שרה אייכלר: "רבע שעה לפני שבת חזרנו מבית החולים, כשכל האוכל נשאר ברכב"

מהי השבת בשבילך?

"הפעם הראשונה בה הרגשתי בחוש את משמעות השבת היה כשפתחתי עסק. זו היתה חנות טבע בשם 'גזונטר – בריא יותר', וכל השבוע הייתי עסוקה סביבה: לרוץ, לעבוד, להתקשר, ולתכנן תוכניות. אפילו תוך כדי הבישולים לשבת דיברתי בטלפון ורקמתי רעיונות. ואז נכנסה שבת, ופתאום שקט. דממה. רעיון לעסק עלה לי בראש, אבל אני אמרתי לעצמי: 'שבת. אסור לחשוב מחשבות של יום חול', ופשוט הזזתי את החשיבה מכל מה שקשור לעסק. ואז הרגשתי את זה בעוצמה. הרגשתי את השחרור, את הנופש למוח! יש אנשים שנוסעים לחוץ לארץ כדי לשחרר את הראש, גם אני עושה את אותו רעיון, רק בארץ, אצלי בבית. אחת לשבוע - נופש למוח ולנשמה. אחת לשבוע אני זוכה בזמן למשפחה, זמן לחיות את החיים. זמן שעובדים בשביל לחיות ולא חיים בשביל לעבוד. אמנם את העסק כבר הספקתי לסגור אחרי עשור, והפכתי ליועצת ומאמנת עסקית. היום אני מאמנת נשים לנהל עסק, ותוך כדי להספיק לנהל את 'בית המלון' הפרטי שלהן. אבל את השקט, השחרור והשלווה המדהימים של שבת אני מרגישה עד היום, ומודה עליהם בכל שבוע מחדש".

זיכרון ילדות משבת?

"השבתות שלנו במירון הן זיכרון אהוב ומתוק שמאפיין מאד את המשפחה שלנו. אחת לשנה, בשבת סליחות היינו נוסעים למירון, וכל מי שרצה יכול היה להצטרף. הבאנו איתנו חברות, בנות דודות ומי לא. היינו ישנים שם בצפיפות גדולה עם מזרונים על הרצפה. זר לא יבין איך נהנינו עם כזו צפיפות גם בנסיעה וגם בחדר, אבל אבא שלי ז"ל ידע לעשות מזה חוויה. פשוט נהנינו מהבלגן, ובעיקר מהאווירה הרוחנית שהיתה במקום.

"הבדיחה שהסתובבה אצלנו היתה שלאבא שלי ז"ל יש מכונית של 5 מקומות עם רישיון של אוטובוס.... מדובר בזמנים של פעם, לפני יותר מ-20 שנה, ואז עדיין לא היתה מודעות לבטיחות בדרכים. כמובן, היום אף אחד לא מעז לעשות דבר כזה, ולנסוע מעל המותר. כולנו יודעים שמסוכן לנסוע בצורה כזו, אבל באותם ימים אף אחד לא חשב יותר מדי על בטיחות ונהלים: לקחנו טנדר בלי מושבים, הכנסנו שני ספסלים אחד מול השני. בצד הוכנסו כל הסירים עם מאכלי השבת וערימת מזרונים, אל תשאלו איך היה מקום לכל הכבודה... ואחרי שדחסנו את הכול, עלינו אנחנו על הטנדר והתיישבנו כמה שיותר ילדים בכל ספסל. כל הדרך עברה עלינו בשירים וחוויות.

