זה מה שאתם צריכים ללמוד מהמעשים הרעים של הרשעים

"כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה" (ל"ב, ה').

רש"י מביא את מאמר חז"ל: "עם לבן הרשע גרתי, ותרי"ג מצוות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים".

ומפרשים בדרך מליצה, מהו "לא למדתי ממעשיו הרעים"? – שהתאונן יעקב על עצמו ואמר: "חבל שלא למדתי ממעשיו הרעים של לבן, שהיה עושה את רשעותו מתוך מסירות נפש, בזריזות ובהתלהבות"...

דוד המלך אמר: "מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי" (תהלים קי"ט, צ"ח). על האדם ללמוד ולהחכים ממעשיהם של הרשעים!

יש להתבונן בהם ולראות כיצד הם עוברים עבירות, ועל ידי כך ללמוד את האופן הנכון של קיום התורה והמצוות - בהתלהבות ובמסירות נפש.

מי שיעבוד את הבורא יתברך באופן כזה, איש בעולם לא יוכל להזיזו מדרכו.

לימוד ממעשי הרשעים שהוביל להתחזקות

בעניין זה סיפר ה"בן איש חי" זיע"א מעשה מופלא – פעם נפגשו היצר הטוב והיצר הרע ואמרו זה לזה: עד מתי נילחם האחד בשני? הבה נסכם שכל אחד מאתנו ייקח את האנשים שלו, ונעשה בינינו שביתת נשק והסכם שלום.

"איך שלום?" – שאל היצר הטוב – "הרי 'אֵין שָׁלוֹם אָמַר ה' לָרְשָׁעִים' (ישעיה מ"ח, כ"ב)".

השיב לו היצר הרע: "אני מנסה כל הזמן לבוא אל הצדיקים שלך, אבל איני יכול להיכנס אליהם. אתה עומד שם כל הזמן ומזהירם שלא לשמוע בקולי. תן לי אפשרות להיכנס אליהם בשקט ואל תפריע לי. תמורת זה, אני מבטיח לך שגם אני לא אפריע לך. תוכל להיכנס לרשעים שלי ולעשות כל מה שאתה רוצה".

"טוב מאד" – הסכים היצר הטוב, ושניהם חתמו ביחד על אמנת ג'נבה...

בלי לאבד זמן הלך היצר הטוב לרחוב יפו, קינג ג'ורג', אלנבי ודיזנגוף. פגש שם אנשים ושאל: "מה אתם עושים?".

"נהנים מן החיים, רואים סרט בקולנוע", השיבו לו. 

"לזה אתם קוראים הנאה? הכל דמיונות ושטויות, הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ", אמר להם. "עזבו את הדברים הללו. בואו לירושלים, לישיבה, שבו ותלמדו ותשמעו דברי אלוקים חיים, משניות, הלכה ואגדה. אז תיהנו הנאה אמיתית".

"מה, באמת נהנים מזה?".

"כן, זהו שיא ההנאה שבעולם, פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב (תהלים י"ט, ט'). אחרי השיעור יש שירת הבקשות ופיוטים נפלאים, כדאי לכם לבוא!".

"טוב, מסכימים, אנחנו באים", אמרו כולם, ותוך זמן קצר התמלאו בתי הכנסיות והמדרשות מפה לפה. "וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ" (בראשית ל', י"ד) - לאה נוטריקון לא'ור ה'חיים... הם באו לאור החיים, לכף החיים, לישיבת אור שמח, והתחילו לחיות חיים אמיתיים! ברגע אחד עזבו את כל ההבלים שסימאו את עיניהם, כמאמר הכתוב "וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ" (מלאכים ב' י"ז, ט"ו), וקבלו עליהם תשובה שלמה.

בינתיים ישב היצר הרע וחשב: "פלוני אדם פשוט, מה כבר ארוויח אם אהפוך אותו להיות רשע? כמעט כלום!... אני צריך 'דג שמן', אדם גדול בתורה ושקדן עצום. אותו אהפוך לרשע, או אה, זה יהיה משהו עצום!"... וכך, בעוד היצר הטוב לקח לו מכל הבא בידו, ואמר לכל הבא ברוך הבא - היצר הרע לא היה מוכן להשקיע באנשים פשוטים.

