"אין לי סוד, רק סייעתא דשמיא"; השדכנית של מאות זוגות מיוצאי רוסיה נחשפת

עשרות שנים של עיסוק בשידוכים לימדו את הרבנית רבקה גדלביץ לשמש בתפקיד המראיינת. היא רגילה לשוחח עם בחורים ובחורות כדי לשמוע מהם על חייהם ועל שאיפותיהם. לאחר מכן היא מנסה להתאים להם את ההצעה שנראית לה כמתאימה ביותר, ובמקרים רבים מאוד רואה ברוך ה' ברכה בעמלה.

ייתכן שזוהי הסיבה שבשלה היא מרגישה קצת מוזר כאשר אני מבקשת ממנה להיות הפעם המרואיינת - זו שמשתפת בחייה ובהישג הבלתי ייאמן אליו הגיעה, כשזכתה להוביל להקמת בתים של מאות זוגות, רובם עולים מרוסיה, חוזרים בתשובה.

"הסיפור האישי שלי זהה לשל הרבה עולים מברית המועצות", היא אומרת, "כילדה גדלתי ברוסיה ובשנות ה-90, כאשר כבר הייתי נשואה עם שלושה ילדים, עליתי לארץ, כמו מיליון עולים נוספים שעלו באותה תקופה".

אלא שבשונה מהעולים האחרים, היא ראתה לנגד עיניה כל העת את המשימה לדאוג לבנות הרוסיות שהגיעו לארץ, לעתים ללא בני משפחה. במשך שנים היא עבדה כמורה בפנימיית 'בית אולפנה' המיועדת לבנות רוסיות, אחר כך היא הפכה להיות אם בית במקום ולאחר מכן המנהלת.

"תמיד היו לנו שאלות"

"כילדה ידעתי תמיד על יהדותי", מספרת הרבנית גדלביץ, "אך בביתי לא הקפידו כלל על שמירת מצוות. זה היה בלתי אפשרי וממש לא מקובל במוסקבה של אותם ימים. כנערה נרשמתי לאוניברסיטה ולמדתי את הוראת השפה הרוסית. שם גם הכרתי את בעלי – הרב לוי שאף הוא למד הוראה, בדיוק כמוני".

במבט לאחור היא מציינת כי נראה לה שדווקא השידוך שנרקם בינה לבין בעלה, הוא שהוביל אותה לעסוק בתחום השידוכים. "זה היה שידוך משמיים, כמו שאומרים, כי באותה תקופה שנינו התגוררנו במוסקבה, למדנו באותה אוניברסיטה את אותו מקצוע ושנינו היינו יהודים. מאוחר יותר גם נודע לנו שנולדנו ממש באותה תקופה, באותו בית חולים".

הרבנית זוכרת את הימים בהם היא שבה לביתה כסטודנטית ואמה שאלה אותה: "למה את לא חושבת ברצינות על נישואין?" "התגובה שלי הייתה תמיד: 'אמא, יש רק בחור אחד שהוא חכם יותר ממני, אבל הוא גבוה ולא מתאים לי'. זה כמובן היה בעלי שעד היום הוא חכם וגבוה ממני. אבל כפי שניתן לראות, הצלחנו לגשר על הפערים".

הם התחתנו, הביאו לעולם שלושה ילדים, מה שנחשב למשפחה גדולה מאוד במושגים של רוסיה, ועסקו בהוראת ספרות בשפה הרוסית. כעשר שנים לאחר נישואיהם נפל מסך הברזל והחלה לחדור לרוסיה ספרות במגוון שפות ודתות, מה שהוביל אותם להכרה ביהדות ולעשיית הצעדים הראשונים בתהליך השיבה אל המקורות. "תמיד היו לנו שאלות, וכשמצאנו את התשובות לא היה לנו בכלל ספק באמיתותן", היא מסבירה. "התחלנו לשמור שבת וגם השלמנו לבננו הבכור את אירוע פדיון הבן שלא חגגנו לו כשנולד, מהסיבה הפשוטה – שלא ידענו שצריך לעשות אירוע כזה".

