כשכל האורות על העצים כבו, ורק נר חנוכה נשאר דולק

יליד אמריקה סיפר על חוויית ילדות מביכה.

היה זה בתקופת חנוכה, בה נחגג חג נוכרי מובהק בשפע אורה. באותה עת ישב הוא ליד החלון, ולפניו דלקה החנוכייה בענווה יתירה. 

"חשתי מעט בושה", שחזר את רגשותיו. אור הנרות נבלע מזהרורי הרחוב המנצנץ.

אך לפתע הוחשך הרחוב באחת. קצר חשמלי.

זהרורי החגא התפוגגו והאפילה פרסה את כנפיה השחורות על הבתים והרחוב כולו.

"הכל חשך - חוץ מביתי!", התרגש המספר כילד. הלהבה הקטנה שקיפצה בתוך החנוכייה הצנועה האירה את כל הבית - ואת לבו פנימה...

* * *

חנוכה הסתיים, אך עיוננו בו טרם תם.

תרשו לי לשאול: היהדות הרי רואה בתרבות יוון ודומותיה חושך (ילקו"ש, בראשית סי' ד) לעומת ה"תוֹרָה אוֹר" (משלי ו', כ"ג), אז מדוע בחנוכה, בו אנו מציינים את ניצחון אור התורה על החושך של תרבות החומר, אנו עושים זאת באמצעות אור מועט?

מה גם, שדווקא בימים אלה מזהירה תרבות החושך את שמי הלילה בזרקורי העץ, ומן הראוי שאנו נאיר את אורנו - המסמל אור דרכנו, דרך התורה - לפחות באותה מידה?

ובכלל צריך להבין את הדלקת הנרות. הלוא עיקרם של ימי חנוכה הוא "להודות ולהלל" על הניסים הפלאיים שנעשו לחשמונאים המעטים במאבקם נגד היוונים הרבים והגיבורים, ומדוע אם כן מציינים את הניסים העצומים בציון כה דל של הדלקת נר? ניצחון הרואי רחב היקף מצוין במעשה כה פעוט?!

וטרם נענה, נציץ אל פרשת השבוע.

יוסף הצדיק מרצה עונש בכלא במשך 12 שנים, על לא עוול בכפו. לילה אחד פרעה חולם חלום שמסעיר את רוחו, ושמו של יוסף מוזכר לפניו כ"פותר חלומות" מומחה עתיר ניסיון. מיד הוא מוצא מתא מאסרו ומובהל אל פרעה.

יוסף שומע את סיפור החלום, ולפני שהוא פותר את פתרונו הוא מקדים להצהיר: "בִּלְעָדָי! אֱלֹקִים יַֽעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹֽה" (בראשית מ"א, ט"ז); כאומר: אני לא מבין בתחום, אבל ה' יעזור לי לעזור לך...

וצריך להבין: עד שניתנה לו הזדמנות להיחלץ מן המעצר, מדוע המעיט בערך עצמו - ועוד "התגרה" בפרעה, מלכם של עובדי אלילים, שה' יעזור לו?

והפלא הגדול, שהתבטלותו של יוסף שכנעה, ולבסוף הוא גם נעשה מלך מצרים. איך זה קרה?

מנהג רב שנים היה להם, לאחים הקדושים רבי אלימלך מליז'נסק ורבי זושא מאניפולי, לנדוד בדרכים הכפריות של גליציה ולהתחזות לקבצנים. בכך קיימו בעצמם גלות, במטרה לזכך את נשמתם.

ערב אחד הגיעו האחים לעיירה לודמיר. משראו אור דולק בבית גדול ונאה, הם נקשו על דלתו וביקשו מבעל הבית מקום ללון בלילה.

"כאן זה לא בית מלון!", רעם בעל הבית בקול כועס. "משכן הקבצנים ליד בית הכנסת. לכו לשם!", וטרק את הדלת בפניהם.

רבי אלימלך ורבי זושא המשיכו בדרכם, ועד מהרה הגיעו אל ביתו של סופר הסת"ם של העיירה, אשר קיבלם במאור פנים והעמיד לראשותם את צריפו הצנוע.

כעבור מספר שנים, שוב ביקרו האחים הקדושים בעיירה לודמיר, אך הפעם בתור אורחי הקהילה הרשמיים. שמם כבר יצא למרחוק, והם הוזמנו אחר כבוד לשבות בעיירה ולהאציל מהודם עליהם.

