סיון רהב מאיר
סיון רהב מאיר: ממריבה על מים ליד הבאר, למשרד העלייה והקליטה
החיים מאלצים אותנו לעתים לצאת מאזור הנוחות. הפרשה מלמדת שצריך לקחת אחריות, לחפש את השליחות שיש בכל טלטלה כזו
- סיון רהב מאיר
- פורסם י"ד כסלו התשפ"א |עודכן
(צילום: shutterstock)אנחנו קוראים את פרשות השבוע ונאלצים להשתמש בכוח הדמיון – לחשוב איך יעקב אבינו פגש את רחל אימנו ליד הבאר. מתי בפעם האחרונה ראינו בכלל באר?
עו"ד דוד דרסלי אבטה לא צריך לדמיין. בהרצאת זום שנתן בשבוע שעבר בחג הסיגד הוא שיתף ילדים ישראלים בסיפור ילדותו, שנשמע כאילו נלקח מתקופת התנ"ך.
כבר בגיל 7, באתיופיה, הוא היה רועה הצאן של המשפחה. תחת אחריותו היו 15 עזים, והיה עליו לדאוג שהן יאכלו וישתו. "היום חפירת בארות בתורה מסמלת עבורנו השקעה לטווח ארוך, חפירה לעומק", הוא אמר, "אבל עבורי – באר המים הייתה פיזית מרכז החיים. באחד הימים הגעתי עם הצאן אל הבאר. הבאר היא כיכר העיר, והיא שייכת לכולם. אבל באותו יום הלכו אחרינו חמישה רועי צאן נוצרים, ובעודי דולה מים מן הבאר, הם דרשו שאעזוב. השבתי להם שכידוע, סדר השקיית הצאן הוא בהתאם לסדר ההגעה, אבל הם לא אהבו את התשובה. הם צעקו עלי ועל קרוב משפחה יהודי נוסף שהיה שם קללות אנטישמיות: יהודים עם זנב, פולשים, זרים, אתם לא שייכים לאתיופיה. לא ויתרנו, והמפגש התדרדר במהירות לפסים אלימים. אחת מהאבנים שהם זרקו עלי פגעה לי במרכז המצח. עד היום יש לי צלקת מאותה מריבה על מים, ליד הבאר".
הילד הזה מאתיופיה, עם צלקת במצח, שגדל ליד באר מים, מונה בחודש שעבר למשנה למנכ"ל משרד העלייה והקליטה של ישראל.
* * *
לא תמיד חייו של האדם מתנהלים כפי שתכנן. פיטורים, פרידה, משבר כלכלי ועוד אילוצים יכולים להוציא אותנו מהמקום המוכר לנו, אל עבר עתיד לא ידוע. במובן מסוים זה קרה לכולנו בשנה האחרונה, שנת הקורונה.
זה מה שקרה בפרשת השבוע האחרונה, פרשת "ויצא": יעקב הוא איש תם, יושב אוהלים. פתאום הוא נאלץ לעזוב את ביתו, אחיו עשיו רודף אחריו, והוא בורח לחרן. ניתן לשער שהוא מרגיש מפוחד, מתוח וחסר ביטחון. אבל פרשנינו מסבירים שפרט קטן אחד משנה את העלילה. לפני שיעקב יוצא לדרך, יצחק אביו קורא לו, מברך אותו, ומטיל עליו שליחות: הגיע זמנך להמשיך את השושלת ולבנות את האומה הישראלית. צא לחרן, תמצא אישה ותקים משפחה. יעקב הופך מפליט נמלט – לאדם שיש משמעות גדולה במעשים שלו. הוא כבר לא בורח, הוא בונה את העתיד שלו ושל העם כולו. חמוש בתודעה הזו, יעקב יצא לדרך מלא בנחישות ואחריות.
החיים מאלצים אותנו לעתים לצאת מאזור הנוחות. הפרשה מלמדת שצריך לקחת אחריות, לחפש את השליחות שיש בכל טלטלה כזו, ולמצוא בכל משבר הזדמנות להתחדשות ולצמיחה.
הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".