להיות הורים מא’ עד ת’. והפעם באות ח’: חול וחג

יש אנשים של יום חול ויש אנשים של חג.

אנשי החול, אוהבי שגרה הם. אוהבים את סדר היום הקבוע והידוע, את הדברים שהם רגילים לעשות, את קפה-הבוקר ואת מרק-הצהריים הקבועים שלהם. את הילדים כפי שהיו אתמול ושלשום, ואת החברים הוותיקים שעמם התרועעו בימים עברו.

אנשי החול מחכים בכל פסח ושבועות שהחג יגיע לסיומו. הם מצפים בכל חופשה, שהילדים ישובו למסלולם, ובכל לידה, שתסתיים חופשת הלידה, והימים יחזרו לסדרם הרגיל.

אנשי החג אוהבי מיוחדות הם. אוהבים את היציאה מהשגרה היומיומית.

את המאכלים הרגילים פחות, את סוג הקפה המשתנה מבוקר לבוקר, את הילדים כשהם מגלים איזו תגלית ורועשים סביבה במלוא הקצב, את היציאה מן החומות הברורות של בוקר צהריים וערב, את השוני סביב ידידים חדשים והזמנת אורחים לא ידועים לשלחן שבת.

הם בוכים כשתם לו חג, גם אם חגגו סביבו למעלה משבוע ימים, והם מגירים דמעה עם כל יום חולף של חופשה בת חודשיים.

אנשי החול ואנשי החג על פי רוב אנשים רגילים הם, אלא שהם מרגישים בטוחים יותר במה שנוח להם, במה שמתאים בעבורם. אלו מרגישים נוח במנגינה חוזרת: בעקביות, בשגרתיות, בחזרתיות ובקצב הידוע, ואלו מרגישים בטוחים יותר דווקא בקפיצה מדבר לדבר, בדילוג מעשייה אחת למשניה, במנגינה מתחלפת ובריגושים מיוחדים.

מה טוב יותר להיות, "איש של חג" או "איש של חול"?

לזאת אין תשובה חד משמעית, ויתכן שכמו בכל עניין, האמצע הוא הדבר הנכון.

האידיאלי הוא שלכל אדם ולכל הורה יהיה גם מזה וגם מזה.

שלא תחטוף אמא אחת התקף לב רק ממחשבה על חופשתם הארוכה של ילדיה, על בקרים שבהם יושבים בחיבוק ידיים ומתבטלים או קמים בעשר בבוקר מפוהקים. ושלא תשתעמם אמא אחרת בימי החול המונוטוניים, הנמשכים כסדרם, בהם עליה להכין את ילדיה ואת עצמה ליציאה לבית ספר ולעבודה בכל בוקר באותה עת ובאותה שעה, ללא איחורים וללא תירוצים.

סתם יום של חול, יזכרו ההורים, אוהבי החג, איננו רק סתם יום של חול, שבו יוצאים לעבודה, חוזרים ועושים בדיוק אותן פעולות, אלא אפשר לקחת אותו, לרומם אותו, להשפיע עליו רוב שפע ולצפות לתוצאות מעניינות.

לעומתו, היום המיוחד, אהוב לבם של אנשי החג, איננו סתם עוד יום חגיגי, של חופשה מרתקת ובלגן בבית, הוא יכול להיות יום חפשי ושמח גם כשהוא מהוקצע ומסודר כהלכה, וזאת לתשומת ליבם של אנשי החול.

עשרה כללי זה"ב לזהירות בדרך ההורות

איך להפוך יום של חול מונוטוני ליום של חג?

1. חשבו טוב – יהיה טוב.

אתם חוששים מיום משעמם עם הילדים בחופשה? - תפסיקו לחשוש. החשש לא יביא לשום דבר טוב.

חשבו איזה תענוג זה כשכולם יחד בבית. אמנם בלגן, אבל גם הרבה שמחה. חישבו חיובי, והעולם ייהפך לכזה.

2. העריכו את ה"יש", אל תחפשו מה ש"אין".

יש לכם ילדים? – איזה אושר, איזו שמחה. יש כאלו שהיו משלמים עבור זה כסף רב.

יש לכם עבודה? – איזו חוויה, יש כאלו שמשרכים רגליים כבר שנים כדי למצוא.

3. הכניסו לשגרת הימים פעילות מיוחדת לעשייה יחד עם הילדים.

ימים שגרתיים? רגילים? יום אחר יום יוצאים ללימודים? לעבודה? עמלים סביב הבית והמשפחה? קומו, עשו מעשה! החליטו על נסיעה שלא מדרך הרגיל. החליטו על ארוחה באיזו גינה נידחת! קשטו את השגרה!

4. אל תקראו ליום: "יום משעמם"! הרגילו את ילדיכם לכנותו בשם אחר.

לילדים יש רעיונות משלהם.

הציעו להם: ילדים, בואו נחליט שיש לנו שם לכל יום, ונערוך בו פעילות מיוחדת. למשל: "יום בלונים" – בו נקנה בלונים מכול הסוגים, ננפח ונשתעשע בהם!

"יום קפיצות" – כך ייקרא יום, שבו, באופן קבוע, תורידו את המזרנים מהמיטות על הרצפה, ו...לקפוץ!

כל בית יחליט מה שמתאים לו, אבל תנו לילדים לקרוא לימים הללו בשם. כך יוכלו לספר מאוחר יותר לאחיהם שייוולדו אחריהם: "איזה כיף עשינו כשעדיין לא הייתם. היה לנו יום "בלונז" – יום שבו הפרחנו בלונים וערכנו ביניהם תחרויות".

ילדים שקוראים ליום בשם, זוכרים את החוויות, והן לעולם לא נשכחות.

5. צאו אל המעיין!

אל תתנו לעצמכם לשקוע. התלבשו, הלבישו את ילדיכם וצאו להתרענן.

אין לכם נחל במקום? לא פלא! אולי תמצאו איזו באר ישנה? אין לכם באר? נו, ברור. אגם מים? – גם לא? טוב, לשם כך, צריך את הדמיון!

לנו יש בקצה הרחוב אקווריום ציבורי, שתושבי השכונה באים אליו לביקורי אחר הצהריים. הילדים מסתכלים על הדגים ונהנים יחד עם ילדי השכונה האחרים.

לכו ותנו לילדיכם לאכול שם, ליד האקווריום הזה, את ארוחת הערב.

זה לא חייב להיות ממש ים כדי להרגיש מים.

6. יציאה מן השגרה - מיפה את השגרה.

לצאת מהשגרה יכולה להיות גם יציאה ל... שמחה: לבר מצווה, לחתונה, לבת מצווה או למסיבה לסבתא.

אני יודעת שאנו נוטים להשכיב את הילדים ואז לצאת לשמחה.

בדקו עד כמה זה אפשרי, אבל, למה לא לשדך בין התכניות הללו לתכניות הילדים?

"מי שיישן בצהריים – יבוא אתנו לשמחה!". למה לא?

כולם רוצים להיות בחתונה של בת הדודה האהובה, בפרט אם היא מזמינה גם את הילדים.

7. שוטו עם הגמישות!

ישנם זמנים "מבולגנים", אלו זמני חופשה.

אם הכול ייעשה בחוסר סדר, לא תמצאו את ידיכם ורגליכם.

סדרו לכם את היום, כך שבסיסו יהיה מסודר. אחר כך תוכלו לשנות כל דבר.

היו מצד אחד נאמנים לסדרכם, מצד שני גמישים בתוכניותיכם.

כך תרוויחו משני הכיוונים. כך תסתדרו עם כל העניינים.

8. אל תהיו נוקשים - היו גמישים!

ילדים אוהבים משחקי דמיון. תנו להם לשחק בהם יום יום.

משחק "אבא ואמא" לגיל שלוש זה מצוין ואפשרי בלעדיכם, אבל לפעמים הם רוצים יחד אתכם.

אל תהיו ממוסמרים למקומותיכם. תנו להם להסביר לכם שהנעל שלהם היא עפיפון, כל עוד היא לא נוחתת על המנורה בסלון.

9. ילד מיוחד? – לא לשווא הוא נולד.

קבלו את הילד האחר בברכה. הוא בא ללמדכם לקבל שונות. רק באמצעותו תוכלו להבין, שהחיים שלנו אינם בנויים לפי הזמנה.

בואו נקבל כל שונות בברכה. למדו את הילדים האחרים לעשות אתו כל מיני דברים. הם ייהנו מהנתינה, והוא מהקבלה, ובסוף כולם ילמדו שאין נותן ומקבל, כל אחד הוא שניהם.

10. צאו מהקופסא!

אם החיים הם מתנה, והבית הוא קופסה, אז לקופסא יש חלון וגם דלת מברזל.

אפשר לפתוח את החלון לכניסת אוויר אחר, אפשר לפתוח את הדלת אם רוצים לגמרי לצאת מהקופסה.

שורה אחרונה

בדקו תמיד עד כמה ולאן שווה לברוח קצת מכאן. אם בורחים קצת מהאזור הרגיל ויוצאים החוצה, מצליחים להפוך חול לחג. אין צורך לגמוע מרחקים, לפעמים במקום קרוב יש מספיק מה לעשות, וקל יותר כשזה קרוב לבית.

מתוך הספר "להיות הורים מא' עד ת'", מאת מנוחה פוקס. לרכישה לחצו כאן.