"בלאק פריידי": הגיגים על פרשת תולדות

"יום הרווקים הסיני", "בלאק פריידיי", "סייבר מנדיי". רוצי לרכוש! קני עכשיו! קבלי בונוס! שלמי מחר-בעוד חודש-בעוד שנה...

חלקי לחמישה - עשרה- שלושים תשלומים. קחי מנה מוגדלת, עם כל התוספות וקינוח משודרג. צאי לחופשה, התפנקי והקיפי את עצמך בכל המותרות. לכי על כל הקופה, נצלי את הרגע וסחטי אותו עד דק...

אחרי הכול החיים האלה כל כך קשים ושוחקים, שמה כבר נשאר לך? לקום בבוקר, ללכת לעבודה, לחזור הביתה מותשת, לשרוד עם הילדים, לאכול וללכת לישון וחוזר חלילה, אז אם כבר ליהנות שיהיה ו-ב-ג-ד-ו-ל!

"וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה". (בראשית, ל"ב)

חיים באקסטרים

גם עשיו עייף ומותש מהמרדף היומיומי אחר ה'ציד' ומחפש משהו שימלא את רעבונו, משהו 'ללעוט'. ומשום שאינו מאמין בהישארות הנפש או בקיומה של הנשמה ולשיטתו הוא ממילא 'הולך למות', הוא דוגל בחיים של נהנתנות לשמה ועיסוק מתמיד בחיפוש אחר ריגושים, מימוש תאוות, כמה שיותר מהר וכמה שיותר אקסטרים.

תהומות של שעמום וריקנות

האמת, שהבכורה על שלל מחויבויותיה, פשוט משעממת אותו. הרבה יותר מדבר אליו נזיד עדשים מהביל וטרי שאפשר להערות ישירות לקיבה (אפילו בלי ללעוס) ולחוש סיפוק מידי. הבעיה, שרדיפה מתמדת אחר תאוות גשמיות וסיפוקים מידיים, מעניקה תחושת סיפוק זמנית בלבד. היא מביאה את האדם לקהות חושים ואדישות ודורשת ממנו להתמכר לריגושים ההולכים וגדלים, בלעדיהם הוא חווה תהומות של שעמום וריקנות.

בתוך כל אחת מאתנו שוכן "עשיו" קטן

בתוך כל אחת מאתנו שוכן "עשיו" קטן שמשכנע אותה "לאכול ולשתות" בלי חשבון "כי מחר נמות". הבעיה, שכניעה לאג'נדה שלו, מכניסה אותנו לסחרחרה של התמכרות לריגושים חיצוניים ומרחיקה אותנו מהעונג והסיפוק האמיתיים, השמורים למי שדואג להזין כראוי את נשמתו.

יש משהו כל כך מושך ב"עשיוויות" הזו

אז מה עושים? יש משהו כל כך מושך ב"עשיוויות" הזו, משהו כל כך עוצמתי, מרגש, חושני. כל כך מיידי... רק להיענות לכל השפע המסנוור הזה, שמצוי וזמין בהישג יד וכבר לחוש בעונג... איך אפשר בכלל להתנגד לו?! ואת מי מעניין הרגע הבא והמחיר שנשלם על הסיפוק המיידי הזה, כשהאלטרנטיבה דורשת מאמץ גדול בהרבה?

גבולות - האקסטרים האמיתי!

אכן, עונג רוחני דורש מאמץ גדול יותר. בניגוד לעונג הגשמי שמעודד התמסרות חסרת מעצורים וגבולות, הוא דווקא תובע הימנעות, הוא דורש שמירה על גבולות ואיפוק. הוא מגדיר מה טוב וממה כדאי להימנע וככזה הוא הרבה פחות מושך.

לקחת את כל הקופה

עשיו חי את הרגע, חיים מלאי אדרנלין ואקשן מתפרץ. הוא בולע אותם במלוא העוצמה בלעיטה אחת גדולה. אבל מי ש'לוקח לבסוף את כל הקופה' וזוכה גם ברוח וגם בחומר, זהו דווקא תאומו יעקב. זה החיוור, הפחות כריזמטי, שנשמע לחוקי התורה, מגביל ומרחיק את עצמו ממה שאסור ונהנה מהעולם הזה במידה.

מקורות:מהר"ל ... וזה שאמר עשו הנה אנכי הולך למות מיד כפר בתחיית המתים, שהיה אומר שהעולם הזה עיקר, והוא העולם הגשמי, ואין כאן תחיה כלל, ואם כן למה זה לי בכורה, דהיינו הקדושה הנבדלת מן הגשמי, כי אין לאדם דבר זולת עולם הגשמי הזה".

ימימה ביסמוט: yemimabismut@gmail.com