כשתליית כביסה הופכת לסמל לאושר ולחירות

אין לי כוח לנקיונות, אין לי כוח לכביסות, אין לי כוח לשטוף כלים! אני מרגישה שפחה! כל הזמן מכבסת ומכבסת, שוטפת כלים ושוב שוטפת, מטאטא ושוב מטאטא, אוספת צעצועים ושוב אוספת, כמה אפשר?".

צילי עלתה לסבתא לביקור. היא מצליחה להשחיל את הביקור אחת לחודש חרף עיסוקיה הרבים. היא מכבדת את סבתא מאוד, אוהבת לשתף אותה בקשיה ולשמוע את עצותיה וחוכמת החיים השופעת.

סבתא מצטחקת, ואומרת: "אומרים שאילו היו מעמידים לאשה בערמה גבוהה את כל הכלים שהיא תשטוף במהלך חייה, היא הייתה קורסת מרוב יאוש".

"נכון! כמה אפשר?", צילי אכן על סף יאוש.

סבתא מסתכלת עליה במבט עמוק וחודר:"מיידלע שלי", היא אומרת, "הייתי בשואה, חויתי סבל ומרורים שלא יעלו על דעת בן אנוש, אני לא מרבה לספר ולדבר על מה שהיה שם", היא נאנחת עמוקות.

"רק זאת אגיד לך, כשהייתי שם במחנות, עבדתי בעבודות כפיה ללא תנאים אנושיים חשבתי שלעולם לא אצא משם לעולם!

באחת הפעמים שאולצנו לצעוד בצעדה בכתונות הפסים שלנו, נראתה מן העבר השני של השביל עליו צעדנו עירה פולנית. באחד הבתים ראיתי גויה פולניה.

אותה גויה עמדה ותלתה בגדים על החבל. כן, כן, היא תלתה כביסה נקיה על חבלי כביסה בחצר ביתה. לא האמנתי למראה עיני! אנחנו כעבדים וכשפחות, תחת סבל, עינויים קשים, רועבים ללחם, וזו תולה כביסה!".

סבתא לוקחת נשימה. "באותה העת, כשראיתי את אותה אשה, תליית כביסה הייתה בעיני סמל לחרות, סמל לשחרור. אחת שיכולה לכבס את בגדיה שלה, של בעלה וילדיה, לעמוד ולתלותם למול שמש חמימה ליבוש- היא אשה מאושרת, זה הרי הדבר הכי נהדר שאשה יכולה לעשות, לא חשבתי שאי פעם אזכה לזה…"

סבתא מרימה את עיניה: "ב"ה זכיתי, מלאכים ליוו אותי, ניצלתי, זכיתי להינשא, זכיתי להקים בית וברבות הימים לתלות כביסה!".

סבתא מביטה על צילי:"האם את מבינה מה משמעות הדברים? יצאתי לחרות וזכיתי ולתלות כביסה נקיה של משפחתי שלי! לא האמנתי שזה יקרה".

הרב יצחק הוטנר שואל, איך יתכן שאנחנו נקראים בני חורין כאשר אנחנו עדיין בגלות, והוא עונה, אומנם אנחנו בגלות, בעיקר בגלות הגוף אבל אנחנו בני חורין בכוח המחשבה.

יש לכל אחת כוח לנתב את כוח המחשבה שלה והרגש שלה לכיוון חיובי או לכיוון שלילי.

שפחה זו אחת שמרגישה שהיא עובדת בשביל מישהו אחר, ולא מקבלת הערכה.

את לא עובדת בשביל מישהו אחר, וההערכה האמיתית מגיעה מבפנים.

כשאת יודעת ומרגישה שאת עושה דבר גדול ומשמעותי, מה שאת עושה זה רצון ה' ותכלית הבריאה.

ברוך אתה ה', שלא עשני שפחה!

פסי דבלינגר היא מרצה להעצמה אימהית. pid38a@gmail.com