תתכוננו להתרגש: אם הבית העקרה הופיעה בחלומו של היתום - ואמרה 6 מילים מצמררות

לאחרונה נפטר רב חשוב ביותר בקהילת בעלז - ר' יצחק לנדא ז"ל שמו. במהלך השבעה שלו הגיעו בני משפחתו לניחום האבלים, וביקשו לספר דבר מה שאירע לפני 30 שנה, בבית יתומים בירושלים - שם עבדה אישה צדיקה בשם צביה סאוויצקי ז"ל, שלא היו לה ילדים.

בני המשפחה שביקרו בבית הנפטר, היו אחייניה של סאוויצקי, שסיפרו על היום שבו היא נפטרה לבית עולמה והם עסקו בסידורי ההלוויה שלה - שהייתה ביום שישי חורפי. "היינו שם כל המשפחה כשפתאום ראינו אדם לא מוכר, שלפי הלבוש שלו ראינו שהוא חסיד בעלז", סיפרו. 

מה רבה הייתה הפתעתם כשהחסיד התקרב אל הקבר, וביקש לומר קדיש על הנפטרת. "הוא ידע להגיד שלא היו לה ילדים, אבל השוני בינינו היה גדול ולכן לא הבנו איך הוא הכיר את האחיינית שלנו. הוא היה חסיד ואנחנו השתייכנו לציבור הליטאי".

בינם לבין עצמם הם תהו 'מה להם ולו', אבל הם לא שאלו אותו שאלות ורק פטרו אותו באומרם: "זה בסדר, הסתדרנו. יש מי שיגיד עליה קדיש".

החסיד הלך לו והם היו בטוחים שהפרק הזה נסגר, אולם במהלך השבעה ציפתה להם הפתעה. "הוא הגיע אל ביתה של אמנו, אחותה של המנוחה, שישבה עליה שבעה ומיד כשהתיישב החל לספר בבכי ובהתרגשות רבה, על הקשר בינו לבין המנוחה".

"אמור עליי קדיש אחרי שאיפטר מן העולם"

החסיד סיפר להם כי הגיע לארץ בשנת תש"ה - ללא הוריו. 

במשך חמש שנים הוא התסובב בארץ כנער צעיר ללא הורים, וחי בסוג של יתמות. "כשהגעתי לירושלים, נשלחתי ל'חדר' יבנה ובשעות הלילה הייתי הולך לפנימייה לילדים יתומים בשכונת קטמון. מי שהייתה שם אם הבית היא הגברת צביה עליה השלום, שהייתה כמו אמא של ממש, עבורנו הילדים".

החסיד סיפר כי המנוחה דאגה לכל הילדים כאילו היו ילדיה ממש, ואפילו ניקתה את ראשם מכינים - מרצונה החופשי. ויום אחד, הגיע תורו של יצחק - הנער השקט והמופנם, להיות מטופל בידיה הטובות, אלא שפתאום, באמצע הטיפול - הוא החל לבכות. 

כששאלה אותו גברת צביה מדוע הוא בוכה, ענה לה שהוא בוכה בגלל שהיא דואגת לכל הילדים, ולה עצמה אין ילדים. ולמרות שזה מצער אותה וגורם לה למפח נפש - היא מתייחסת לילדים כאילו היו ילדיה ממש. "איך אני אוכל לשלם לך על החסד שאת עושה איתי?", שאל הנער הצעיר מבין דמעותיו. 

הגברת צביה ז"ל התייחסה לבקשה שלו ברצינות, ואמרה לו כך: "אם תרצה להשיב לי טובה, אמור עליי קדיש אחרי שאיפטר מן העולם".

"הנפטרת הגיעה בחלום - שעות אחדות לפני פטירתה"

מאז עברו להן 45 שנה. 

יצחק גדל והקים משפחה משלו, ושכח לגמרי את המאורעות של אותו היום. 

והנה, בחודש טבת של שנת תש"נ - הוא חלם חלום. בחלומו הופיעה אם הבית הצדקנית כשהיא יושבת על ספה, קוראת לו ואומרת: 'איציק'ל, הגיע הזמן לקיים את ההבטחה'.

"התעוררתי בבהלה גדולה מהחלום הזה. לא הפסקתי לחשוב עליה ועל ההבטחה שהבטחתי לה באותו יום, כאשר הייתי נער צעיר. אבל הקשר שלנו אבד במשך השנים, ואפילו לא ידעתי אם היא עדיין בחיים. סיפרתי את החלום לרעייתי, אבל הוא רדף אותי גם כאשר פניתי ללכת לבית הכנסת להתפלל שחרית".

והנה, בחזרה מבית הכנסת - הוא רואה מודעה טרייה שנתלתה כעת. "זה היה ברחוב הטורים בשכונת מקור ברוך, ששם התגוררתי. את השם שהתנוסס על המודעה - לא יכולתי לפספס. 'מרת צביה סאוויצקי ע"ה'. כשהסתכלתי באיזו שעה ההלוויה תתקיים, ראיתי שזה ב-11 בבוקר והיה לי ברור שאני לא מפספס את זה ומקיים את הבטחתי לומר עליה קדיש. אמנם בהלוויה עצמה לא אמרתי היות ואתם פטרתם אותי, אבל קיימתי את הבטחתי ואמרתי עליה קדיש לאחר ההלוויה".

(מכתב זה פורסם ב'המבשר' – 'קהילות', מאת הרב אברהם מנדלזון עיה"ק ירושלים ת"ו)