מחובתנו להילחם ביצר הרע, מבלי להתייחס לתוצאות

חוויה מטלטלת חווה יעקב אבינו באותו לילה אפל; מאורע גורלי שהותיר את רשמיו והשלכותיו על כל חייו, ועד ימינו אנו.

עוד בגן סיפרו לנו על דמות מסתורית שתקפה את יעקב אבינו בהיוותרו לבדו באותו לילה חשוך, אך מעבר לכך - מה עוד יודעים אנו לספר?

מה רצה אותו אלמוני עוין מיעקב?

למה הוא החליף לו את השם יעקב ל"ישראל"?

ומדוע השם לא הותאם לקונספט שהציג האיש?

הבה נספר את הסיפור מהתחלה.

* * *

שנת 2,205 לבריאה. לילה. מעבר יַבֹּֽק.

יעקב אבינו ניצב מול אחד מערוצי נהר הירדן הנקרא "יַבֹּֽק", ומבקש לחצותו ולהגיע אל ארץ ישראל. הנהר נבקע מפניו (בעל הטורים, בראשית ל"ב, כ"ד), ודרך היבשה העביר הוא את נשותיו, ילדיו, בהמותיו ומטלטליו אל הארץ הנכספת.

עדרים רבים היו לו ליעקב, עד שנצרך הוא למיליון ומאתיים (1,200,000) כלבים כדי לשמרם (בראשית רבה ע"ג, י"א). נקל לתאר כמה טרח יעקב באותו הלילה להעבירם אל מעבר לנהר.

כאשר תמה מלאכת ההעברה, הוא נזכר.

בצדו השני של הנהר נותרו מספר פכים קטנים (רש"י, בראשית ל"ב, כ"ה), פשוטים (חולין צא), שהכילו מעט שמן זית לכל היותר (דעת זקנים, כאן). יש אומרים, שכיוון שיעקב נדר ליצוק שמן על האבן שישים מצבה (בראשית כ"ח, כ"ב), השמן שבאותם פכים היה חשוב לו כדי לקיים את נדרו (יריעות שלמה, פרשת וישלח); אחרים טוענים שהשמן היה חשוב ליעקב כי נעשו בו ניסים (ילקוט ראובני, כאן).

כך או כך, יעקב אבינו חוזר לבדו אל מעבר לנהר בכדי להביא את אותם פכי שמן קטנים.

יש המציינים לשבח את מסירות נפשו של יעקב על אותם פכים קטנטנים (חולין צא), ואף זוקפים לזכותו את נס פח השמן של חנוכה (יריעות שלמה, פרשת וישלח). אחרים מוצאים בכך פגם כלשהו של חוסר הסתפקות (עיין כלי יקר, בראשית ב', כ"ה).

הכלל, יעקב נותר לבדו, ומתוך העלטה הגיח איש מסתורי והחל להיאבק עמו.

מאבק איתנים התנהל בין השניים; התגוששות שהעלתה אבק עד כיסא הכבוד (רש"י, בראשית ל"ב, כ"ה). רק מאוחר יותר, כשעלה השחר, הבין יעקב שמדובר במלאך (זוהר, פרשת תזריע מ"ה), ולא סתם מלאך, אלא בשרו של עשיו (בראשית רבה עז, ג') - השטן בעצמו (תנחומא, פרשת וישלח סי' ח).

לילה הוא זמן של מזיקים, ולכן אסור ללכת יחידי בלילה (אבות ג', ד'), אפילו לצדיקים (חולין צא).

יעקב נותר לבדו בלילה, והשטן מצא עילה להתנכל אליו על שנשא שתי אחיות (רבנו בחיי, בראשית ל"ב, כ"ה), או שלא עישר מילדיו (יונתן בן עוזיאל, שם) אחר שהבטיח לעשר מכל שיינתן לו (בראשית כ"ח, כ"ב).

אך לשטן הייתה כוונה נסתרת בהתנכלותו ליעקב.

מסביר מהר"א אשכנזי זצ"ל (חי לפני כ-430 שנה. בס' מעשי ה', מעשה אבות פל"ג), שכאשר עשיו מכר ליעקב את הבכורה, יעקב החתים אותו על שטר מכירה, ובזמנם היה נהוג לקשור את שטרות המכירה על הירך (עי' ב"ב קלה). לפיכך ניסה השטן ליטול את השטר מעל ירך יעקב, לקרעו ולבטל את המכירה. אך יעקב גבר עליו והכניעו.

