הגיע "היום שלנו": בואו נמחא כפיים למשפחות שהפכו למיוחדות בעל כורחן

מהבוקר אני מנסה לחשוב מה לכתוב,
הרי היום הוא "היום שלנו"
יום המודעות לאנשים עם צרכים מיוחדים
ולא עולה לי מה לכתוב
אני מרגישה שכל יום הוא "היום שלנו"
בכל יום כשאני יוצאת בבוקר
ושמה את המיוחד שלי בהסעה,
רואים אותי
עם מה אני מתמודדת.
בכל יום כשאני הולכת לעבודה
ויודעים שיש לי ילד עם פגיעת מוח קשה בבית
ולמרות זאת אני לבושה טוב, מאופרת, מגונדרת
לא נשברת
למרות שבבוקר אני מטפלת בילד נכה
זה "היום שלי".
בכל פעם כשאנחנו יוצאים כמשפחה
למסעדה
נופש
קניות
זה "היום שלנו"
אנחנו גאים בילד שלנו.
יוצאים איתו לכל מקום
ומתמודדים עם מבטים לא נעימים
אבל ממשיכים...
בכל הרצאה שלי
כשאני מקבלת הודעה-
"אנו אנשי המילים, נותרנו ללא מילים"
זה היום שלי,
ניצחתי את הכאב
אני יום יום בוחרת בשמחה ולא בעצב.
כל יום בוחרת להתרגש מכל דבר קטן
בהתקדמות של איתן מיכאל.
בכל ערב
לאחר שאני מאכילה אותו
טחון
כפית כפית
לגימה לגימה
זה "היום שלי",
שלא בכיתי ונשברתי
כשהאכלתי ילד בן 10 ולא תינוק בן יומו.
וכל בוקר ובכל פעם כשאני מחליפה לו טיטול
והלב נוטף מכאב
והלב מתכווץ
ולא מאמין שזה המצב שלנו
זה "היום שלי".
אז כל יום, כל היום
זה "היום שלנו"

אז אולי ביום זה
זה יום
שבו אפשר למחוא כפיים
למשפחות המיוחדות
שהפכו למיוחדות בעל כורחן.
זה היום לתת להן כוח
להמשיך ולהתמודד.
זה היום להכיר מקרוב
את המשפחות ואת הסיפורים שלהן.

אז
אני
ריעות לוי
מוחאת כף
לכל המשפחות המדהימות
שמגדלות ילד מיוחד
או שמתמודדות
עם בן משפחה אחר עם צרכים מיוחדים.

אשמח שכל אחד
ימחא כף
למשפחה מיוחדת שהוא מכיר.

יום טוב
ריעות לוי
רמלה

המייל של ריעות לוי (נשים בלבד) - reutlevik@gmail.com  

לכל הטורים של ריעות לוי, לחצו כאן.