על זוגיות: מרצון לברוח אחד מהשני, לכמיהה לרגעים משותפים של איכות

מעיין שיתפה אותי ברגע של גילוי לב.

כלפי חוץ שידרנו עסקים כרגיל - היא סיפרה - זה היה אחד מהדברים הבודדים עליהם הסכמנו. פשוט כי זה שירת לשנינו מטרה, תחי הנראות!

היינו מותשים ממריבות, ועברנו לשלב שבו כבר אפילו לא רבנו. שני אנשים זרים בבית אחד, עושים הכל כדי להימנע מלהיתקל במבט, לא מדברים כמעט.

עוד יום ועוד יום, ואני פחדתי שכל הנתק והעויינות יתמסדו להם וינהלו לנו את הזוגיות הנפרדת הזאת, או יקצרו את דרך לפירוד.

גלים של כעס ואכזבה הציפו אותי אבל כנראה שמעל לכל זה, התגעגעתי לאיזשהו קשר.

לא רציתי לפרק את החבילה. לא ידעתי מה בעלי חושב באמת, אבל אני רציתי להציל ולבנות מחדש את מה שאפשר היה מתוך ההריסות.

חבל שהגענו לקצה, שנשחקנו, שאיבדנו כל כך הרבה כוחות נפש סביב עוגמות נפש. חבל על רגעים לא מעטים של שבירה, של דכדוך של תסכול. חבל שאיבדנו זמן יקר ואנרגיות עד שפניתי ליעוץ.

זה לא היה פשוט, כי השלב הבא היה להביא את בעלי למפגשים...

יכול להיות שאם הייתי נושאת אותו על כפיים כל הדרך זה היה קל יותר מלשכנע אותו לצטרף.

הוא היה צריך להשיל מעליו כמה אפודי מגן של יהירות, כבוד ושליטה, ועוד לדאוג להם למקום טוב מספיק למשמרת, לפני שהסכים להצטרף לטיפול.

קשה לי להיזכר במפגשים המשולשים הללו, שהיו רוויי תסכול וכאב.

הם המשיכו לגבות מאיתנו מחיר נפשי. נאלצנו להיפרד מסכומים לא מבוטלים של כסף, ועם כל זה - לא הצלחתי לראות אור בקצה הטיפול.

חששתי שלא יהיה מנוס מפירוק החבילה.

כשהייתי כבר על סף ייאוש, זה קרה כמו בסיפורים. פגשתי חברה שסיפרה על סדנת תקשורת שבה השתתפה. משהו שהיה נראה חסר צבע, חסר חידוש וחסר בשורה, אבל נשא בכנפיו משהו טוב מאוד.

מיכלי סיפרה לי שיצאה לכמה ימים, וחזרה אישה חדשה.

היא תיארה את מה שקרה שם: "ישבנו במעגל, והמנחה חיכה בסבלנות שמישהו יגיד משהו. שקט, דממה, ומחכים שמשהו יתחיל לקרות, אבל זה לא באמת קורה. עד שמישהו שלח איזו הערה צינית לחלל, והמנחה חזר על דבריו בדיוק מוחלט. זה מה כל שהוא המשיך לעשות במשך 3 ימים - רק חזר על כל מה שמישהו אמר, ולא סיים עד שהאומר אישר לו שזו הייתה כוונתו המדויקת.

היה מדהים לראות כמה אנרגיות חיוביות קבל כל אחד ממשתתפי הסדנה. הרגשה פנימית טובה כל כך, ורק בגלל שהתאמצו להבין את דבריו, ושיקפו את דעותיו במדויק. התחושה הנפלאה הזאת העניקה לנו יכולת להסתער על החיים מחדש, ורצון לשתף עוד אנשים בכל הטוב הזה".

גם אני חייבת את החיים שלי - המשיכה מעיין - לרב דן כרמון. הוא לימד את הדרך והעניק את הכלים, ואנחנו התחלנו לחיות בזכותו.

למדנו ממנו איך לעשות את זה נכון בקשר הזוגי, איך לטפל בעצמנו. למדנו להעמיק את הקשר, למדנו להחליף את הרצון לברוח אחד מהשני, בכמיהה לרגעים משותפים של איכות.

דווקא חוסר ההצלחה של הטיפול הזוגי הניע את בעלי לרצות לחפש דרך לשלום, זאת אחת הפעמים שדברים טובים קורים בהפוכה...

התחלנו לעשות את זה יחד לפי הכללים, והרגשנו משב רוח נעים של חידוש קשר, אבל עם כל הרצון והטוב שנכנסו לנו לחיים, העסק הזה לא התמיד לנו.

כל פעם נתקלנו במעכב אחר שלא אפשר פניות, שהוציא אותנו מהמיקוד, שהסיח את הדעת, ומגוון מפריעים בתוך מרוץ החיים שמנעו את הקביעות.

חיפשנו משהו חזק שיכריח אותנו למסד את המפגש – את החמצן הזה לחיי הזוגיות שלנו.

כשנכנסה לה שבת מבורכת אחת, הבנו שהחיבור שלנו לצו האלוקי יוצר לנו את הסביבה המתאימה - גם את הפניות, גם את הניתוק ממסיחי הדעת, גם את האפשרות להתמקד ולהיות כל כולנו בתוך המפגש הבונה הזה, וגם את הקביעות - וגורם לזה פשוט לקרות.

שבת זה היום שלנו להעצמת הזוגיות.

זה הזמן האישי שלנו. אין כניסה למפריעים. אלה הרגעים הטובים להעצמת הקשר.

אני מכינה תקרובת מפנקת, בעלי סוגר את הדלת, ושנינו פותחים את הלב. הראשון בתור הוא זה שהיה שני בשבת שעברה.

אנחנו מעלים נושאים שחשובים לנו, כמו למשל הצורך שלי לקבל הערכה ופרגונים על הטרחה שלי בענייני הבית. אני מציגה את הנושא, מספרת בדיוק על התחושות, על הציפיות ועל הצורך שלי, ואז התור של בעלי לחזור על הדברים. הוא משתדל ככל יכולתו לחדד ולדייק בשיקוף מקסימלי את דברי, כי עד שלא יקבל את האישור שלי שדברי הובנו בדיוק, לא יגיע התור שלו. כשמגיע תורו, הוא מעלה את מה שעל לבו, ואז אני מתאמצת להתרכז בדבריו, להבין בדיוק למה התכוון, כדי לשקף אותם לשביעות רצונו.

קצת קשה לנו לסיים את המפגש השבתי הזה. הוא ממלא כל אחד מאיתנו באנרגיות חיוביות, אנחנו מרגישים קרובים מתמיד. השותף שלי לחיים מבין אותי, מתאמץ להשתתף בתחושות שלי, ומצפה שאני אבין אותו ואשתתף ברגשות שלו, כי להבין את השני כמו שהוא מבין את עצמו זאת מתנה נפלאה לחיי הנישואין.

ותאמינו לי, השאר כבר מגיע לבד...

שבת קודש, פסק זמן מהמרוץ, עם שלווה ופניות, עם הכח השמימי שלה, מאצילה עלינו אהבה ושלום.