הלהבות התפשטו ב"כפר אורנים", הכל הפך למאכולת אש, אך בית אחד הוקף בענני כבוד

הרב ר' ממודיעין עילית זכה לייסד כולל מיוחד, המתקיים בעיר מודיעין השכנה, ועוסק בקרוב בני נוער הלומדים בתיכונים דתיים, באמצעות חברותות עם אברכים מופלגים, המקדישים משעותיהם כדי ללמוד עם הנערים, ובכך הם מעניקים להם שעות לימוד תורה.

פעילות זו זוכה, בחסדי שמים, לנשיאת חן ולהצלחה מיוחדת. הקשר הבריא והמקרב שנוצר בין האברכים לתלמידים, נושא פירות משובחים ומשפיע לטובה על עתידם ועל עתיד משפחותיהם.

בעלון "קול מאמינים" הובא סיפורו תיאר הרב יהושע לייבזון את הסיפור, אותו שמע מהרב ר', ראש הכולל: היה זה בבוקרו של הושענא רבה האחרון, בו השתוללה שריפה עזה ביישוב "כפר אורנים", השוכן על פסגת הגבעה ממול מודיעין עילית. כוחות הכיבוי היו בדרכם למקום, אולם לא היה צורך בעין מקצועית כדי להבין שהשרפה עומדת לצאת מכלל שליטה.

הצמחיה העבותה, בתוספת מזג האוויר לאחר כמה ימי שרב, הפכה למאכולת אש. הרוחות הסתייעו ברוח מזרחית שנשבה בעוז באותה שעה, והאש טיפסה במהירות אל פסגות ההרים וכילתה את כל הנקרה בדרכה.

בשעתיים הקרובות התפשטה האש במהירות על פני כל ההרים שמסביב, וכילתה בדרכה עשרות דונמים של חורש טבעי. האוויר היה אפוף עשן סמיך, ועשרות צוותים של לוחמי אש התאמצו כדי להגן על בתי היישוב הסמוך. אלא שכל זמן שהרוח סערה בעוצמה – לא היה לאל ידם להושיע.

תושבי היישוב החלו להתפנות מבתיהם לעבר מתחם שהוכן עבורם בעיר מודיעין הסמוכה. ניתן רק לדמיין את החרדה שהכתה בלבבותיהם באותה שעה, כשכל תושב חרד על גורל ביתו שעלול להיהפך למאכולת אש.

"מביתי צפיתי בלשונות האש המתקרבות במהירות לבתי הישוב 'כפר האורנים' ופתאום נזכרתי ביוסי. יוסי הוא אחד מתלמידי התיכון שלומדים בחברותא עם אברכי הכולל, ומשפחתו מתגוררת באחד מהבתים המזרחיים בישוב, אלו שאוימו עתה על ידי האש הנוראה. הייתי מודאג מאד לשלומו ולשלום ביתו", מספר הרב ר'.

"צפיתי מחלון ביתי בלהבות שהחלו ללחך את הבתים, ובששת מטוסי הכיבוי הדואים באוויר הלוך ושוב, משליכים חומרים מעכבי בערה על ההרים שמסביב, בניסיון נואש למנוע מהאש להתפשט לעבר הבתים. תוך כדי דיבור הוצאתי את הטלפון הנייד מכיסי והתקשרתי ליוסי.

"הייתי זקוק לכמה ניסיונות חיוג עד שהצלחתי להשיגו. מעבר לקו הוא היה נשמע מבוהל. 'הרב', הוא אמר לי, כשקולו מתאמץ לגבור על ההמולה והבהלה ששררו סביבו, 'ממש עכשיו פינו אותנו במהירות למודיעין. השארנו הכול מאחור. השמועות אומרות שהלהבות כבר אוכלות בבתים הסמוכים לביתינו, ומי יודע אם יהיה לנו להיכן לחזור…'

"חיפשתי מילים כדי להרגיעו ולא מצאתי. אולם פתאום, הגיעה אלי הארה משמים ואמרתי לו: 'יוסי, עד שאנו מדברים, החשש שלך יכול חלילה להתאמת. חבל על כל שניה. אני מנתק את השיחה ומתחיל מיד לומר תהילים, יחד עם ילדי. אני ממליץ גם לך לעזוב הכל ופשוט להתפלל…'

"נפרדתי ממנו באיחול מעומק הלב, כי החשש יתברר כחשש שווא ולא יארע כל נזק לו ולמשפחתו, ומיד התיישבתי להתפלל יחד עם ילדי. קראנו פרק אחר פרק בכוונה ובהתעוררות, כשמבעד לחלון נשקפים למולנו המאמצים האינטנסיביים, שעורכים כוחות הכיבוי מהאוויר ומהקרקע. המשכנו להתפלל ברגש ובכוונה, גם כשמסך העשן כיסה את שדה הראיה שמולנו, ובתי היישוב הסמוך נעלמו מעינינו.

"כוחות הכיבוי הצליחו להשתלט על האש רק בשעות הצהריים. הנוף הירוק שמול ביתנו הפך לשחור משחור. שמחנו לשמוע שבחסדי שמים אין נפגעים בנפש, אולם השמועות על כך שיש כמה בתים בישוב 'כפר האורנים' שעלו באש, טרדו את מנוחתנו.

"המשכתי להתפלל, כשאני חרד לגורל ביתו של יוסי. ארך זמן עד שהתושבים יכלו לחזור ליישוב על מנת לאמוד את הנזקים. שעה ארוכה חלפה, עד שראיתי את מספר הטלפון של יוסי מופיע על צג הסלולרי שלי. מיהרתי לענות. מעבר לקו נשמע קולו הנרגש של יוסי: 'הרב, זה פשוט לא יאמן! אני בטוח שהכל רק בזכות התפילות…!'

התברר, כי בשעה שישבתי בביתי עם ילדיי וקראנו תהילים, וגם יוסי בעצמו התיישב במקום שאליו פונה עם משפחתו, כדי לומר תהילים ולבקש על גורל ביתו, לבל יעלה באש חלילה – הנס אכן קרה. בעוד הבתים שמימין ומשמאל לביתו ניזוקו קשות מן האש או נשרפו כליל, ביתו שלו לא נפגע בכהוא-זה. כמו הוקף בענני כבוד, התרחקה האש מהבית ודילגה לבית שאחריו.

"שנינו ידענו את הסוד שהגן על הבית מפני האש. היתה זו התפילה שנאמרה בדיוק ברגע הנכון ויצרה חומת הגנה שמנעה בעד האש מלפגוע בבית", מסיים הרב לייבזון את דבריו.

הרב זמיר כהן נותן עצה טובה לתפילה מושלמת: