אמא, עוד סיפור אחרון!

בעלי ואני נשואים טריים. בזמננו החופשי, כשאנו מנהלים שיחה, אני מרגישה שהיא רשמית. אני חשה שהוא אינו מאפשר לעצמו לזרום, לצחוק מידי פעם, להשתחרר. אני מעריכה את חוכמתו ואת רצינותו, אבל הדבר מקשה עלי להיות מי שאני באמת איתו - צוחקת, חופשיה ורשמית פחות. כיצד עלי לנהוג?

מאחר שחשוב לך ליצור מצב של שיחה זורמת המאפשרת לך להתנהל בה מתוך מי שאת - זורמת, צוחקת ורשמית פחות, עליך להבין תחילה מהו מקורו של הצחוק, ומדוע לבעלך זה לא מגיע באופן טבעי והוא אף נמנע מכך.

המוח האנושי מורכב משני חלקים .מוח שמאל - מופקד על החלק האנליטי והשכלי, ומוח ימין - מופקד על החוויה, היצירתיות והדמיון. הצחוק הינו תולדה של שילוב בין השניים, מעין היגיון המהול בחוסר היגיון.

הצחוק – צא מהחוק – נולד כתוצאה מחשיבה "מחוץ לקופסא" ונוגד היגיון ואקסיומות.

בעלך כפי שאת מציינת, הוא אדם חכם ורציני – החלק האנליטי שבו מוביל את קו מחשבתו ואת האופן שבו הוא חוה את המציאות.

חלק זה דומיננטי בו מאוד, עד שאינו מסוגל לחשוב בצורה שאינה הגיונית, לחשוב "מחוץ לקופסא", ואז ממילא אין השילוב עם מוח ימין המופקד על חוויה, יצירתיות ומעוף מחשבתי, וממילא נעלם לו ה"צחוק".

על מנת ליצור שיח פורה, מעניין יותר ואף מצחיק ביניכם – חשוב שתתחברי בשלב ההתחלתי לקו מחשבתו. זה ייצור אצלו תחושה של אמון - שהוא מובן, שיש לו בת שיח, ואז מדי פעם תוכלי להוביל גם לשיחה בעלת אופי קליל, מצחיק וזורם.

(ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך, כותבת ומרצה בתחום)

* * *

האם יכולה להיות התמכרות לשוקולד? אני מרגישה שבכל פעם שאני לא אוכלת שוקולד כמה שעות, אני מרגישה צורך עז לאכול שוקולד, האם זו התמכרות?

אכן, קיימת התמכרות לשוקולד. הסיבה לכך היא השילוב של שומן וסוכר, היוצר מרקם של שמנת וגורם לתאוות ממתקים.

המכורים לשוקולד אכן נתקלו לא פעם במצב בו רצו לאוכל מחפיסת השוקולד קובייה אחת תמימה, אך עד מהרה גילו כי נותרה בידם אריזה ריקה בלבד, מבלי שהיו מודעים לכך.

השוקולד הוא שילוב של שומן, סוכר וחומרים אחרים, כגון קפאין וחומרים המעודדים שחרור של אנדרופינים במוח - אלו הם חומרים האחראים לתחושות רוגע מסוימות.

זה קורה במיוחד בדיאטות הרזייה, כאשר אנשים מוציאים מהתפריט באופן דרסטי את השוקולד, וכאשר רוצים לאכול מעט שוקולד נתקפים בחרדה ובצורך לאכול באופן בלתי נשלט.

הדרך הטובה היחידה להילחם בתשוקה לממתקים שומניים היא להכיר בתאווה ובהיבטיה. יש לזכור שהתאווה יכולה להיות פסיכולוגית או פיזיולוגית, ולכן יש לטפל בתאווה בשני המישורים - הן פסיכולוגית התנהגותית והן פיזיולוגית תזונתית.

(ד"ר סיגל תמיר, ד"ר לתזונה ומדעי ההתנהגות)

* * *

יש לנו שלושה ילדים בני 2, 4 ו-6. בכל לילה, לפני השינה, אני או בעלי מספרים להם סיפורים. בכללילה יש ויכוחים סביב מספר הספרים והשמות שלהם. כל ילד מוציא ספר שהוא רוצה. הם רבים איזה ספר קודם, כמה ספרים בכלל לספר וליד מי לשבת. אני מרגישה שהלילות נהפכים ממש למלחמות בגלל הסיפורים האלו. איך אפשר לסדר את זה?

אין כל סיבה להפוך את המסיבה למלחמה. גם דבר טוב ייהפך לרע אם לא נשמור עליו ונגן עליו בכל מאודנו.

עליכם להחליט ביניכם, את ובעלך, כמה ספרים אתם מוכנים לספר לילדים בלילה. אם תחליטו ששלושה ספרים זה טוב, הציעו לילדים שכל אחד מהם יבחר ספר אחד כלבבו ואתם תספרו אותו. אין סיבה להתווכח על מספר ספרים אם ברור שכל ילד מביא ספר אחד בלבד.

לפי מה תחליטו מה לספר קודם? תוכלו לומר לילדים שאתם מספרים בכל לילה מהדק לעבה, מהספר הדל במילים לספר המלא, מספרים בכל לילה ספר ראשון של מישהו אחר וכך הלאה, לפי החלטתכם.

אל תספרו לילדים אפילו סיפור אחד יותר ממה שכבר סיפרתם והחלטתם. צריך להיות ברור להם כמה ספרים מספרים, כמה זמן מספרים, איך יושבים ולא רבים.

ברגע שהילדים לא יתנהגו כשורה, יתחילו להתווכח אתכם על משהו, או יתחילו לריב זה עם זה –הפסיקו לספר, ללא כעס, ואמרו לילדים שתמשיכו מחר.

הילדים ירטנו, יכעסו או ייללו, אבל אתם תעמדו על דעתכם. רק כך מלמדים ילדים להיות ממושמעים, ואני יכולה לספר לכם, מניסיון רב שנים, שילדים רבים שכבו לישון עם טעם של סיפור ולא עם טעם של מריבה, במסגרת המגבלות הללו.

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)