"היו כמה פעמים שהרכב נתקע בדרך, והגענו זמן קצר לפני כניסת השבת. אחים שלי סיפרו לי כי באחת הפעמים האלו, כשהגענו למירון, התלהבתי לשמוע שיש בחדר שלנו מיטת שתי קומות. יצאתי ראשונה מהרכב ורצתי לחדר לתפוס את המיטה בקומה השנייה של המיטה. מרוב התלהבות ופזיזות נפלתי יחד עם הסולם ופתחתי את הראש. אבא שלי ז"ל לקח אותי מיד ונסע עם הרכב לבית החולים בצפת. לא היה לו רגע מיותר לחשוב, שבעצם, כל האוכל לשבת מונח עדיין ברכב. בבית החולים תפרו לי את החתך, וחזרנו במהירות למירון. הגענו למקום כרבע שעה לפני שבת, ורק אז מיהרו כולם לפרוק את הסירים... הם בקושי הצליחו לארגן את האוכל לשבת. אגב, מאז לא נתנו לי לעלות לקומה השניה של מיטת קומתיים, גם כשהייתי בגיל 18... כי 'את עלולה ליפול'. ככה זה כשאנשים מאמינים עליך משהו, לא תוכלי להוציא להם את זה מהראש. לא משנה כמה השתנית... בעקבות הסיפור הזה והלחץ הגדול לפני כניסת שבת, החליט אבי שמעכשיו, אם נוסעים למירון, יוצאים לדרך ביום חמישי בלילה. כך יהיה בעז"ה מספיק זמן להתארגן לשבת.

"מאז היינו מגיעים למירון בליל שישי, ופעמים רבות, היינו מוכנים לשבת מוקדם כל כך, שהספקנו אפילו לצאת לטיולים בסביבה, כמו למשל לנסוע לקברי צדיקים בצפת, או אפילו גיחה לראש הנקרה.

"בליל שבת הגיעו אלינו הרבה אורחים לסעודה. כל אלו שבכל זאת לא הצליחו להשתחל אלינו לרכב או לישון איתנו בחדר, הגיעו לאכול איתנו את סעודת השבת. איכשהו תמיד היה מקום לכולם, לא משנה כמה אנשים הגיעו. פעמים רבות יצאנו, אנחנו הילדים, למרפסת עם כל שאר החברות, והמשכנו את החוויה בשיחה אינסופית. לאחר הסעודה היינו יורדים לציון הרשב"י לומר תהילים (היינו ישנים בחדרים שמעל הציון) ולאחר מכן עולים לחדר לישון. אם לא היה מספיק מקום, היינו מקימים אוהל במרפסת של החדר, לפני שבת כמובן, כי בשבת אין להקים אוהל, גם לא ארעי.

"בבוקר קיפלנו מהר את כל המזרונים שהיו על הרצפה בחדר, כדי שנוכל לארגן את השולחנות לסעודה. כבר בשעה מוקדמת התחילו להגיע אנשים שהתפללו תפילת וותיקין ורצו רק לאכול קצת קוגל או חמין. חלק מהם ירדו להתפלל אחר כך, וחלק נשארו ועזרו לסדר. מדי פעם התחלפנו ביננו, כך שכל הזמן היה מישהו בחדר שדאג לתת לאנשים אוכל.

"אני זוכרת שבאחת השבתות בבוקר התפללתי מוקדם ורציתי לומר בציון את כל ספר התהילים בתענית דיבור. עליתי לחדר כדי לאכול משהו והתכוונתי לרדת מיד חזרה לציון. כשהגעתי לחדר ראיתי את אבא שלי ז"ל עומד לבוש בטלית, ומשרת את האנשים שנכנסים. הוא הגיש מנות קוגל וחמין, וארז סלטים למי שביקש לאכול אצלו בבית, והכול במאור פנים. שאלתי אותו אם הוא התפלל כבר, והוא אמר לי: "איך אני יכול ללכת להתפלל כשיש אנשים שרעבים ורוצים לאכול?" (כך היה אבא שלי, רק דאג שכולם יהיו שבעים ושמחים). ואז הבנתי, איך אני עסוקה בלהספיק תהילים על חשבון אבא שלי שלא יכול ללכת להתפלל? הרי בשבילו התפילה היא חובה, ובשבילי זו רק זכות. אמרתי לו שהוא יכול ללכת להתפלל, ואני אדאג לאנשים. וכך התיישבתי לומר תהילים, כשבין לבין הגיעו אנשים ואני הגשתי אוכל וסידרתי. אז נכון, לא אמרתי את התהילים בתענית דיבור, אבל הצלחתי לסיים את כל הספר וגם לעשות חסד עם אנשים. השבת הזו לימדה אותי כמה אנחנו מנסים הרבה פעמים לעשות דברים שהם לא ממש מתפקידינו, במקום לעשות את מה שאנו באמת צריכים לעשות.