סוף-סוף הוא מוצא את אשר איוותה נפשו - אחד השקדנים הגדולים, היושב בבית המדרש ואינו מרים את עיניו מהספר. לקראת השעה אחת-עשרה בלילה הוא ניגש אליו, שואל לשלומו, ומטיף לו מוסר על שהוא יושב ולומד תורה בכאלו שעות. "עזוב אותך. צא לרחוב ועשה חיים...".

"עכשיו?", התפלא החכם, "בשעה כה מאוחרת, מה יש לעשות ברחוב?".

צחק היצר הרע צחוק גדול ואמר: "לילה? הרי רק עכשיו התחיל היום! 'לילה כיום יאיר כחשיכה כאורה', יש מסעדות ומועדונים... למה אתה כל הזמן יושב ולומד? תפסיק להיות פנאט כזה... צא קצת!".

לאותו תלמיד חכם לא היה יצר טוב שימנע אותו מן החטא, שהלא היצר הטוב הבטיח שלא יתערב במלאכתו של היצר הרע... ומיד התפתה לעצת יצרו הרע, סגר את הגמרא ויצא לרחוב.

תחילה לקחו היצר הרע למסעדה. ישבו שם אנשים, אכלו ושתו ושיחקו בקלפים.

התבונן אותו תלמיד חכם במעשיהם. הם היו שקועים ראשם ורובם במשחק, ונראה היה ששכחו מכל העולם כולו. אחד הזמין לעצמו קפה, אך מלבד לגימה קטנה שקע במשחק ושכח לגמור את הכוס. למותר לציין שאף אחד מהם לא התעניין באוכל. הם ישבו ושקדו על משחק הקלפים.

הסתכל בהם עד שהתעייף. הוא לא הבין מה עושים באותו משחק, ומחר צפוי לו יום עמוס. עליו לקום כבר בעלות השחר כדי להתפלל בנץ החמה, ואחר כך לעסוק בתורה עד שעת לילה מאוחרת...

פנה משם ובקש ללכת. היצר לא מצא מה לומר לו. גם לו אין מה לעשות עם אדם עייף. ילך לישון ומחר ימשיך אתו...

הגיע אותו תלמיד חכם לביתו, אלא שבמקום ללכת לישון התיישב על הארץ, והחל לומר תיקון חצות בבכיות עצומות. מן הצעקות התעוררה הרבנית ונבהלה, מה פשר הבכיות האיומות המזעזעות את הלב?

השיב לה: "אוי לי. עד היום הייתי סבור שאני שקדן, אבל אחרי שראיתי היום את השקדנות של הרשעים, הבנתי עד כמה אני רחוק... איפה אני ואיפה השקדנות... הם יכולים לשבת שלוש שעות ליד הקלפים, בלי קפה ובלי אוכל, עד השעות הקטנות של הלילה, וכל זאת בשביל להרוויח כמה פרוטות, ואילו אני באמצע הלימוד רוצה כל רגע לשתות משהו, קם להכין לי קפה או תה, לאכול חתיכת פרי עם עוגה... חשבתי שאני צדיק... אוי לי שלא למדתי ממעשיהם הרעים!...

"אם על הבלים הם שוקדים כך, כל שכן שעלי לשקוד על התורה הקדושה שהיא קניין נצחי ולהשקיע בה את כל חיי! אם הם כל כך שקועים, על אחת כמה וכמה שבשעת הלימוד עלי להיזהר שלא להתעניין בשום דבר אחר, לא להרים את הראש מן הספר ולא להסתכל על אף אדם, לא לבטל אפילו רגע אחד, אלא לעמול בתורה בכל כוחי!".

כך המשיך הצדיק לבכות ולהיאנח, והרבנית לעומתו מנסה לנחמו, שעוד יגדל ויתעלה.

שמע זאת היצר ונבהל. "אוי ואבוי! מה עשיתי?! חשבתי שאני מוריד אותו, והנה אני רק הגורם המדרבן לעלייתו עוד יותר!...".

מיהר לרוץ למעוז שלו בדיזנגוף ואלנבי, והנה – הכל ריק. כל האנשים שלו הלכו לישיבות לבעלי תשובה!... אוי ואבוי! היצר הטוב לקח לו את כולם. אם יישאר המצב כמות שהוא, תוך ימים ספורים הוא יגמור את כל העבודה, וישלח אותו לפנסיה מוקדמת...

