למה אני אוכלת בשבת כל כך הרבה?!

אני מצליחה לשמור על תזונה נכונה מזה זמן רב במהלך השבוע, אך בכל שבת לא מצליחה להתאפק אל מול שפע המזון ב"ה שיש בבית ובסעודות ואוכלת באופן מוגזם. בכל פעם אני שואלת את עצמי למה זה קורה לי, אך זה ממשיך שבוע אחר שבוע. האם אוכל להתגבר ולאכול נכון גם בשבת?

ודאי שאפשר לעבור גם את השבת מבלי ליפול לאכילה ללא שליטה, בעזרת חשיבה נכונה והרגלי שליטה ומודעות.

מספר כלים עיקריים לשליטה: לאכול מהכל, אך לא לזלול. ללעוס היטב ולא לבלוע מיד, ליהנות מהטעם ולחשוב על הכמות, לא להמשיך לאכול באופן אוטומטי.

הדבר החשוב ביותר הוא לא לכעוס על עצמכם כאשר אכלתם דבר מה לא מתוכנן. אין לומר "אם כבר אז כבר", משום שאז תרשו לעצמכם לאכול מכל הבא ליד. פשוט יש להמשיך בתוכנית כרגיל, מבלי לכעוס, משום שהכעסים מובילים לאכילת יתר.

במהלך הסעודה יש לנשום עמוק, ולחשוב האם זה מספיק, או שאפשר להפסיק. כמו כן, לאכול בשיטת הצלחת – להניח בצלחת, ולא להוסיף מעבר לזה כאשר מסיימים.

(ד"ר סיגל תמיר, ד"ר לתזונה ומדעי ההתנהגות)

* * *

חזרנו בתשובה לפני כחמש עשרה שנה. הנהגנו בבית שלנו קו מסוים, קצת מחמיר יותר מהרגיל, וכולם, כולל הילדים, התאימו את עצמם אליו. הבעיה התחילה השנה, כשילדנו בן השש עשרה, שהיה ממש תינוק בחזרה בתשובה, מתחיל לעשות "בעיות". הוא לא מסכים לחלק מההנהגות של הבית (הנהגות ולא הלכות). בעלי אומר שאולי צריך לשאול רב מה לעשות, אך אני איני מוכנה להתפשר, וזה גורם להרבה חיכוכים וויכוחים בבית. הגענו למצב שבן הנעורים ואני לא מחליפים מילה כבר שבועיים. מה אני יכולה לעשות?

החזרה בתשובה גורמת לשינוי מהותי מאוד בכל בית, ונראה שהבית שלכם הסתגל בקלות רבה, ברוך ה'. מתוך יראת שמים טהורה ורצון להתקדם, נטלתם על עצמכם דברים "מעבר", מה שנקרא "חומרות". אלא שכעת, בן הנעורים שלכם כביכול "מתמרד", ואינו מוכן לקבל חלק מהחומרות הללו.

להיות אנשים עקרוניים ועקביים, הוא דבר נפלא. אבל, והאבל הזה חשוב מאוד, חלק אינטגרלי מבריאות הנפש היא לנהוג בגמישות בעקרונות הללו, כשהדבר כמובן אינו נוגע להלכה ולחיי אדם. גמישות, הכוונה היא לכופף את העקרונות, בשעת הצורך, כדי שלא תזיקו למערכת היחסים עם הבן, וכן לעתידו הרוחני. ודאי נתקלת בחייך באנשים שאינם גמישים. הם כמו קיר בלתי עביר. קשה להתנהל מולם (וגם להם קשה בינם לבין עצמם). הנער שלך, אף על פי שגדל באווירה חרדית מאז ומתמיד, הוא קצת "אחר". אולי חשוב לו להיראות כמו החברים בסביבתו, אולי החומרות היתרות מלחיצות אותו? לעיתים, ילדים שנתקלים ביחס מחמיר מדי, עלולים להתמרד בכל מכל. לכן, במקרה הזה, כדאי מאוד לערב גמישות בעקרונות הבית. עצתו של בעלך נכונה, התייעצו עם רב שמבין בנפש (האם יש לכם רב שעמו אתם מתייעצים תמיד? אם לא, כדאי מאוד שיהיה כמו שאמרו חז"ל - עשה לך רב). ספרו לו את התמונה במלואה, ושמעו לעצתו.

(אסתר נזרי, סופרת, מטפלת באי אף טי ודמיון מודרך)

* * *

אנחנו נשואים עם כמה ילדים. משך השנים, העבודה הקשה והילדים שנולדו גרמו לנו לריחוק. אני מרגישה שאני סתם עוד דמות שמסתובבת בבית. לעולם לא מקבלת תשומת לב, לעולם לא שומעת מילה טובה, לעולם לא מתקבלת בתרועות על ידי הבעל. אני מרגישה נטו אמא ועקרת בית, לגמרי לא אישה ורעיה. אני בטוחה ששום דבר שאעשה לא יחזיר לי את מקומי. האם אפשר להחזיר את הזוגיות שלנו על כנה?

אכן כן, הכול אפשרי.

שימי לב למילה "לעולם" השזורה בשאלתך כחוט מחבר. כשאנחנו נוקבים במילה "לעולם", או כשאנחנו דבקים במה שהיא מייצגת, לא נוכל לעשות דבר, כיוון שכבר חרצנו את גורלנו בשתי ידינו. החלטנו כבר מה יהיה עד עולם, אז איפה החיים העתידיים שלנו? איפה?

לאחר שתורידי את המילה הזו, שסוגרת את הפתחים, תוכלי לבדוק את הדברים. אני מאמינה שדיברת עליהם עם בעלך ושקיבלת תשובות ותגובות.

מה עוד תוכלי לעשות, מבחינתך?

בואי ובדקי עד כמה את מעריכה את עצמך. עד כמה את יודעת לפרגן לעצמך. עד כמה את מקפידה לעשות עבורך.

מהר מאוד תגלי שאת לא מרוצה מעצמך. קל יותר להאשים אחרים ולומר להם: אתם הגורמים! קשה יותר לשים את האצבע מול עצמי ולומר לעצמי: אני הגורם מספר 1!

אז בואי, קומי, התרוממי. התלבשי, צאי הרגע לערב חוויתי. שבי בהרצאה, בהצגה, בגינה וכדומה, וחשבי לעצמך למה מגיע לך כל הטוב שבעולם.

כשתחזרי לביתך ותהיי שלמה יותר עם עצמך, כבר לא תראי חושך בכל הבית. לפתע תגלי הרבה מאוד אור. פתאום לא תראי שבעלך עומד מנגד, אולי אפילו תשמעי אותו פונה לעברך.

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)