כשמכונת הכביסה הופכת למשל עם מוסר השכל

זה התחיל לי בשבוע שעבר, ומאז זה לא עובר. אני אספר על התופעה, ואתם תאבחנו את הבעיה.

זה התחיל לי ממשהו קטן וזה תפס "עוצמות על".

אני יודעת שחלקנו, בתקופות, אוהבים לדבר במשלים. אני זוכרת את המשל הראשון שקראתי בתור בעלת תשובה, לא את המשל הראשון שהגננת סיפרה על השועל והחסידה.

בכלל, כשמסבירים לילד מה זה "נמשל", זה מרגש לראות את ההבנה שלו.

אני לא מתכוונת כרגע לנמשל מסוים, אלא להבנה הבסיסית שיש סיפור, ויש משהו מעבר לו. שיש כאן - ויש עוד.

לראות את האור בעיניים שלו ואת יכולת ההקשה, לראות אותו חושב על מה שסיפרת לו ואת המח שלו מזיז גלגלים הלאה, לראות אותו מסיע מכונית וחושב עמוק, לראות אותה מטפלת בבובה וחושבת חיים.

אני חושבת שאם יש במח אזור של "קליטת משלים", הוא בטח נחשב אזור יוקרה.

הוא עושה לנו פינג פונג מחשבתי שמכריח אותנו לדלג בין סיטואציות.

המשל הראשון שקראתי כבעלת תשובה, היה מספר שקניתי בחנות ברחוב קטן ליד רבי עקיבא,

חנות אחת, שלא ניתן לה בחינם ככה פרסומת סמויה, אבל היא באמת היתה חנות קטנה ומטריפה. עכשיו, כשהיא גדלה, כבר אין לה אותו ריח.

זה היה בימים האלה, כשאת עדיין מרגישה שבורא עולם מדבר אליך מתוך "תוכן העניינים" של הספר, מתוך החוטים שקושרים את הדפים, כשזה לא היה עוד דבק, הרגשתי כשהייתי נכנסת לשם, שהיד שלי מונעת על ידי כוח סמוי ממני אל עבר מדף, משם היד היתה מכוונת, שלא על ידי, לספר מסוים, האצבעות שלי היו לופתות את הכריכה שלו, שלא באחריותי, שילמתי עליו בקופה, כשהייתי חוזרת הביתה, יושבת וקוראת אותו, הרגשתי איך דווקא את המילים האלה, מילות הקודש, בורא עולם רוצה שדווקא עכשיו אני אקרא.

מילים כנגד הנשמה.

כאילו מסילת ישרים היה ישן לילות על המדף ומחכה רק לי. שאני אתענג עליו.

לא הצלחתי לתפוס איך דברי תורה שנכתבו בדורות אחרים בדיוק יודעים את מה שאני מרגישה.

קסם.

אז המשל הראשון שקראתי היה מספר "משלי החפץ חיים". טוב, אני לא מדייקת עכשיו בניסוח, רציתי לצטט בדיוק, אבל נתתי את הספר הזה, לצערי, לסוג האנשים האלה שלא מחזירים. זה היה משל על זוג שהבעל לא ישן טוב בלילה כי הוא היה חייב כסף לשכן שלו, זה כבר כמה לילות שהוא לא ישן טוב, הוא התפתל והתפתל ואשתו שאלה אותו בדאגה וברחמים על למה הוא לא ישן, והוא סיפר לה שהוא מודאג מאיך הוא יחזיר את הכסף. ואז אשתו פתחה את החלון ואמרה לשכן משהו כמו: "אני מבינה שבעלי חייב לך כסף? אז תדע שעכשיו אין לו איך להחזיר". סגרה את החלון ואמרה לבעלה, "זהו, עכשיו הוא לא ישן".

משל עוזר לנו להבין חיים.

משל למה הדבר דומה.

אני לא זוכרת מה הבנתי אז מהמשל הזה, אבל היום אני מבינה כמה הפרדות ומיונים צריך לעשות בחיים. כמה חשוב לסדר נכון מידע.

אז התופעה שלי, אם נחזור אליה, באמת קצת מדאיגה, אני צוחקת כמובן, היא שכל דבר שאני עושה, או רואה, או שמה בסל, אני מתרגמת למשל.

דברים פשוטים:

 אם אני עושה סדר בבגדים,

 אם אני שוטפת כלים,

מקלחת את הנכדים,

כל הארץ נהיתה לי משלים משלים.

למשל, הזרוע של המנורה העומדת שלנו בסלון איבדה כוח, והמוט לא החזיק יותר את האור בזווית ראויה.

בהתחלה, חשבתי לזרוק אותה, את המנורה, אבל אז אמרתי לעצמי, למה?

כל היום אני מדברת לעצמי, גם בקול רם, ליבי שאלה אותי איזה יום, למה אני מסבירה את כל מה שאני עושה, והסברתי לה שזה עושה לי את העולם יותר ברור.

לקחתי שני ברגים וחיזקתי למנורה באופן אקסטרני את הזווית, שני ברגים שמצאתי, ארוכים קצת בפרופורציה, אבל עושים את העבודה.

נכון שהמנורה לא יכולה יותר לנוע עם הזויות עמן היא נוצרה, אבל היא חזקה מאי פעם.

איך שסיימתי וקראתי לכולם לראות את בוב הבנאי שבתוכי, ישר הגיעו מחשבות המשל: זה כמו שמישהו מתבגר, אז כבר לא צריכים אותו?

בטח שצריכים אותו, ואז מקבעים אותו, אמנם לא כל כך אסתטי ויפה, אז הוא לא יכול להיות גמיש וזורם, אבל דווקא בזה כוחו. יציב וחזק.

וככה כל הזמן.

או לדוגמה, מתנצלת על הדוגמאות, אבל לימדו אותי לא לשקר, מכונת הכביסה שלנו מכילה הרבה יותר קילוגרמים ממכונת הייבוש, ככה שכל פעם, חלק מהכביסה, וחורף עכשיו, אני צריכה לתלות על החבל. לכל סיבוב יש פליטים.

מישהו רוצה לעשות לבד את הנמשל, או שאתם מעדיפים שאני אסביר?

אני חושבת שבשביל זה קיבלנו את החיים, האם הם לא כל כולם בשביל שנבין דברים גבוהים נעלים ואחרים?