אנחנו אחרי לידה, והנישואים מתפרקים

כבוד היועץ, אני ממש אובד עצות.

אנחנו נשואים כבר הרבה שנים ומכירים בעל פה איך זה נראה אצלנו אחרי לידה.

אנחנו אפילו מתכוננים לזה, מכינים את עצמנו, מדברים על הבלגן, חוסר התפקוד, הלחצים והכל, אבל עדיין נופלים שוב ושוב בבור.

אשתי ילדה לא מזמן את בננו השישי, ואנחנו עומדים על סף גירושין! פשוטו כמשמעו. אין לנו רגע אחד של נחת או הסכמה על משהו. המצב נפיץ, ואני מרגיש שאני עומד להשתגע.

האם זה חייב להיות כך? שוחחתי עם אנשים רבים וכולם מתארים מצבים דומים, פחות או יותר. בטוח יש משהו שכולנו מפספסים.

אשמח שתגיב. תודה.

* * *

שלום רב!

אכן, שאלתך מבטאת רחשי לב של רבים מהקוראים כאן, וראוי להרחיב מעט בנושא.

כהקדמה רק אומר כי אין ולא תהיה עצה פרקטית מסוימת שביכולתה לפתור בעיות מכל סוג שהוא. הפתרון בכל המקרים הפשוטים והסבוכים נעוץ בהבנה. בזמן ששני בני הזוג מבינים היטב את עמדת הצד האחר וקשובים לו תוך שהצד השני מבין למצוקתם, במאה אחוז מהמקרים הם פותרים לבד את בעיותיהם בצורה הנפלאה ביותר, ושום יועץ או חכמולוג לא יוכל לקלוע לפתרון המושלם ברמת דיוק שכזו.

ובכן, בשביל להבין מה עומד מאחורי המתח העולה בזמני לידות, עלינו לראות מספר גורמים אפשריים:

1. שינוי מצב.
2. שינוי סטאטוס.
3. הכבדה בעול הבית (בעקבות נפש נוספת המצטרפת למשפחה), המתבטאת בעול כספי וטכני.
4. התערבות אפשרית של גורמים חיצוניים בנעשה בבית.
5. לחצים אפשריים של הורים בבחירת שם הרך הנולד.
6. במקרה של בן, לחץ מאירוע הברית (טכני, ורגשי. את מי להזמין, מי ייפגע, וכו').
7. חוסר תפקוד של היולדת, שמביא לתחושה של חוסר שליטה בנעשה.
8. חוסר התחשבות ב"יולד", שלכאורה אצלו הכל תקין, ומצפים ממנו (כולם, לא רק האישה) לתפקוד מלא ותומך.
9. הלחץ גורם למצבי רוח משתנים, המוסיפים עוד יותר לתחושת חוסר השליטה וחוסר ההבנה.
10. עייפות. שניכם רוצים לנוח ולנפוש מהחוויה המטלטלת שעברתם, אבל הלחץ לא מאפשר אפילו לחלום על כך.

ועוד ועוד...

על כל אחד מן הגורמים ניתן לכתוב ספר שלם של תובנות ופרשנויות. אך זהו לא תפקידכם לקרוא באותו הספר...

תפקידכם הוא להבין ולחשוב על הדברים כפשוטם, ולנסות ולהביא לפתרון משותף.

נו, מה חידשתי? הלא כולנו יודעים זאת, ועוד יכולים להוסיף לרשימה עשרות גורמים פוטנציאלים לייצור מריבות, ואף מדברים ומנסים בכל הכוח לפתור! וזה לא עובד!

אבל זו בדיוק הטעות, וליתר דיוק הטעויות: 1) אנחנו נוטים לדבר על הבעיות, ולא על הרגשות. 2) אנחנו תמיד מנסים בכל הכוח לפתור.

נניח שה"בעיה" כעת היא שהבלגן בבית מעכיר את מצב רוחכם. על מה אתם מדברים? על הבלגן. ומה עושים כדי לפתור זאת? מפעילים לחץ בכל הכוח כדי ליצור בית מסודר. התוצאה הבלתי נמנעת היא עליה ברמת המתח.

הבית המבולגן מייצר אצלכם תחושה לא נעימה, ולא דיברתם עליה! אתם יכולים לסדר את הבית עד מחר, אבל לא פתרתם כלום.

לו יצויר שהייתם דנים ביניכם על התחושות העולות בכם מכך שהבית מבולגן, והייתם מגיעים למסקנה כי אצלך זה גורם לתחושה של זלזול בצרכים שלך, ואצל אשתך הבלגן מסמל חוסר התגייסות שלך למענה במצבה הרגיש, הייתם יכולים להבין זה את זו, לנסות לתקן את המסר ולהרעיף זה לזו תחושת השתתפות במצב, וכן להעביר זו לזה תחושת הערכה, מבלי שמצב הבית ישתנה! הבלגן יישאר בעינו, אבל שני בני הזוג כבר יחייכו זה לזו בהבנה ובהשלמה.

הדברים אמורים כלפי כל בעיה שהיא. קודם כל עלינו להבין לרגשותיו של האחר, ולהעביר לו את רגשותינו אנו.

אך כאן טמון פח שרובנו נופלים בו.

לעיתים המצב מתוח ונפיץ, ואין היכולת של אחד מבני הזוג לפחות להעלות את רגשותיו באופן רגוע ולשוחח עליהן, קל וחומר שהוא אינו מסוגל להכיל כעת רגשות של הצד שכנגד, ולהעמיק במסרים אותם הוא משדר. המילים היחידות שהוא מסוגל לומר יוצאות מהקשרן ומתבטאות באופן כועס, מתוך מצוקה אישית.

איך מרגיעים את המצב? כאמור, אין עצה שתעבוד על כולם.

אבל יש לנו הבנה.

אנחנו מודעים לגורמי הלחץ. אנחנו יודעים לראות בהתנהגות האחר מצוקה. אנחנו יודעים לכוון לרגשות, ולא להתמקד בפרטים טכניים המסתירים מאחוריהם הר של רגשות ומצוקות.

יש לנו המפתחות. כיצד נפעל כאשר נפתח את הדלת? כפי שאנו מכירים ויודעים את המערכת הייחודית שלנו, כבני זוג מיוחדים שאין דומה להם.

אתה מציין כי זו הלידה השישית, ועל כן אני מניח שאינך מבוהל מהמצב, אלא בעיקר מתוסכל. מקווה שהועלתי לתסכולך. לזוג שמבוהל, אמליץ לקרוא את המאמר הזה. אולי זה ירגיע אותו שזה קורה "במשפחות הכי טובות"...

הרבה מזל טוב, וגידול קל!

פינחס הירש הוא יועץ זוגי m.f.c. pini41133@gmail.com