולם, "שירחם על החולים – שיבריאו, ועל הבריאים - שלא יחלו", כלשון דוד המלך עליו השלום.

כשמסבירים לילדים לפי הבנתם, בצורה ברורה ובנינוחות, מהי הסכנה ומהן הנחיות הזהירות שעלינו לנקוט נוכח המציאות החדשה, העניין נקלט אצלם, והם מפנימים את הצורך להישמר. אין מקום כלל וכלל לשדר פחד וחרדה, כיוון שאנו צריכים לשמור גם על נפש בריאה בגוף הבריא. הטפות בצורה חרדתית אינן יעילות, ולהיפך, הילד מפתח התנגדות לדברים, כיוון שמעדיף שלא להיות כבול בחרדה, כדוגמת המבוגרים שבסביבתו, אלא חופשי ומשוחרר...

ניתן, במידת הצורך, לתזכר לילד נקודתית ביציאה מהבית בלשון חיובית וקצרה: "אני סומכת עליך שאתה נזהר ועוטה מסיכה".

עם הרבה אמונה, זהירות כנדרש ותפילה - גם זה יעבור אי"ה. בשורות טובות.

(קרן אהרון, מאבחנת דידקטית, מרצה בחינוך מיוחד ובפסיכולוגיה התפתחותית)

* * *

אני אישה בשנות ה-30 לחיי. האם יש סיבה לרעב דווקא בשעות הלילה? ומה ניתן לעשות עם תחושת הרעב?

כן, לפעמים כתוצאה מאכילה לא מסודרת במהלך היום, או צום במהלך שעות היום, שיוצרים חוסר איזון בגוף וגורמים בשלב מסוים במיוחד בשעות הלילה לרצון לאכול ואף לרעב.

כאשר אוכלים באופן מסודר אפשר לשלוט באוכל במקום שהוא ישלוט בנו, וכתוצאה מכך אוכלים פחות, ומפסיקים בזמן.

בשעות מאוחרות יותר, של מנוחה, יש נטייה לנשנוש יתר. אם יושבים במנוחה, עדיף לעשות זאת ללא פיצוחים או מאכלים שונים אחרים.

לעומת זאת, ניתן לשתות שתיה חמה אשר גורמת לתחושת שובע לאורך זמן, במיוחד בימים קרים, משום שמרכז הרעב והשובע במוח מושפע מטמפרטורה, ולכן כשקר לנו - עולה תחושת הרעב.

יש לשים לב לכמות גדולה מדי של כוסות שתייה חמה על בסיס חלב, משום שבכל כוס נס קפה על חלב, למשל, יש כ-120 קלוריות. (ד"ר סיגל תמיר, ד"ר לתזונה ומדעי ההתנהגות)

* * *

אנחנו זוג הורים עם ארבעה ילדים שיחיו, בטווח גילאים 5-19. שנינו עובדים ומצליחים, ובאופן כללי החיים מתנהלים בנעימות. עם זאת, יש לנו חילוקי דעות קיצוניים בנושא ההנהגה בחינוך הילדים. בעלי סבור שהילדים צריכים מסגרת ברורה וקבועה של כללי התנהגות מחייבים, ולפעמים גם נוקשים, לו"ז ברור ובלתי מתפשר הכולל עשיית שיעורי בית בזמן, תפקידים קבועים, זמני קימה ושינה - וכל זה בימי הלימודים ואף בימי החופשה. לעומת זאת, אני מתנהלת עם הילדים ברכות ובגמישות, ועל פי רוב הספונטניות והכיף הם המובילים את העשייה הביתית. לכן אני מוצאת את עצמי בחריגות של זמן ואיחורים, ועם הרבה ויתורים ועיגולי פינות ללא גבולות - אך עם הרבה פינוק ואהבה. מצב זה יוצר שוב ושוב קונפליקט בינינו, והשאלה היא: מי הצודק?

המצב שתיארת משקף מציאות שקיימת בהרבה משפחות, ובתים רבים יכירו את התופעה הרווחת, כאשר גברים ו/או נשים מחנכים את הילדים דרך השקפת עולמם-הם, ודרך ה"אני מאמין" שלהם, זה מקובל וזה בסדר. אך כל זאת בזמן שכל אחד מההורים מכבד את שיקול דעתו של בן הזוג השני, ומאפשר את ההתנהלות של ההורה בתחומו הוא.

לגבי תחומים משותפים כגון סדר יום, עזרה בבית וכו', חשוב מאוד לתאם ציפיות ולהגיע לעמק השווה, בהחלטות משותפות המקובלות על שני ההורים. אך בכל מקרה חשוב לציין, שאת שלב התיאומים / הוויכוחים וקבלת המסקנות, יש לקיים אך ורק בארבע עיניים, על מנת שישמר כבוד ההורים בעיני הילדים. תנאי זה ימנע מצב של קיום קואליציות "הורה-בן" מול ההורה השני. זכרו! פרצה פנים משפחתית כזו יוצרת נזק רב לליכודה של המשפחה, והקלקול רב בהרבה מהעשייה השגרתית.

מאחלת לכם הצלחה, ושתראו ברכה בעמלכם - אלו הבנים והבנות.

(רחל קליין, B.A, מרצה ויועצת אישית זוגית ומשפחתית)