במחשבה תחילה לפרשת חיי-שרה: איך ידע החתן הטרי שהגביר נמצא במצוקה?

"אתה הרגת אותו?", שואל אסקימואי אחד את שכנו שתלה באוהל פרוות דוב-לבן מרשימה.

"אני", השיב השכן.

"כמה פעמים ירית בו?!", התפלא האורח. בעל האוהל לא נודע כבעל כישורי ציד, והדוב הזה היה מרשים לכל הדעות.

- "עשר פעמים".

"וכמה מתוכן פגעו בו?", חוקר האורח בסקרנות.

"אף ירייה לא פגעה בו", השיב בעל האוהל. "הוא מת מצחוק"...

* * *

אליעזר עבד אברהם מצטווה ללכת לארצו ולמולדתו של אברהם, לחפש שם אישה ממשפחתו של אברהם עבור יצחק.

לאליעזר יש שאלה פשוטה: "אולי לא תאבה האישה ללכת אחרי אל הארץ הזאת?".

אברהם עונה לו שבמקרה כזה יהיה אליעזר נקי משבועתו לא לקחת אישה עבור יצחק מבנות הכנעני. אך את יצחק חלילה לו מלהשיב אל ארם נהריים. 

אליעזר יוצא לדרך, מתפלל להשם, מבקש סימנים ואף נענה באופן פלאי. ואז הוא עומד מול בתואל ולבן ומספר להם את תמלול השיחה בינו ובין אברהם אדונו.

"שאלתי את אברהם", מספר אליעזר לשניים, "מה יקרה אם לא תסכים האישה ללכת אחרי".

אילו היינו צופים במעמד מן הצד, היינו אמורים לתפוס את הראש בשתי הידיים ולהשתאות עד עמקי נשמתנו: הכל הלך נהדר עד עכשיו! מצאת את רבקה באופן ניסי, אתה כבר מבקש את הסכמת הוריה, למה למען השם לדחוף להם רעיונות מוזרים לראש???

"איזה בטלן אתה!", גער ירחמיאל בחתנו הטרי, חיים. "אני לא אתערב לך בהחלטות. זו הנדוניה שלך והזכות שלך לעשות בה מה שאתה רואה לנכון, אבל אני לא מבין את הגאוותנות הזו של הדור הצעיר".

עד אז, כל הצדדים היו מאושרים. חיים היה בחור ישיבה מוכתר בכל מידה נכונה ושוקד על תלמודו. לא בחור שמתבלט, אבל כל רואיו הסכימו שאיכות ואצילות ניבטות ממנו. גם הורי החתן וגם הורי הכלה וכמובן החתן והכלה - הרגישו שזה "זה".

אבל רגע אחרי השבע-ברכות, משך חיים את כספי הנדוניה שהפקיד עבורו ירחמיאל אצל שלוימה, גביר העיירה, והעביר אותם לידי צדוק בעל חנות הבשר. סיכם חיים עם צדוק על רווחים מסוימים תמורת הפקדת כספי הנדוניה שיעזרו לעסקי הבשר להתבסס, ושב לתלמודו.

וחמת ירחמיאל בערה בו. קם לו ישיבה-בוחער שלפני שבועיים לא הִסְכִּין לספור יותר מעשרים זהובים, ומעביר נדוניה מכובדת מסוחר עשיר שיכול להרוויח הון תועפות, למוכר בשר שיעניק אפס נקודה משהו אחוזי תשואה... בטלנות לשמה!

חודש עבר והעיירה רעדה מהתרגשות: שלוימה הגביר פשט את הרגל.

"איך ידעת?", ירחמיאל לא שכח להתנצל בפני חיים. מסתבר שהצעיר הזה סוחר ממולח.

"האמת, לא ידעתי", השיב חיים. "יצא לי לעבור ליד ביתו של שלוימה הגביר לשעבר, ושמעתי אותו מספר לאשתו כמה טוב יהיה כשיגיע משיח. אמרתי בלבי 'אם הוא מדבר על משיח בכזו התלהבות, מסתבר שמצבו הכספי בצרות צרורות'...".

וכך מביאים לתרץ בשם הגאון רבי חיים מבריסק: כשעמד אליעזר מול בתואל ולבן, ביקש לזרוע בהם ספק על ידי שאלתו.

"למה שרבקה לא תרצה להשתדך עם יצחק אם לפי הסיפורים של אליעזר הוא ואביו כל כך מוצלחים?", יתהו השניים בינם לבין עצמם. "ייתכן שאליעזר מסתיר משהו על יצחק? שמא יש בו מום כלשהו?!".

אם בתואל ולבן יסרבו לתת לאליעזר את רבקה עבור יצחק, יוכל אליעזר לחזור לאברהם ולטפח ציפיות בדרך חזור: בת יש לו לאליעזר, שמא יסכים אברהם להשיאה ליצחק...

* * *

"אין עשן בלי אש", אנחנו מצטטים פעמים רבות מדי כשאנחנו שומעים נקודות תמוהות. "יש שם איזה משהו שמסתתר. עזוב, אני לא מכניס ראש בריא למיטה חולה...".

מה האמת? מה מסתתר שם? לפעמים זו אכן פשיטת רגל שמסתתרת מאחורי אמונה יוקדת בביאת משיח, ולפעמים אין שום כלום. לא עשן, לא אש ואפילו גפרורים לא היו...

כשמתרגלים לבדוק את הדברים לעומק, תמיד ניתן להרוויח. אם חלילה יש סיבה אמיתית - הרי שיש הצדקה למשוך ידיים לאחור ולא להיכנס למקום בעייתי; אולם חבל להפסיד הזדמנויות נפלאות, כמו שידוך טוב, או שיתופי פעולה פוריים, רק בגלל מחשבות פרנואידיות שמשפט תמים זרע בנו.

כשמעניקים הזדמנות רצינית ומוכנים לשמוע בפתיחות, מגלים לפעמים שאמנם יש "הרוג" ורגליים לדבר. אבל הוא בכלל "מת מצחוק"...