"לאחר סעודת הבוקר שוב ירדנו לציון לומר תהילים במקום הקדוש, ואז חזרנו לסעודה שלישית בחדר. במוצאי שבת ארגנו את החדר בזריזות, סידרנו את הרכב כך שכל הכבודה והסירים יכנסו. וכך, כשהכול מסודר, ירדנו שוב לציון להתפלל. רק אחרי חצות הלילה, כשסיימנו לומר סליחות עם הציבור בציון, נסענו הביתה. וכמו בהלוך, גם עכשיו שמנו את המזרונים על הסירים הריקים וכך ישנו כל הדרך אחת על השנייה... ברוב המקרים הגענו לפנות בוקר או ממש בבוקר הביתה. אני זוכרת פעמים שהייתי עולה לבית, מחליפה בגדים לתלבושת יום חולית, לוקחת את התיק, ופשוט יוצאת לבית הספר".

מתי את מתחילה להתכונן לשבת, ומה זה כולל?

"בהתנהלות הביתית שלנו אני רואה את עצמי כמנהלת מלון 5 כוכבים פלוס נוף לים... ברוך ה' יש לי 6 ילדים, כל אחד כוכב בפני עצמו, ותמונת נוף של ים בסלון. ולאור זאת, אני מתכננת בשים לב את ההכנות לשבת ב'מלון' הגדול שלי: כבר ממוצאי שבת אני מתחילה את ההכנות עם הכביסות של כל הבגדים לשבת הבאה. אמנם יש לי חלום שהכביסה תקבל מחשבות אובדניות ותתלה את עצמה... אבל בינתיים, אני עושה את כל העבודה. בבית המלון שלנו אני הסדרנית, המנקה, המזכירה, המנהלת האדמיניסטרטיבית, המארגנת של המסיבות, והמסאג'יסטית... הילדים? כן, הם כמובן עוזרים פה ושם. גם האימון שלהם לעזרה כלול כחלק מן הניהול האדמיניסטרטיבי של 'מנהלת המלון'.

"מלבד הכביסה, את שאר ההכנות בפועל אנחנו מתחילים מיום רביעי, כולל סידור הבית, אפיית עוגות והכנת הסלטים. ביום חמישי אנחנו מסיימים את ניקיון הבית, ובלילה אני עורכת את שולחן השבת. זהו מנהג שאבא שלי ז"ל החדיר בנו. הוא אמר לנו כי אפשר להתחיל ליהנות מהשבת כבר מיום חמישי בלילה, אז איך אפשר לוותר על כך?!

"ביום ששי אני מבשלת את המאכלים העיקריים שאנו אוהבים שיהיו טריים: את המרק, העוף, את החמין והדגים. ואחרי הבישולים צריך לסדר מחדש את הבלגן שנוצר ביום האחרון... בדרך כלל אני משתדלת לא לעבוד בימי שישי, בפרט בימי שישי הקצרים של החורף. אם קורה ואני כן חייבת לעבוד ביום ששי, אני מעבירה את כל הבישולים וההכנות האחרונות ליום חמישי, כך שביום שישי יישאר לנו 'רק' לסדר את הבלגן שהספיק להתחולל בינתיים.

מהו התפריט השבתי?