הרבנית ובעלה

"רק סייעתא דשמיא, אין הסבר אחר"

לארץ הם כבר הגיעו כיהודים שומרי מצוות. ילדיהם נכנסו ללמוד מיד במוסדות חרדיים, הרב גדלביץ התמנה לאחראי על המחלקה הרוסית בישיבת אש התורה, ואילו אשתו החלה לעבוד בבית אולפנה. בתפקיד זה היא נשאה במשך עשרים ושבע שנים, עד לשנה האחרונה.

"כל החיים שלי היו במוסד החינוכי של הבנות, הוא חלק ממני", היא מספרת. "אבל לצד העבודה החינוכית והלימודית, גיליתי מהר מאוד שאני חייבת להפוך לשדכנית, כי זהו צורך השעה. חלק מהבנות שבאו ללמוד אצלנו היו סטודנטיות בגילים שנעו בין 18 ל-35. הן התחזקו מאוד בתקופת הלימודים ורצו להקים בתים של תורה עם בעלים אברכים. מצבן היה רגיש מאוד והייתי חייבת לאתר עבורן שידוכים מתאימים".

הרבנית מספרת בהתרגשות על כך שבשנים מסוימות היו שנתונים בפנימייה בהם כל הבנות, ללא יוצאת מן הכלל, חזרו בתשובה, זאת אחרי שנכנסו לפנימייה כשהן כמעט אינן יודעות דבר על יהדות. "הדבר המדהים הוא שזכיתי, בסייעתא דשמיא מופלאה, להשיא אותן עם בחורי ישיבה", היא אומרת. "כשאני מדברת על כך אני לא גומרת להתרגש, כי מי שמכיר את הרקע הרוסי מבין עד כמה שזה לא פשוט ולא מובן מאליו".

איך באמת עשית את זה?

"סייעתא דשמיא", היא משיבה בשתי מילים. "באמת שאין לי הסבר אחר".

דוגמה לאותה סייעתא דשמיא ניתן לראות מהשידוך הראשון שעשתה: "התגוררנו אז בשכונת רמות, בדירה ישנה שסבלה באופן קבוע מרטיבות ונזילות. בשלב מסוים הרגשנו שאנחנו לא מסוגלים עוד להישאר בדירה והחלטנו לעבור למשך חמישה חודשים לבניין אחר, עד שהתקלה תסודר. כך מצאנו את עצמנו בדירה חילופית בשכונת רמות ד', וגילינו שמתגוררת מולנו משפחה נחמדה ממוצא רוסי – הורים מבוגרים עם שלושה ילדים גדולים בסביבות גיל 20 ועוד שלושה קטנים, שנולדו להם בארץ.

"עם הזמן ערכנו איתם היכרות והסתבר שהם התגוררו בעיר השוכנת במרחק של 12 שעות נסיעה ממוסקבה. ככל ששוחחנו איתם יותר גילינו כמה שמדובר במשפחה מיוחדת, ואז נולד הרעיון – להציע לבנם את אחת מבנות הפנימייה. השידוך ברוך ה' יצא לפועל, בני הזוג כבר נשואים עשרות שנים ויש להם משפחה מבורכת עם ילדים ונכדים. אנחנו שבנו להתגורר בדירתנו הישנה, לאחר שהנזילה תוקנה, ועד היום אני לא גומרת להתרגש מהאופן בו הקב"ה הוביל לגלגולו של השידוך הזה, שלא היה יכול להיעשות באף דרך אחרת".

בשנים הראשונות לאחר העלייה סבלו העולים החדשים מקשיים כלכליים לא פשוטים. איך אפשר לחתן בכזה מצב?