השטן לא הצליח ליטול את השטר, אך ירך יעקב ננקעה והוא נעשה צולע (בראשית ל"ב, כ"ו).

מיני אז נאסר עלינו לאכול את גיד הנשה (שם, ל"ג) של חיה ושל בהמה (שו"ע, יו"ד סימן סה ס"ה), וזאת לאות וזיכרון שלא נותיר עוד אדם לבדו, שכן אילו היו ילדיו מלווים אותו בדרכו אל הפכים הקטנים, לא יכול היה השטן להתנכל אל יעקב ולגרום לו את נקיעת הירך (חסידים, סימן רל"א).

* * *

כאשר עלה השחר, ביקש המלאך המובס לעלות בחזרה לשמים, כיוון שהגיע זמנו לומר שירה לפני ה' (חולין צא). אך יעקב עיכב בעדו.

"וָיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ" (הושע י"ב, ה'). פסוק זה מתאר את המצב בו "יעקב נעשה שר למלאך ... והמלאך בכה ליעקב" (חולין צב).

"וַיֹּאמֶר (יעקב) לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי" (בראשית ל"ב, כ"ז). יעקב דורש משרו של עשיו להודות שהברכות שהוא קיבל מאביו - שלו הן, והוא לא נטלם מעשיו שלא כדין (זוהר, פרשת תזריע מ"ה).

המלאך נכנע ואומר: "לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל" (בראשית ל"ב, כ"ט). בכך הודה לו שהברכות שקיבל מיצחק - שלו הן בדין!

הקב"ה עתיד היה לשנות את שמו מיעקב ל"ישראל" (עי' בראשית ל"ה, י'), אלא שכעת השטן הורה ליעקב, שחילוף שמו יהווה את הסכמתו לברכותיו - "לא יאמר עוד שהברכות באו לך בעקבה ורמיה ("יעקב"), כי אם בשררה וגלוי פנים ("ישראל")" (רש"י, שם ל"ב, כ"ט).

בנוסף לאישור הברכות, מוסיף המלאך לברך את יעקב (שם, ל'), ויעקב שחררו מלפיתתו.

* * *

אך בזאת עדיין לא תם עיוננו.

המלאך הלוא נימק ליעקב, שטעם שינוי שמו מיעקב דווקא לשם ישראל הוא: "כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל" (בראשית ל"ב, כ"ט).

מה הפירוש "כִּי שָׂרִיתָ"?

מסבירים חז"ל (בראשית רבה עח, ג'): "נתגוששת עם העליונים ויכולת להם". כלומר, השם ישראל מבטא את יכולתו של יעקב להתגושש אפילו עם מלאכים, ואף לנצחם.

וצריך להבין, הלוא השם "ישראל" לא תואם לקונספט, שהרי רומז הוא רק ליכולתו של יעקב להתגושש (כִּי שָׂרִיתָ) - לא ליכולתו גם לְנַצֵח (וַתּוּכָל)?

כ"ישראלים", תקשיבו לסוד אדיר.

שם מבטא מהות (שם משמואל, פרשת יתרו שנה תרע"א). בשמו החדש של יעקב התורה בעצם מבקשת לציין את מהותו - ומהותנו, "בני ישראל".

מסביר הגרב"מ אזרחי שליט"א (ברכת מרדכי, מאמר כי שרית): "מהותו של יעקב היא "שָׂרִיתָ". ה"וַתּוּכָל" הוא הסייעתא דשמיא".

כאן טמון סוד הצלחתו של יעקב אבינו - ושלנו.

יעקב לא שאל את עצמו: "איך אני אוכל לנצח מלאך?!". בידו היה רק להילחם על האמת, בזה הוא התרכז, וזה מה שהוא עשה.

והתוצאות משמים לא איחרו לבוא.

הוא גם ניצח במאבק.

* * *

אנחנו נקראים "בני ישראל".

כאבינו ישראל, גם אנו נלחמים מדי יום עם היצר הרע - שהוא השטן (ב"ב טז), שרו של עשיו.

ומאבינו למדנו, שחובתנו - ובכוחנו! - להיאבק ולהילחם על הערכים שלנו ולא להתפתות להבלי היצר הרע, ולא להשגיח על התוצאות, כי המאבק (שָׂרִיתָ - ישראל) באחריותנו - התוצאות (וַתּוּכָל) בידי שמים!

וכשנילחם, בעזרת ה' גם נצליח.