"התפריט שלנו די סטנדרטי: בליל שבת אנו אוכלים סלטים ודגים, מרק עם קניידאלאך (טיפ קטן: קחו חטיף צ'יפס, פוררו אותו קצת, והוסיפו למרק במקום שקדי המרק או בתוספת להם. תוספת הצ'יפס הפיקנטית מתאימה במיוחד למרקים של פסח, אך מעשירה את הטעם גם סתם כך בכל השנה.) לאחר המרק המסורתי אנו אוכלים עוף וירקות אפויים בתנור. גם בשבת בבוקר אנו אוכלים סלטים ודגים, סלט ביצים, וחמין. כשמגיעים אלינו אורחים לשבת, אני יותר מפנקת עם סלסלאות פילו, שיפודים ועוד.

"אגב, באופן אישי, אינני אוהבת דגים. כך שאת הכנת הדגים אני משאירה לבני בית לעשות והם דואגים לעצמם היטב. לפני כחמישה חודשים, בתשעת הימים, הייתי במלונית קורונה. מכיוון שאסור אז לאכול בשרי, נתנו לנו כל יום דג. לא הייתי מסוגלת לאכול את מנות הדג והתלבטתי מה לעשות. אם לא אבקש במפורש, לא יהיה לי מה לאכול בכל הימים האלו. אין במלונית אופציות אחרות לאוכל, אלא רק מה שהגישו לנו. חשבתי איך אסביר שאני לא אוהבת דגים, ואז עבדתי בשיטה ה'שיווקית'. (אחרי הכול אני יועצת עסקית, לא?) התקשרתי לקבלה ואמרתי להם: 'נניח והייתי אלרגית לדגים, מה הייתם עושים?' ברוך ה', הם הסכימו עם בקשתי, ומאז חיכתה לי כל יום בקבלה מנה אישית עבורי, צמחונית, טעימה ומזינה.

איך נראה השולחן שבת שלכם?

"בסעודה יש לכל ילד את המקום הקבוע שלו, כולל לקטנה בת השנה. אחרי שאוכלים את המנה הראשונה, החלה והסלטים, שרים זמירות שבת, לאחר מכן מגיע תורו של המרק. אחרי המרק הילדים בדרך כלל נשמטים מהשולחן ופונים לשחק בסביבתנו עם משחקים וצעצועים או כל פעילות אחרת. יש כמובן גם מריבות מפעם לפעם, אך בדרך כלל הילדים עסוקים בשקט יחסי, שכן כולם שבעים... זה הזמן שהילדים משחקים בנחת וביחד. כשברקע, בעלי ושני הילדים הגדולים, בן ה-14 ובן ה-12, ולפעמים גם בן ה-10 אומרים דבר תורה על הפרשה, מספרים סיפורי צדיקים, ולומדים הלכות שבת בצורה חווייתית, מתוך עלון עם סיפור מעניין שדרכו לומדים הלכות שבת בתוך הסיפור. כולם שרים יחד זמירות שבת. לאחר הזמירות אנחנו קוראים לקטנים לחזור לשולחן לאכול את העוף, שרים זמירות נוספות ומברכים ברכת המזון.

"בשבתות חורפיות שיש לילה ארוך, בעלי יוצא עם הבנים הגדולים ל'זיץ' בבית הכנסת. 'זיץ' זו התאספות של כמה אברכים שבה הם לומדים ספרי חסידות ושרים ביחד שירי התעלות ודבקות. אני נשארת בבית ומשחקת עם הקטנים. זה זמן האיכות שלהם יחד איתי. כשהם הולכים לישון נשאר לי שקט לזמן איכות לעצמי, אני אוהבת לקרוא ספרים או לשחק במשחק חשיבה מעניין. יש כל מיני משחקים ברמה גבוהה שמיועדים לילדים וגם למבוגרים: קוברה טוויסט, מבוך הכדורים, מועדון 2%, מכוניות שצריכים להוציא מהחניה, ועוד משחקי אתגרים דומים.