בקבלת הפנים שנערכה לכבודם, ניגש אליהם אדון עשיר ושח בהתרגשות: "רבנים יקרים, שמי רבי פייבל, ומועצת העיר העניקה לי את הכבוד לארח אתכם במהלך שהותכם בעיירתנו. הסברתי לעגלונכם היכן ביתי, ואני מבטיח שלא יחסר לכם דבר".

האחים הקדושים הלכו לבקר את רב העיר, ובינתיים סר העשיר אל ביתו לסדר דברים אחרונים לקראת ביקורם של הרבנים החשובים.

עד מהרה הגיע העגלון עם כרכרת הרבנים ופרק את מזוודותיהם. הסוסים שוכנו באורווה, המזוודות בחדרי הרבנים, והעגלון שוכן באגף המשרתים.

חלפו שעות, והאורחים הנכבדים טרם הגיעו. המארח ניגש אל העגלון ושאל מתי יבואו הרבנים.

"הם מתארחים אצל סופר הסת"ם!", השיב העגלון.

רבי פייבל אץ אל צריפו של הסופר, ומצא שם את רבי אלימלך ורבי זושא מסבים מול האח הבוערת ושותים כוס תה עם מארחם.

"מה חטאתי ומה פשעתי שלא באתם להתארח בצל קורתי?", תמה רבי פייבל לעומתם.

"דווקא אתה כן מארח אותנו", השיב רבי אלימלך, "לפחות את החלק שאתה כה משתוקק לארח...".

רבי פייבל לא הבין, ורבי זושא הסביר: "בפעם האחרונה שהגענו לעיירתכם, היינו ללא כרכרה, סוסים, עגלון ומזוודות. נקשנו על דלתך וביקשנו מקום ללון, ואתה סילקת אותנו בבושת פנים.

"לכן", סיכם רבי זושא, "ברור שלא אותנו ברצונך לארח, אלא את העגלון הסוסים והמזוודות - והרי הם נהנים כעת מהכנסת האורחים הנדיבה שלך...".

* * *

גם הנוכרים מעלים אור בחגם, רק במקום נר הם מדליקים נורות חשמל, ובמקום חנוכייה - עץ אשוח.

אך מה רב ההבדל בין הדלקתנו להדלקתם...

כמה דינים ופרטי הלכות מלווים אותנו במסע הדלקת הנרות במשך שמונת ימי החנוכה, לעומת הטקס הנוכרי שמסתכם בהעמדת העץ וחיבור שרשרת הנורות שעליו לחשמל...

אנו עמלים והם עמלים: אנו עמלים - וזוכים לארח את השכינה ולזכות באור, והם עמלים - וזוכים לארח את גזע העץ ונורות החשמל...

בנרות חנוכה - המעשה קטן (הדלקת נר), אבל ה"עסק" גדול (ריבוי ההלכות והמנהגים). לעומת זאת באורות העץ - המעשה גדול (ריבוי אורות), אבל ה"עסק" קטן...

ההסבר לכך כתוב בנביא: "לֹא בָרַעַש ה'" אלא ב"קוֹל דְּמָמָה דַקָּה" (מלכים-א' י"ט, י"א-י"ב). מי שמציע דבר אמיתי - איננו זקוק לראווה! האמת מדברת בעד עצמה, והיא אינה זקוקה לרעש וצלצולים.

* * *

ניצחון אור התורה על חושך התרבויות הזרות מסומל בכוונה תחילה בנר קטן. האור האמיתי, גם אם הוא קטן, יכול להאיר בלב - מה שאין בכוחו של מחסן תאורה גדול ממדים לעשות! נר חנוכה יעיד...

הפשטות מחד, וה"עסק" שנעשה גם ממעשה קטן, מעידים על האמת שבדרך התורה.

דת אנושית שמחפשת מאמינים, עושה למאמיניה חיים קלים. דת אלוקית שמאמינה בערכיה, מציגה את אמיתתה ללא משוא פנים.

זה הקונספט שהציג יוסף בפני פרעה בביטול עצמו.

יוסף לא נכנע לאורם המנצנץ של תהילת המומחיות ומשען כוח הזרוע; אורן חיוור היה לעומת אור הביטחון בה' שהאיר וזהר בקרבו.

"אֱלֹקִים יַֽעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹֽה" קרא יוסף, וקיים את מצות הדלקת נר האמונה בארמון פרעה.

מה הפלא, אפוא, שהאור הפנימי ניצח באמיתתו את נצנוצי הכזב של אלילי הזהב, ויוסף הומלך על מצרים.

זהו ניצחון האור על החושך.