מה עושים כשהבעל פוגע בי מול הילדים?

איך אני מתמודדת עם מצבים בבית בהם בעלי פוגע בי? לדוגמא, אתמול בערב הילדה המתבגרת שלנו סיימה לאפות עוגה ובעלי דרש ממנה שתשטוף את הכלים. אני שמתי לב שהיא כבר עייפה והערתי לו בנוכחותה שיעזוב אותה כי כבר מאוחר, ואז פתאום הוא החל לתקוף אותי במילים לא יפות. חשוב לי לציין שבעלי הוא אבא טוב, ובכל זאת, אני פגועה מאוד מההתנהגות שלו כלפי ולא מסוגלת לסלוח לו. מה עושים?

הסיטואציה שתיארת נפוצה מאוד ביחסים בין בני זוג. לפני שאענה לך, חשוב שתדעי שהקב"ה ברא אותנו כך שלכל אדם יש מעין "מפה" משלו במוח. ה"מפה" הזו מורכבת מהתכונות המולדות שלו (גנים) ביחד עם הסביבה בה גדל. כל אדם מתנהג ופועל עפ"י ה"מפה" שלו, כלומר בהתאם לאמונות, ערכים, חוויות ומראות שרכש בבית עם הוריו. גם חז"ל אמרו: "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות" (ברכות נח ע"ב).

הרבה פעמים את בטוחה (כמו כולנו) שעל פי ה"מפה" שלך, את הצודקת. אך חשוב להבין שה"מפה" של כל אחד מאיתנו היא לא בהכרח המציאות האובייקטיבית. במדרש כתוב: "כך אמר להם הקב"ה לישראל, בני אהובי... ומה אני מבקש מכם?.. ותהיו מכבדים זה את זה...". השאלה הנשאלת היא - איך אפשר לכבד זה את זה? אנו מכבדים ע"י זה שאנו נותנים מקום ל"מפה" של הצד השני, כלומר מכירים בכך שלצד השני יש דעות / אמונות / ערכים משלו.

במקרה שתיארת, את פעלת באופן אוטומטי מתוך ה"מפה" שלך, כדי "להגן" על הילדה שלך מאבא שלה, במקום לבטוח בו, כי בסה"כ את יודעת שהוא אבא טוב, שאוהב את ילדיו ורוצה לחנך אותם. בתגובתך שידרת לבעלך חוסר אמון וחוסר כבוד לדעותיו ולערכיו. בעלך קלט את המסר, ונפגע. הוא הרגיש את חוסר הכבוד, והגיב מידית בתקיפה חסרת כבוד בחזרה. על מנת שהדבר לא יחזור, חשוב שתתרגלי עצירה במקום תגובה אימפולסיבית מתוך ה"מפה" שלך, ואז נסי להתבונן על הסיטואציה מהצד. עצרי ושאלי את עצמך - האם את מכבדת את בעלך כשאת מעירה לו על התנהגותו בנוכחות הילדים? כשתצליחי בע"ה לכבד אותו, אני בטוחה שהוא יכבד אותך בחזרה ולא יפגע בך.

(סיגלית דהן, מאמנת אישית וזוגית, Master NLP מטעם מחלקת שלום בית בהידברות)

* * *

בתי בת ה-12 מתלוננת על חרדות, מרבה לבהות ולבכות ומפחדת כל העת שיקרה לי משהו, ח"ו. היא אינה מוכנה להגיע לטיפול. האם ישנה דרך לעזור לה?

הנחת העבודה הטיפולית גורסת כי כל דבר הינו תוצאה של תהליך שקדם לו. לפיכך, בעיות המתעוררות אצל הילדים הינן איתות עבורנו לתור אחר השורש, במקרה הזה ההורים, ולאתר דרכם ובאמצעותם את הבעיה העמוקה יותר, שהסימפטומים שלה באים לידי ביטוי בתגובותיהם הרגשיות של הילדים.

החרדה של בתך מורה על הדינאמיקה הביתית אותה היא חווה.

יתכן שהיא חיה תחת מציאות בה הכל צריך להתנהל באופן מושלם, או תחת שליטה ובקרה. יתכן שהיא ערה לקושי שלך להכיל את המציאות כשהיא מתהפכת על פיה.

ולעיתים מספיקה החרדה שלך ממצבה כדי להראות לה שאינך מסוגלת להתמודד עם מצבה הרגשי החדש, והיא מוכיחה לעצמה באופן תת הכרתי שהעוגן האימהי שלה לא חזק דיו, וזה מגביר בה שוב את החרדה.

על מנת לבנות ילדים בעלי חוסן ויציבות נפשית, חשוב שיהיו לנו, כהורים, כלים להכיל את המציאות המשתנה סביבנו. זה בהחלט דורש עבודה פנימית של שחרור השליטה ושל עבודה אמונית, אבל זו השקעה משתלמת לטווח הארוך.

אי הסכמתה לשתף פעולה היא מתנה המסייעת לך לטפל בבעיה מהשורש שלה, ולהשיג תוצאות תמידיות ואמיתיות, שכן שינוי דפוסי החשיבה וההתנהלות שלך ישנו את הדינאמיקה הביתית, ויאפשרו לה לחיות במקום רגוע ושליו הרבה יותר.

(ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך, כותבת ומרצה בתחום)

* * *

אני בת 38 ואמא לשלושה ילדים קטנים. בתקופת הקורונה ואחרי החגים עליתי הרבה במשקל. אף על פי שאני יודעת את הכללים, לא הצלחתי לשמור על המשקל. איך אני חוזרת לאכילה נכונה?

אין ספק שתקופת החגים היתה שונה השנה, ולחלק מאיתנו קשה, מלווה בהרגשת תסכול ובדידות לצד קושי מול ארוחות חג.

ראשית, יש לחזור לאכילה מסודרת ללא דיאטה. אפשר לאכול מהכל, אבל בשליטה ובארוחות מסודרות, תוך כדי כך שמשנים את אורח החיים, את החשיבה הלא מודעת (תת המודע) ואת הרגלי ההתנהגות הקשורים באכילה.

בין הארוחות יש לאכול ירקות או פרי ללא פחמימות.

חשוב להבין מה מניע אותנו לאכילה, וללמוד לשלוט בדחף האכילה, משום שמילת המפתח הנה שליטה. כלומר, לא מספיק רק לדעת מה צריך לאכול, כמה ומתי באופן תאורטי, אלא צריך לדעת איך לשלוט על הדחף לאכילה, ע"י שינוי תהליכי חשיבה, מודעות עצמית ושינוי התהליכים של תת המודע אשר גורמים לרצון לאכול שלא מתוך רעב.

(ד"ר סיגל תמיר, ד"ר לתזונה ומדעי ההתנהגות)