סיון רהב מאיר: ליצור אי של שבת בתוך ימי החנוכה

"שלום סיון, אנחנו חברות של הנערה רינה שנרב, שנרצחה בפיגוע לפני כשנה וחצי. אחרי הפיגוע, התחילו יוזמות רבות לעילוי נשמתה, ואחת מהן עוסקת בהתנתקות מהסלולרי במהלך היום. זה נושא שהעסיק את רינה רבות. המצב של הנוער ששקוע במסכים הטריד אותה, והיא לא הספיקה להוציא לפועל את מה שחלמה לעשות בתחום.

"בחנוכה השנה יצאנו בקמפיין. אנשים רבים שוכחים שנהוג לא לעשות מלאכה אחרי שמדליקים את נרות החנוכה. כלומר, ליצור מעין 'אי של שבת', באמצע היום. לא לגעת בסלולרי, לא לצלם מלא תמונות ולתייג ולשתף ולהעלות, אלא לשבת מול הנרות, לראות אותם, לראות את מה שסביבנו, לשיר, לבלות עם המשפחה, להתפלל, ללמוד.

"קיבלנו תגובות נלהבות ממי שכבר הצטרף ליוזמה. לכאורה לא צריך לעשות כלום, פשוט שמים בצד את הסלולרי לפני הדלקת הנרות, אבל בימינו זה לא כל כך פשוט. הוחלט אפילו להגריל פרס בין המשתתפים, אבל הפרס הכי גדול הוא באמת השלווה המיוחדת שמקבלים מול הנרות. חנוכה שמח".

אור חדש

"שלום סיון, שמי אלינה. יהודייה כבר חודש. מדברים הרבה על המצוקה של בעלי עסקים בקורונה, על מצוקת הזמרים, על מצוקת התלמידים, אבל נדמה לי שאף אחד עוד לא דיבר על מצוקת המתגיירים בקורונה. עברנו בשנה הזו דחייה וביטול של קורסים ביהדות, תפילות דרך הזום בלבד, וגם סגר בחגים בתקופה שכל כך רצינו לחוות כמו שצריך, בתפילות גדולות בציבור. בגלל סגרים ובידודים, פעם אחר פעם לא יכולתי ללכת למשפחה המארחת המקסימה שמלווה אותי בתהליך. הקשיים האלה רק גרמו לי לחוש יותר מסירות נפש ורצון להתגבר על כל המכשולים. ראיתי שהקורונה יכולה להפוך את העולם, אבל לא את ההחלטה שלי. התאמצתי, השקעתי, התייצבתי לבסוף בפני בית הדין, והצטרפתי לעם ישראל.

"אני מקיימת כעת את מצוות הדלקת נר חנוכה בפעם הראשונה כיהודייה אמיתית, וזה סמלי מאוד עבורי. היהדות הכניסה אור גדול לחיים שלי. היא בעצם האירה מחדש כל מה שחשבתי על המציאות. הוסיפה אור לראייה השטחית שהייתה לי. בעבר, כישראלית, ראיתי את חנוכה כמשהו סתמי של פולקלור, שכולל סופגניות ולביבות בלבד. עכשיו הימים האלה מוארים במשמעות העמוקה שלהם – חג של תרבות יהודית, רוח, גבורה ונצחיות. אומרים שצריך לקחת מחנוכה את האור הזה לכל השנה. להסתכל על כל דבר ולהאיר אותו באופן עמוק ואמיתי יותר. חנוכה שמח".

תודה רבה, אלינה. ברוכה הבאה.

מה מספרים הנרות?

"צריך להקשיב למה שהנרות מספרים לנו" – כך קובע משפט חסידי מפורסם. אז הנה רק קצת ממה שהרבי מלובביץ' למד מהנרות:

1. חשיבות המסורת. בניגוד לחגים רבים אחרים, חנוכה לא מופיע בתנ"ך. הוא התרחש אחר כך, ולכן אין פסוקים מפורשים לגביו, ורק חכמינו לאורך הדורות קבעו איך לחגוג אותו. כך שבעצם מהותו, הוא מלמד אותנו על החשיבות של המסורת, של חז"ל, של התורה שבעל פה.

2. להיערך לחושך. לא מדליקים נרות בבוקר, אלא דווקא כשהחושך יורד. אנחנו יודעים שיש בחיים תקופות חשוכות - ואז יש להתאמץ ולהאיר.

3. להאיר את הרחוב. אנחנו מדליקים את הנרות מתוך הבית פנימה, כלפי חוץ. הבית הוא מקור האור, שמאיר יותר מכל האורות שברחוב בחוץ.

4. להוסיף אור. שיטת ההדלקה בחנוכה מכונה "מוסיף והולך" – בכל יום מוסיפים עוד נר. לא משנה כמה עשית אתמול, עליך להתקדם ולעשות היום קצת יותר.

5. קביעות בחיים. הנרות מונחים במקום אחד ואסור להזיז אותם ממקומם. יהודי שעוסק בהארת הסביבה צריך לדעת שהמשימה הזו קבועה ויציבה בנפשו, היא חלק מסדר חייו התמידי, ועליו לשים לב שלא יבלבלו ויזיזו אותו.

6. אור עצמי. הנרות צריכים להמשיך לדלוק בכוחות עצמם אחרי שהדלקנו אותם. כשמחנכים ומשפיעים על האחר צריך לוודא שזה יהיה משמעותי, שהוא ימשיך להאיר אחר כך בעצמו לאורך זמן.

חנוכה שמח!