סיון רהב מאיר: האם הייתם עומדים מול ילד ואומרים לו "אין לך סיכוי, אתה כישלון"?

האם הייתם עומדים מול ילד קטן ואומרים לו: "אין לך סיכוי, אתה כישלון"? ברור שלא. ילדים צריכים אמון כדי לפרוח ולצמוח. אבל זה מה שאנחנו עושים כעת לדור שלם. "הדור האבוד", מבשרות הכותרות פעם אחר פעם. זה לא רק תיאור מצב, זו עלולה להיות נבואה שמגשימה את עצמה. מה אמור לעשות נער בן 14 שרק קורא כל היום כמה כולם מתנתקים, לוקחים סמים ומתמכרים לאלכוהול? מה אמורה לעשות נערה בת 16 שלא מפתחת הפרעות אכילה ובעיות רגשיות, ומרגישה יוצאת דופן?

אין פה קריאה להעלים את הבעיות. זו תקופה קשה עם מצוקות קשות. צריך לדבר על כך ובעיקר לטפל בכך. צריך גם לתת לנוער תחושה שאכפת לנו, שהם חשובים, שהם לא בסוף הרשימה אחרי שכל שאר המשק ייפתח.

ובכל זאת, די לפאניקה. זה מיותר ומוגזם להכריז מראש שמדובר בשנתונים שלמים שחייהם נהרסו, שאי אפשר לשקם אותם, שכמה חודשים בבית ובמחשב יחסלו את עתידם.

מזל שמומחים כאלה לא עמדו ככה עם סטטיסטיקות ותחזיות קודרות ליד הצעירים שיצאו ממחנות הריכוז ב-45', או ליד ילדים באוהל במעברה בשנות ה-50, או אפילו ליד ילדי האינתיפאדה השנייה שהתבגרו בצל אוטובוסים מתפוצצים.

בשיחותי בזום עם בני נוער בימים אלה שמעתי מהם הרבה על הקשיים, אבל ביקשתי שכל אחד יספר גם על העוצמות והחוזקות שגילה בתקופה הזו. "הייתי תינוקית לפני הקורונה", אמרה לי נערה בת 13. "התבגרתי והפכתי להרבה יותר עצמאית ואחראית". אחרים סיפרו איך התחילו לנגן, לבשל, לתכנת, ללמוד שפות, להתנדב, איך מצאו תחומי עניין ופעילות שלעולם לא היו מגיעים אליהם.

כשההורים יוצאים לעבוד, יש נערים שלוקחים אחריות גם על הזום של האחים בכיתה ה' או ו'. "מתלמיד שבקושי לומד, הפכתי לתלמיד שמלמד גם את אחותו הקטנה", כתב אחד מהם בצ'אט. רבים מהם מצאו עבודות לתקופה הזו. חלקם, לצערנו, עוזרים בפרנסת המשפחה. נערה אחת סיפרה שהכניסה את עצמה לבידוד עצמי, ביוזמתה, למשך שבועיים, כדי להיכנס בסופם לביתה של סבתא ולחיות איתה שם כמה ימים, אחרי חודשים של ריחוק. נער אחר סיפר שהפך לגבאי נמרץ של בית הכנסת בגן השעשועים הסמוך, אחרי שנים של פסיביות, אדישות ושעמום בישיבה התיכונית שבה הוא לומד. זה נשמע שחלקם אפילו חוששים לחזור לשגרה, לחיים של פעם.

אם אנחנו באמת דואגים לעתידם, כדאי לעשות שני צעדים פשוטים שנוגעים לכמות ולאיכות של זמן המסכים שלהם: להגביל את השעות, ולדאוג לסינון של תוכן אלים ופוגעני. יש אפליקציות פשוטות, בחינם או בזול, שדואגות לכך. ואז אפשר לדבר איתם על היתרונות, ולא רק על החסרונות. על מה הם רוצים להשיג בתקופה הזו שנכפתה על כולנו. שישמעו גם מבוגרים שמאמינים בהם.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".