רץ ומצא את כולם יושבים ועוסקים בתורה עד שעת לילה מאוחרת בישיבה קדושה. נגש ואמר: "הי, מה אתם עושים פה? בואו בחזרה לתל אביב!...".

מיד ענו לו: "לך מפה! איננו רוצים אותך! אנחנו רוצים את התורה הקדושה! לא ידענו שלימוד יכול להיות כה יפה ומהנה. החכמנו מאד. קבלו אותנו בסבר פנים יפות. לא העלינו בדעתנו שקיימים דברים כאלו... אנחנו נשארים פה. "פה אשב כי איויתיה". אין אנו רוצים את השטויות וההבלים שפיתית אותנו בהם כל הימים".

זוהי דרך הנהגתו של אדם הלומד ממעשיהם הרעים של הרשעים ומתקדם בזכותם בעבודת ה' שלו!

ההתלהבות מביאה להצלחה

באו ושאלו את האדמו"ר מגור, בעל ה"בית ישראל" זצ"ל, איך אפשר להסביר את העובדה שאנשים פורקי עול מקימים קיבוצים, בתי ספר חילוניים, מועדונים, אופרות וכיוצא בכך, ומצליחים בפעולותיהם, על אף שהם נגד התורה ונגד ה', וכל מטרתם לפתות באמצעותם אנשים ולקלקלם, וכל זאת בשעה שאנחנו, החרדים לדבר ה', שכל רצוננו להגדיל את הקדושה בעולם, איננו מצליחים?

אמר האדמו"ר: כשהחופשיים עושים את מעשיהם, הם עושים אותם בלב שלם ובלהט. הם פועלים בזריזות וזו סיבת הצלחתם!

בכוח זה הם הצליחו לקחת לקיבוצים ילדים תמימים וצדיקים ולהעבירם על דתם, ללא כשרות וללא תפילה!

"אנחנו פועלים למען מטרות קדושות" – המשיך הרבי – "אבל חסרים לנו הלהט והזריזות הללו"...

מי שרוצה להצליח, צריך לעשות כל דבר מתוך התלהבות ולהט. כך נצליח להציל כל יהודי, שלא יתנתק מעם ישראל.

התלהבות של בעלי תשובה!

חז"ל (ברכות לד ע"ב) אמרו: "מקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורים אינן עומדים". מהי הסיבה לכך?

מבאר ה"מאור ושמש", שבעל תשובה נמצא במקום גבוה יותר, משום שכאשר הוא שב אל ה' בכל לבו, יש בידו יכולת להפוך את מדת הדין למדת רחמים.

הוא גדול יותר מצדיק גמור שעמד בתומו כל ימיו, כי הוא - בעל התשובה - עמד כל ימיו בעבותות היצר ובסטרא אחרא, ובכח גדול ניתק ממנו והפך את כל הרע לטוב, ונהפך משמאל לימין, על כן העוז בידו גם כן להפוך מדת הדין שהיא בחינת שמאל למדת הרחמים שהיא בחינת ימין.

זהו שאומר הכתוב "שובה ישראל עד ה' אלוקיך" (הושע י"ד, ב') – מהו "עד"?

בא לומר, שבעל תשובה הופך את "אלוקיך", שהיא מדת הדין – ל"ה'", שהיא מדת רחמים.

כשאדם נעשה בעל תשובה, הוא מבין שכל ימיו עד כה טעה, ולכן הוא מתחיל בקיום התורה והמצוות במסירות ובהתלהבות, כמו שעשה ברשעותו עד כה. ממילא הוא נעשה גדול יותר מן הצדיק הגמור.

לעיתים, כשמתבוננים בהתלהבות של בעלי תשובה חשים קנאה – הלוואי שהיינו זוכים לאותה התלהבות ותמימות!... הם יושבים ולומדים בהתלהבות, שאין אותה לאדם שהוא ירא שמים מנעוריו, כי הם, שעשו את הרע חזק כל כך, עובדים גם על הטוב באותו אופן.

(מתוך משכני אחריך בראשית ח"ב).