פסח שני: מה נוהגים לעשות ביום זה?

א. יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אִיָּר (שֶׁיָּחוּל מֵהַיּוֹם בָּעֶרֶב וְעַד מָחָר בָּעֶרֶב) נִקְרָא 'פֶסַח שֵׁנִי'. מַדּוּעַ? מִפְּנֵי שֶׁבִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם, הָיוּ מַקְרִיבִים בְּיד' בְּנִיסָן אֶת קָרְבַּן פֶּסַח. וּמִי שֶׁהָיָה טָמֵא בְאוֹתוֹ יוֹם, אוֹ שֶׁהָיָה בְדֶרֶךְ רְחוֹקָה וְלֹא יָכוֹל הָיָה לְהַגִּיעַ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ לְהַקְרִיב אֶת קָרְבַּן פֶּסַח, הָיָה בָא בְיד' בְּאִיָּר לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ לְהַקְרִיב קָרְבָּן פֶּסַח.

ב. יָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ כְּלָל בַּקָּרְבָּנוֹת: "עָבַר זְמַנּוֹ - בָּטֵל קָרְבָּנוֹ!" כְּלוֹמַר, אִם הָיָה צָרִיךְ לְהַקְרִיב קָרְבָּן בִּזְמַן מְסֻיָּם וְלֹא הִקְרִיבוּהוּ - אֵין אֶפְשָׁרוּת לְהַקְרִיבוֹ אַחַר כָּךְ. אִם כֵּן, מַדּוּעַ נִשְׁתַּנָּה דִין קָרְבַּן פֶּסַח מִכָּל הַקָּרְבָּנוֹת? הַסִּבָּה הִיא: מִשּׁוּם שֶׁכָּל הַקָּרְבָּנוֹת אִם מְבַטְּלִים אוֹתָם עוֹבְרִים רַק עַל בִּטּוּל מִצְוַת עֲשֶׂה, וְאִלּוּ הַמְּבַטֵּל קָרְבַּן פֶּסַח עוֹנְשׁוֹ בְ"כָרֵת", וְאִם זֶה עוֹנְשׁוֹ שֶׁל הַמְּבַטֵּל, שְׂכָרוֹ שֶׁל מִי שֶׁזּוֹכֶה לְקַיֵּם מִצְוַת קָרְבַּן פֶּסַח הוּא כָפוּל וּמְכֻפָּל, וְלָכֵן נָתְנָה הַתּוֹרָה הִזְדַּמְּנוּת נוֹסֶפֶת לְתִקּוּן.

ג. תַּאֲרִיךְ זֶה אֵינוֹ לֹא חַג וְלֹא מוֹעֵד, אַךְ הוֹאִיל וּבִזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם, הָיָה זֶה יוֹם שִׂמְחָה לְאֵלֶּה שֶׁקִּיְּמוּ בוֹ מִצְוַת קָרְבַּן פֶּסַח, לָכֵן יֵשׁ בּוֹ קְצָת עִלּוּי, וְאֵין אוֹמְרִים בּוֹ תַחֲנוּן בִּתְפִלּוֹת שַׁחֲרִית וּמִנְחָה וּבִקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה.

ד. יֵשׁ נוֹהֲגִים לֶאֱכוֹל בְּיוֹם זֶה מַצָּה שֶׁנִּשְׁאֲרָה מִפֶּסַח, זֵכֶר לְקָרְבַּן פֶּסַח שֶׁנֶּאֱכַל עַל הַמַּצּוֹת. וּבִרְכָתָהּ לְדַעַת הַסְּפָרַדִּים: מְזוֹנוֹת, וּלְדַעַת הָאַשְׁכְּנַזִּים: הַמּוֹצִיא.

ה. יָדוּעַ שֶׁחַגֵּי יִשְׂרָאֵל מְאִירִים בְּכָל הַדּוֹרוֹת כֻּלָּם, וְגַם בְּיָמֵינוּ יֵשׁ הִזְדַּמְּנוּת לְכָל מִי שֶׁלֹּא הִקְרִיב אֶת קָרְבָּן הַפֶּסַח שֶׁכָּל עִנְיָנוֹ הוּא אֱמוּנָה בְבוֹרֵא עוֹלָם, לְהִתְחַזֵּק הַלַּיְלָה וּמָחָר לָשׁוּב לְבוֹרֵא עוֹלָם וּלְהִתְדַּבֵּק בְּאוֹרוֹ, אֱמוּנָתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ.

ו. יוֹם זֶה נִקְבַּע לְיוֹם שִׂמְחָה לִכְבוֹד רַבִּי מֵאִיר בַּעַל הַנֵּס, וּמְאֻחָר יוֹתֵר גַּם לְהִלּוּלַת רַבִּי יְהוּדָה בַר אִילְעַאי. זְכוּתָם תָּגֵן עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל.

רַעֲיוֹן מִפָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ - אֱמוֹר

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו".

"אֱמוֹר" "וְאָמַרְתָּ" - לְהַזְהִיר גְּדוֹלִים עַל הַקְּטַנִּים! בְּבִנְיָן מְסֻיָּם בָּעִיר חוּלוֹן אָמוּר הָיָה לְהֵעָרֵךְ "חוּג בַּיִת" לַמְּעֻנְיָנִים לְהִתְקָרֵב לַיַּהֲדוּת. הַהֵעָנוּת הָיְתָה רַבָּה וּכְ-50 אִישׁ הִבִּיעוּ אֶת נְכוֹנוּתָם לְהִשְׁתַּתֵּף. בְּרֶגַע אַחֲרוֹן הוֹדִיעַ מוֹסֵר הַשִּׁעוּר כִּי לֹא יוּכַל לְהַגִּיעַ, הַמְּאַרְגְּנִים בִּקְּשׁוּ מֵרַב אַחֵר לְמַלֵּא אֶת מְקוֹמוֹ. הוּא הִסְכִּים וְנָסַע בְּאוