סיון רהב מאיר על בר המצווה המרגשת של הרב ישראל מאיר לאו

ספר בראשית לא מציג את אבותינו כאנשים כוחניים ועקשנים, להיפך. רחל אמנו מוותרת לאחותה לאה, והוויתור הופך להיות הסמל שלה לדורות. גם בפרשת השבוע, פרשת "וישלח", יעקב מודה שהוא חושש ומפחד לקראת המפגש עם אחיו, עשיו הרשע, ומוצג לאורך הפרשה כאדם מלא ענווה. "קטונתי", הוא אומר לפני שהוא חוזר לארץ ישראל, כלומר: אני לא ראוי, אני לא מלא בעצמי.

לפני כמה ימים שוחח הרב ישראל מאיר לאו עם תלמידי ישיבת "אורט מעלות". המחנך אבי נווה סיפר לי שזה עוד אחד מיתרונות הקורונה. הם לא היו מצליחים להביא את הרב לאו להרצאה, אבל כעת זכו לשמוע אותו בזום. הרב התבקש להעביר מסר לנערים שחגגו בר מצווה, ונאלצו לוותר על חגיגה גדולה, וסיפר סיפור חדש שהפתיע את הנוכחים. כך נראתה חגיגת בר המצווה של אחד הנואמים הידועים בעולם היהודי:"במשך חודשים התכוננתי על הקריאה של פרשת 'שלח', לקראת בר המצווה שלי", סיפר הרב, שהגיע ארצה כיתום, פליט מן השואה, וגדל אצל דודו. "בבית הכנסת בקרית מוצקין היה יהודי שקרא תמיד בתורה. ר' מוישה, עם קסקט וזקן לבן קטן. הגבאים שכחו לומר לו שבשבת הקרובה יש בר מצווה לילד ישראל לאו, שיקרא את הפרשה, ושהוא משוחרר. וכך אני עולה על הבמה מצד אחד, והוא עולה מהצד השני, והגבאי אומר לו: מוישה, היום אתה לא קורא, הבר מצווה קורא. אבל הוא אומר: אבל לא אמרו לי. הגבאי אומר: אז עכשיו אומרים לך, והוא אומר: כל השנים אני קורא כאן בהתנדבות, ודווקא עכשיו כשבית הכנסת מלא וגדוש ובאו אורחים מכל הארץ לכבוד בר מצווה של ילד יתום, ניצול שואה, אתם אומרים לי לרדת? הוא דיבר כמעט בבכי. עמדתי שם עם הטלית עלי אבל ראיתי שהוא כל כך נרגש, עד שעברתי לצד שלו ואמרתי: ר' מוישה, אני עוד צעיר, אני מקווה שעוד יהיו לי הרבה הזדמנויות בחיים לקרוא בתורה. אני לא רוצה לקפח את הזכות שלך. ירדתי מן הבמה, והוא קרא את פרשת שלח בשבת בר המצווה שלי.

"אני חושב שזו הייתה המצווה הראשונה שקיימתי בתור נער שמתחייב במצוות – המצווה לוותר. ראיתי יהודי בצרה, יהודי שכל הכבוד והנחת שלו תלויים בכך, כשבית הכנסת מלא וגדוש. ברוך השם, מאז קיבלתי הזדמנויות אחרות לדבר ולקרוא… מוויתור לא מפסידים".

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".