"אני יכולה להשיב על כך בתשובה אחת - כשאנחנו הגענו לארץ פגשנו בן דוד שלנו שהיו לו לא מעט בנות בלי עין הרע  והוא המתין זמן רב למציאת שידוכים עבורן. שאלתי אותו איך הוא יחתן את כולן, ותשובתו הייתה – 'אני לא יודע להגיד איך, אבל כל שידוך הוא נס, ואני מאמין שזה עוד יקרה'. ברוך ה' כיום כל בנותיו נשואות, וגם אני גיליתי עם הזמן עד כמה שכל שידוך הוא נס. אם הקב"ה רוצה זה פשוט קורה, אני רואה זאת מקרוב שוב ושוב".

חתונה בה זכתה הרבנית גדלביץ להיות שדכנית

"לא רק ממוצא זהה"

מאז ובמשך עשרות השנים האחרונות, מקדישה הרבנית גדלביץ את כל עתותיה לחיפוש שידוכים עבור תלמידותיה לשעבר, תלמידות בהווה וכן בחורים ובחורות שאינם ממוצא רוסי, שפונים אליה בבקשה לחפש עבורם שידוכים מתאימים.

על אחד מהמקרים המרגשים במיוחד היא מספרת: "היה בחור מיוחד מאוד שבמשך תקופה ארוכה ניסיתי למצוא לו שידוך. ניסיתי וניסיתי, אך משמיים מנעו זאת ממני. עד שבאחד הימים הגיעה ללמוד אצלנו בחורה מאוקראינה שהתקרבה ליהדות וקיבלה אישור מהוריה להתארח בארץ במשך חודשיים בלבד. לאחר מכן הם הבהירו לה שיהיה עליה לשוב לאוקראינה כדי להוציא תואר שני, שכן מבחינתם אין כל אפשרות לוותר על הלימודים. פגשתי את הבחורה בארץ והיא התחננה שנמצא לה שידוך. היא הסבירה לי שברצונה להקים בית יהודי כשר, וברור לה שאם הוריה יראו שהיא משודכת ועומדת לפני חתונה, הם יאפשרו לה להישאר כאן וזו תהיה סיבה טובה לעזוב את האוניברסיטה.

"במהלך השיחה עם אותה בחורה התרשמתי שמדובר במישהי מיוחדת מאוד", מבהירה הרבנית, "וכבר אז תכננתי להציע אותה לאותו בחור שחיפשנו עבורו שידוך. השניים יצאו לפגישה אחת, ממנה חזרה הבחורה מרוצה, אך הבחור אמר לי שזה לא נשמע לו. ביקשתי ממנו לנסות בכל זאת, בשבילי, והבטחתי לו שאם הוא לא ירצה להיפגש עוד – לא אלחץ עליו יותר. הוא נתן את הסכמתו והם אכן נפגשו פעם נוספת. בסיומה של אותה פגישה צלצל אליי הבחור והודיע: 'אני לא רוצה פגישה נוספת'. הבנתי ורציתי לנתק את השיחה, אך אז הוא הוסיף: 'אני לא רוצה עוד פגישה, כי אני סגור על עצמי. מבחינתי אפשר להתקדם לחתונה'. כך נרקם השידוך המופלא הזה, שהוא רק אחד מתוך שידוכים רבים שזכיתי לעשות".

אירוע בו אירחה הרבנית את הזוגות ששידכה

את מקפידה להציע דווקא שידוכים ממוצא זהה?

"לא בהכרח", היא מפתיעה. "אמנם לכאורה ניתן לחשוב שברגע שהמנטאליות זהה אז השידוך בוודאי יצליח, אך זה לא מחויב המציאות. לאחרונה ממש זכיתי לשדך בחור רוסי עם בחורה ישראלית ממוצא תימני. ואגב, הוא בגובה 1.83 והיא בגובה 1.55. הדבר לא הפריע להם כלל, והם כל כך מאושרים.

הרבנית גדלביץ שומרת עד היום על קשר קרוב מאוד עם חלק  מהבנות ששידכה, בעיקר אלו שנמנו על השנתונים הראשונים של הפנימייה. "אנחנו מרגישות ממש כמו משפחה, וכיום, כשהן מחתנות כבר את ילדיהן, הן מתקשרות אליי עם כל הצעה שהן מקבלות, כדי לשמוע אם אני מכירה ומה אני חושבת".

