3 שנים לפטירתה של חני וינרוט ז"ל, שהיוותה השראה לנשים דתיות רבות

הערב (חמישי) ימלאו 3 שנים לפטירתה של חני וינרוט ז"ל, סופרת ומרצה חרדית שהתפרסמה בעיקר בזכות חומרים שכתבה במהלך התמודדותה עם מחלת הסרטן. חני הלכה לעולמה בגיל 34 בלבד, בתום כ-8 שנות מאבק במחלה, לאחר שהרופאים צפו לה כחצי שנה בלבד. היא הותירה אחריה את בעלה, עו"ד דובי וינרוט, ושלושה ילדים.

חני וינרוט ז"ל גדלה בבני ברק ולמדה בבית יעקב. לאחר נישואיה השלימה תואר ראשון בפסיכולוגיה ולמדה לתואר שני, במהלכו גילתה שהיא חולה במחלה סופנית. עם גילוי המחלה היא הפכה לסופרת שהוציאה לאור שני רבי מכר, שעסקו בחיים בצל המוות ובאמונתה החזקה.

מתוך רצון להשאיר לילדיה מורשת ממנה ולהכינם לחיים, החלה חני בכתיבת בלוג אישי, בהתחלה עבור בני משפחתה בלבד. לאחר מכן, החלה לפרסם פוסטים ברשתות החברתיות, שתפסו תאוצה רבה. בעקבות כך, נשים חרדיות רבות פנו אליה, ואף ביקשו להיפגש איתה ולהעביר איתה את ימיהן האחרונים. חני ליוותה נשים רבות למותן ואמרה כי זו זכות גדולה עבורה, "אך לצערי, זה קורה יותר מדי לאחרונה".

בפוסט האחרון שלה, כתבה חני: "חבריי היקרים והאהובים, אני מודעת לדאגה לשלומי ומתחזקת מכמויות האהבה שנשלחות אליי בכל מדיה אפשרית. בימים אלה, כשאני חלשה פיזית ונזקקת למנוחה רבה, אבקש להתחשב ולהימנע ממחוות מעיקות כמו ביקורי פתע. חשוב לי להגיד שאני קוראת כל מילה ומילה, ושמחה בכל תמונה ותפילה שנשלחות אליי. אני אסירת תודה על האכפתיות ומתנצלת שלא מצליחה לענות אישית לכל אחד ואחת. בעזרת השם אחזיר בשמחות בלב שמח לכשאתחזק".

במלאת 3 שנים למותה של חני, כתבה אשת התקשורת סיון רהב מאיר פוסט מרגש לזכרה:

"הערב – שלוש שנים לפטירתה של חני וינרוט ז"ל, שהמאבק שלה במחלתה העניק השראה לרבים. בתקופת הקורונה נזכרתי פעמים רבות בעצה שחני נהגה לתת: להפריד בין סבל הכרחי לבין סבל לא-הכרחי.

היא הסבירה שהמחלה שלה, למשל, היא סבל הכרחי. זוהי המציאות שאיתה עליה להתמודד. אבל להגיב במרירות, לריב עם כולם, להפסיק להגשים את החלומות שלה – זה כבר סבל לא-הכרחי. זו כבר בחירה שלה.

הנה דוגמה נוספת, קלה יותר: אם המשפחה נכנסת לרכב באיחור, וברור שאנחנו עומדים לאחר לאירוע – זה סבל הכרחי. זו המציאות הנתונה כרגע. אבל לבלות את כל הדרך במריבות ובהאשמות ובדאגה בגלל האיחור – זה כבר סבל לא-הכרחי. זו החלטה אישית, איך לנצל את הזמן עד שמגיעים.

נדמה לי שחני הייתה מסבירה שהקורונה היא סבל הכרחי. המגיפה העולמית הזו היא עובדה, לצערנו. אבל זה לא הכרחי להתמכר למסכים, לאכול לא בריא, לבזבז זמן, לנתק קשרים חברתיים, לשקוע לפסימיות. הקורונה היא לא תירוץ לכל דבר, והיא לא פוטרת אותנו מהכרעה אישית איך להתנהג בחיינו בכל התחומים", כתבה רהב מאיר וסיכמה: "שנזכה להבדיל בין סבל הכרחי לסבל לא-הכרחי, ושנדע כמה שפחות סבל".