במחשבה תחילה לפרשת וישלח: למה נשלחו שליחי הקהילה שרצו למנות רב לעיר אל השוחט?

"אין לי בעיה שהוא מגמגם", הסביר ראובן לשדכן, "בתנאי שיהיה חכם. שלח אותו אלי לשיחה, נבדוק אם זה מתאים לבת שלי".

"שששש...שלום", הבחור עמד בדלת, נבוך מעט, אבל זכר את דברי השדכן, שמתעניינים בעיקר בחכמתו.

אחרי רבע שעה הרים האב טלפון לשדכן: "זה לא רלוונטי".

"אבל ביקשת חכם", התווכח השדכן. "איך הספקת ברבע שעה לבדוק את זה?".

"אם הוא היה חכם", הסביר האב, "הוא היה מתחיל את ה'שששש' לפני שהוא דפק בדלת"...

•  •  •

"כה תאמרון לאדוני לעשו", מצווה יעקב את המלאכים ששלח. בסוף הדברים הם מצווים להדגיש לעשו: "ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך". 

בפירושם של דברים הביאו מפרשי התורה ביאורים רבים, אנו נתמקד בדבריו של ה"ספורנו": "למצוא חן בעיניך - כי אין ספק אצלי שתשמח על היות לי עושר וכבוד ואמצא חן בעיניך כשאבשרך בזה".

נזכיר: יעקב ברח לחרן כי עשו רוצה להרוג אותו. עשרים שנה עברו, יעקב חוזר מבית לבן ועשו יוצא לדרך עם ארבע מאות איש. הכוונות שלו ברורות ללא ספק, הוא עדיין זועם על הברכות שיעקב קיבל במקומו מיצחק בערמה.

לפי דברי ה"ספורנו", יעקב מנפנף בסדין אדום מול השור הזועם, ומספר לו שיש במה לקנא?!

"ונפשנו בשאלתנו לפני הדרת כבודו... מי הוא הרב המתאים לכהן בקהילתנו". מכתבם של בני העיירה קרליץ, שהגיע אל הגאון רבי יוסף דוב סולובייצ'יק מבריסק, לא הצריך לבטים רבים: הגאון רבי אליהו ברוך קמאי שהה באותם ימים בביתו ולמד תורה מפיו, לאחר שכבר כיהן כרב העיירה "שקוד".

את מכתב התשובה של ה"בית הלוי" קיבלו אנשי קרליץ בשמחה ושלחו מיד משלחת ובידם ייפוי כוח וכתב הכתרה אל בריסק, שם יחתום ה"בית הלוי" על מינוי הרב שעליו המליץ אלוף לראשם.

נכנסו השליחים אל חדרו של ה"בית הלוי". אברך רזה וכחוש בעל זקן דליל, לבוש טלאים, עיין בעמידה ליד ארון הספרים.

"היכן הרב?", שאלו השליחים את האברך.

"תכף ישוב", הייתה התשובה.

לאחר זמן מה נכנס ה"בית הלוי" אל החדר, קיבל את פני השליחים והחווה על האברך הצנום, כשהוא מביע בקול את הערכתו: "רבי אליהו ברוך, רבה של קרליץ!".

השליחים השפילו מבט. רבי אליהו ברוך קמאי, שחש באווירה, יצא מיד מהחדר.

"איך מציע לנו רבנו כזה רב לעיירתנו?!", תהו השליחים. "לא תואר לו ולא הדר. רזה ובעל זקן דל".

ה"בית הלוי" נשא את קולו וקרא לשמש שהמתין מחוץ לחדר. משנכנס השמש, הורה לו ה"בית הלוי": "קח את שליחי קהילת קרליץ אל בית המטבחיים של בריסק".

"בית המטבחיים?!", התפלאו הללו.

"הדרת פנים כמו שיש לראש השוחטים בבריסק - אין כמותה בנמצא", השיב ה"בית הלוי" לחברי המשלחת. "אם רצונכם בבעל-קומה וזקנו עבות שיורד על פי מידותיו, לכו לבית המטבחיים"...

הבינו השליחים את תוכחתו של הרב מבריסק, התנצלו ופייסו את רבי אליהו ברוך קמאי, וקיבלוהו כרב עליהם.

בספר "משל ומליצה" ביאר את שליחותו של יעקב לעשו כך: יעקב ידע שעֵשׂו מגיע טעון וכועס; אם לא רוצים להילחם איתו, יש להגיע איתו להידברות.

יעקב עבר לדבר בשפתו של עשו. עשו מעריך כסף וכבוד; מעריץ כוח. לכן שולח יעקב "מלאכים ממש" ש"יסבירו" לעשו בשפה שהוא מבין (מכות, לפי המדרש) שהם עובדים בשליחותו של יעקב והם מכבדים רק את מי שהבוס, יעקב, מורה לכבד.

חוץ מזה, מציע יעקב דורון מכובד ויקר ערך, ומספר לעשו "ויהי לי שור וחמור", כל מה ששלחתי לך זה "טעימה" מתוך מה שבאמת יש לי.

עכשיו אפשר להתחיל את המשא-ומתן.

אולי עשו עדיין ימשיך לכעוס על הברכות, אבל תהיה כאן "מציאת חן" - עֵשׂו יפנים שהוא לא הולך לקראת "יעקב איש תם יושב אוהלים". הוא צועד לקראת מישהו בעל עוצמה וכוח שחייבים לקחת אותו ברצינות.

•  •  •

כדי שהשני יבין אותנו, חייבים לדבר בשפה שנוגעת לו בלב. לפעמים מה שמדבר אלינו - בכלל לא משדר אליו.

לפעמים הדרך הטובה ביותר ל"מציאת חן" היא לדחוף אותו לקצה ולהראות לו בציניות איך "השוחט מבית המטבחיים" יענה לדרישותיו.

אם אתה באמת חפץ בטובתו, תתחיל "להגיד ששששש לפני שאתה דופק בדלת": תנסה להיכנס לראש שלו, לדבר בשפה שלו, לדבְרֵר את מה שחשוב לו.

(לא מן הנמנע שבאופן כזה תגלה לפעמים שדווקא הוא הצודק...).