החלק הכי אהוב עליך בשבת:

"אני אוהבת הרבה חלקים בשבת. אני אוהבת יותר מכל את המשפחתיות. אוהבת גם את הזמן השקט שיש לי לעצמי, את הזמן שיש לכל ילד, ואת זמירות השבת המענגות, ולא פחות מכך אוהבת גם את הפינוקים. שכן, בשבת אנחנו מפרגנים לעצמינו כל מיני דברים שלא מפרגנים ביום חול: ממתקים, קומפוטים, גלידות, ועוגות טובות לעונג שבת. ולגבי הבריאות, אנו החלטנו כי כמו שמובטח לנו כי 'הוצאות שבת חוזרות', כך גם 'הכנסות' שבת חוזרות. מה שאומר, שבשבת אין ספירת קלוריות ובדיקה של מה שאנו מכניסים לפה... לכבוד עונג שבת מותר ורצוי לאכול גם ממתקים. יש עוד פינוקים מסוג שונה ששמורים לשבת. למשל, אם קנינו בגד חדש, גם אם הוא מיועד ליום חול, אם הוא בסגנון קצת שבתי או אלגנטי, אנחנו מחדשים אותו בשבת. החידוש שבבגד שמור דווקא לשבת המלכה.

האתגר שלך בשבת:

"האתגר בשבת הוא לגרום לכך שכל הילדים, כולל כולם, יישארו לשבת בשולחן שבת. לכן אנו דואגים לספר סיפורים מעניינים בקשר לפרשה, להשקיע באוכל טעים לכבוד שבת, ויש אצלנו כלל: לא קמים מהשולחן לפני שמסיימים לשיר את השיר הראשון של הזמירות. בתקווה שברגע שמתחילים לשיר, הילדים כבר ייכנסו לעניינים..."

שבת בלתי נשכחת:

"כשהייתי צעירה, התארחתי פעם אצל חברה בשבת. ראיתי שולחן שבת קצת שונה ממה שאני מכירה. פתאום ראיתי סדרי סעודה אחרים בין משפחות, הרגלים אחרים לדברי תורה או לזמירות, ונשארתי עם הרבה חומר למחשבה על איזה שולחן שבת אני רוצה שיהיה בבית שלי בעזרת ה'. השבת ההיא זכורה אצלי מאד לטובה, ונתנה לי הרבה אנרגיות לחיים".

מתכון שבתי אהוב במיוחד:

"אתן כאן שני מתכונים לסלטים נהדרים:

סלט אדום 1234 (תיכף תבינו למה אנו מכנים אותו כך)

1 גמבה

2 שיני שום

3 עגבניות

4 כפיות שמן

קצת מלח

מרסקים את כל הרכיבים יחד בבלנדר, והרי לכם סלט טעים במיוחד. כמעט כל אחד שהתארח אצלינו התחיל לעשות את הסלט הזה אצלו בבית.

סלט פיטריות:

סלסלת פיטריות חתוכות

בצל בינוני חתוך לרבעי טבעות

כ-20 אגוזי קשיו

משרים את אגוזי הקשיו לכחצי שעה. הקשיו הופך להיות רך כך שאפשר לחתוך אותו לטבעות. יוצקים במחבת מעט שמן, מטגנים קלות את הבצל, מוסיפים את הפיטריות, ואז את הקשיו וממשיכים לטגן. אפשר להוסיף מעט רוטב צ'ילי מתוק, אך גם בלעדיו הסלט יוצא טעים מאד. ממשיכים להקפיץ את הכול יחד על אש קטנה עד שהבצל מזהיב.

אפשר להגיש כסלט בפני עצמו, או כתוספת משובחת לאורז/ קינואה. לארוחה חגיגית במוצאי שבת או במשך השבוע אפשר גם להוסיף לסלט ירקות עם קצת גבינה בולגרית מעל".