"שפשפנו עיניים, לא גמרנו להתרגש"

לא רק בחורים ובחורות משדכת הרבנית גדלביץ, אלא גם מבוגרים. לא רק מהארץ, אלא גם מחו"ל. "במהלך תקופת הקורונה הצלחתי לשדך ברוך ה' תשעה זוגות שהגיעו לידי חתונה ועוד ארבעה שנמצאים כיום בין האירוסים לחתונה, ביניהם יש בחורים צעירים, אך  גם בגיל הביניים ואפילו ישנו שידוך בו החתן בן 60 והכלה בת 53".

השידוכים בימים אלו הם לדבריה בלתי פשוטים. "בגלל הקורונה לא יכולים להיפגש כרגיל ולצערי גם לא להתחתן כרגיל. כל המסע של השידוכים שמטבעו מאופיין בכל כך הרבה סימני שאלה והתלבטויות, הופך להיות מאתגר פי כמה. אבל ברוך ה' הבשורות הטובות ממשיכות להגיע, ובכל פעם אני מאושרת מחדש. העובדה שעשיתי כבר עשרות שידוכים לרגע לא ממעיטה מהשמחה העצומה שיש לי עם כל שידוך נוסף".

והיא גם רואה מגמה מעניינת בשנים האחרונות: "בעבר היה פחות מקובל בציבור החרדי לחתן ישראלים עם בעלי מוצא רוסי. הישראלים רצו ישראלים והתעקשו על כך. בשנים האחרונות אני רואה מגמה הפוכה ממש - ישנם בחורים מעולים ממוצא רוסי, בנים למשפחות חוזרות בתשובה, הלומדים בישיבות המובילות ביותר בציבור החרדי והפכו למבוקשים מאוד, הם מקבלים הצעות מעולות. אני ממש שמחה לראות שזה ככה, כי אני מכירה את הנפשות הפועלות מקרוב, ויודעת שכולם רק מרוויחים מכך. 

"גם אני אישית שמחה מאוד במגמה הזו. ברוך ה' עם השנים הרשימות שלי מתמלאות בשמות וכך יש לי מגוון רחב ביותר ממנו אפשר לשדך. חבר מביא חבר, מתקשרים אליי במשך כל שעות היממה, ואני רואה את זה לגמרי כזכות גדולה.

"שואלים אותי מה הסוד שלי", היא מוסיפה, "אבל באמת שאין לי סוד. אני בסך הכל משתדלת לברר על כל בחור או בחורה שפונים אליי וכמובן גם מראיינת אותם בעצמי, כדי ללמוד עליהם קצת יותר. אני אף פעם לא מסתמכת על שמועות או על בירורים שעושים אחרים. במשך תקופה מסוימת גם שימשתי כשדכנית דרך ארגון 'תולדות ישורון' – זהו ארגון גדול שהקים הרב יצחק זילבר זצ"ל. ניהלתי שם את התכנית שעסקה בשידוכים ובמשפחה היהודית וזכינו ברוך השם לסייע בהקמת בתים רבים".

*

הרבנית אינה מרשה לעצמה לסיים את שיחתנו לפני שהיא מספרת: "לפני כשנתיים ארגנו שבת גדולה מאוד בה השתתפו 400 איש, כולם תלמידים שלנו לשעבר, כמעט כולם משידוכים שלי. ישבתי שם כמו אמא הרווה נחת מילדיה ולא גמרתי להתרגש – מדובר בבחורים ובחורות שהגיעו לארץ כבודדים או עם משפחה קטנטונת, והנה הם זכו להקים דורות מבורכים, עם משפחות מרובות ילדים, לחלקם יש אפילו נכדים. בעלי ואני עמדנו שם ופשוט שפשפנו עיניים. הרגשנו זכות כל כך גדולה להיות שותפים בהקמת בתים כה רבים ולא גמרנו להודות".