ניצולי השואה זקוקים לתרופות וארוחה חמה. מי מצטרף אלינו לעזור להם?

78 שנים אחרי, מוטי ליבר מתגורר בבית חם לניצולי שואה, שם הוא ורעייתו זוכים לסיוע ולתמיכה מסביב לשעון. לאוכל, לניקיון, לכביסה, לתעסוקה ולחברה, בסיוע ובטיפול עמותת יד עזר לחבר, ובעלות לא מבוטלת. "זה הניצחון האישי שלי על הצוררים הנאצים", הוא מספר ומצטמרר: "הם היו כפסע מלרצוח אותי".

גם גניה שוורצברט, היום בת 94, לא שוכחת את מילותיה האחרונות של אמא המנוחה: "בת שלי, תשמרי על עצמך ועל אחותך, אל תוותרי על החיים". נאמנה למילות האם, שרדה גניה את תלאות מסע ההימלטות מהצורר הנאצי, את מחלת המלריה ואת המאבק האינסופי ברעב ובפחד. בלי נעליים היא צעדה מאות קילומטרים, ישנה על האדמה ואכלה שאריות של פירות וגרעינים.

אחרי השואה נישאה בפולין וילדה שלושה ילדים, וב-1958 עלתה עם בני משפחתה לישראל. אבל סאת הייסורים של גניה נמשכה גם בארץ: היא איבדה את בעלה וגם את בנה הבכור, לוחם קבע בחיל האוויר. בנה השני נפצע קשה, אך בחסדי שמים התאושש והבריא. כיום, לצד מוטי, היא מתגוררת בבית החם ונהנית מכל רגע. "אני בין אנשים וטוב לי... כשחיילים באים לבקר אני מתרגשת במיוחד, בשבילי כל חייל הוא כמו ילד שלי, אלה הרגעים שעבורם כדאי לחיות", היא מספרת בדמעות.

אלפי ניצולי שואה עדיין חיים בינינו. האנשים המופלאים האלו, ששרדו את מוראות המשטר הנאצי, את התקופה האפלה ביותר בתולדות האנושות, נתונים במקרים רבים גם כיום במצב לא אנושי. נטולי תרופות ומזון, בלי סיוע ובלי חימום בחורף. לעיתים הם מגיעים למצבים מסכני חיים לא עלינו, ואין מי שידאג להם לפחות בגיל זקנה ושיבה.

לואקום הזה נכנסה בכל הכוח והמרץ מחלקת החסד של 'הידברות'. בפעילות יומיומית, בסיוע מתנדבים ותרומות, מגישה 'הידברות' לניצולי השואה המופלאים הללו עזרה וסיוע בכל הנדרש להם. בין אם מדובר באוכל חם ובתרופות קריטיות ובין אם בשמיכות או בתנור לחורף. אצלנו ב'הידברות' ניצולי השואה הם לא רק מספר, הם קודם כל ולפני הכל – בני אדם, אחינו ובשרנו.

להפיץ חום ואור

בימי החנוכה אנו מתאספים מדי ערב בחיק המשפחה ומעלים את הנרות, כדי שיפיצו אור וחום משפחתי. קשה לתאר במילים את תחושת החמימות המוכרת לכולנו משעת הדלקת הנרות, אבל יש כאלו שלא זוכים לדבר הנפלא הזה.

אותם קשישים שבילדותם מסרו את נפשם כדי להדליק נר על דרגש מחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו, שסיכנו את חייהם כדי להשיג שמן ופתילה שיזכירו להם את קיומו של החג – יושבים כעת בבתיהם בבגדים דלים, רעבים וחסרי אונים. גל הקור שהחל בשבועות האחרונים מכה בהם בעוצמה אבל אין להם תנור לחימום הבית או שמיכה להתעטף בה ולהתגונן.

מחלקת החסד של 'הידברות' לא מוכנה להשאיר אותם כך. יחד אתכם נרכוש לכל קשיש וקשישה ערכה מחממת ומצילת חיים – תנור ושמיכות, ולפי הצורך גם תרופות ומזון. יחד נפיץ בבתיהם את אור החנוכיה ונחמם להם את הלב, יחד נעשה להם מחווה של כבוד ושל אהבה והערכה.

מוטי וגניה ויחד אתם עוד אלפים רבים של ניצולי שואה יקרים, יזכו לעבור גם את החורף הזה בשלום – בזכותכם ובזכות תרומתכם. בידיכם להציל אותם ולמנוע מהם חלילה להגיע לרחוב!

אמץ מבוגר

לצורך החזקת הפרויקט הקדוש ומחמם הלבבות הזה, מציעה מחלקת החסד של 'הידברות' מספר אפשרויות לתרומה והשתתפות במפעל החנוכה הייחודי והנשגב הזה, בקו הטלפון 073-222-1212 או בלינק הזה.

במסלול הראשון, בתרומה חד פעמית של 180 שקלים יוזכר שמכם לברכה אצל גדולי ישראל לאחר הדלקת הנרות בערבי חג החנוכה.

במסלול השני, בתרומה של 'חבילת חנוכה חם ומאיר' בעלות של 540 שקל (180 כפול 3 תשלומים), תקבלו מארז מיוחד ומושקע של קופסת מזכרת ובתוכה שמן סגולה עם טיפות קדושות מחנוכייתו של מרן שר התורה הרב קנייבסקי שליט"א. כמו כן, שמכם יוזכר לברכה אצל גדולי ישראל לאחר הדלקת נרות חנוכה.

במסלול השלישי והנחשק במיוחד, מסלול 'אמץ מבוגר', מוצע לפרוס חסות שנתית על יהודי מבוגר - כולל סיוע בחימום לחורף, במימון תרופות ומזון לאורך השנה ועוד, בסכום של 2,640 שקל (220 כפול 12 תשלומים). התורמים המסלול זה יזכו לשי יוקרתי ומיוחד - חנוכיה מעשה ידי אמן מזכוכית קריסטל טהור עבה ומסותתת, ועליה תחריט מדהים של ירושלים מצופה בזהב 24 קראט, עם הקדשה אישית, ובנוסף, שמם יוזכר לברכה אצל גדולי ישראל לאחר הדלקת נרות חנוכה.

כל חנוכייה כזו שתדלק בביתכם, תסמל את הניצחון על הצורר הנאצי. ליד החנוכיה הזו תוכלו לספר לילדים ולנכדים, שבזכותכם עוד יהודי שעבר את מוראות המלחמה זוכה לקורת גג, לחימום ולמזון. שבזכות התרומה שהרמתם יש לו גם תרופות וארוחה חמה, ובעיקר – הרבה אור וחום בלב.

חנוכה בגיא צלמוות

"בצריפנו, צריף הנוער, היו מרוכזים בחורים מארצות כיבוש שונות, רובם מאירופה המרכזית. אולם היו כאן גם מספר רב של בחורים מיוון, שגם אליהם הגיעו הכובשים המרצחים. היו ביניהם שומרי תורה ומצווה, אשר שלטו היטב בלשון העברית, ולכן יכולנו להידבר בינינו בלשוננו", כך מתאר הרב סיני אדלר, יליד פראג וניצול גטו אושוויץ, את זכרונותיו מהמחנה.

"יום יום היינו מתאספים באחת מפינות הצריף לתפילה בציבור וגם זוג תפילין משותף היה לנו, כך שגם את המצווה הזאת יכולנו לקיים. התפילה בציבור וקיום המצוות שיכולנו לקיים במשותף בתנאים ההם, גרמו לכך, שבינינו, אותם הבחורים שהשתדלו לקיים את המצוות שניתן לקיימן, נקשרו קשרי ידידות הדוקים, למרות שמקומות מוצאנו היו מרוחקים זה מזה מרחק רב.

"בהגיע ימי חנוכה, הצלחנו להשיג נר אחד, אשר היה בשבילנו נכס רב משמעות. בלילה הראשון של חנוכה התאספנו בקומה העליונה של אחד הדרגשים והדלקנו בצוותא את הנר היקר לנו עד מאד. בוודאי שהדלקה זאת של הנר הדליקה גם בלבנו תקוות חדשות לעתיד טוב שבוא יבוא, וחיזקה את ביטחוננו הגדול ב"מעוז צור ישועתי".

"ברגע כזה התעוררו בנו הגעגועים הגדולים אל העבר, אל הימים שבהם חגגנו את ימי החנוכה כל אחד בבית הוריו ברוב שמחה. אבל העבר הזה נעלם ואיננו - ולכן התעוררה ביתר שאת הבקשה הבוקעת מעומק לבנו לעתיד שאמנם רחוק עדיין, אבל בו תתקיים תפילתנו ששרנוה גם אז: תכון בית תפלתי ושם תודה נזבח, לעת תכין מטבח מצר המנבח, אז אגמור בשיר מזמור חנוכת המזבח".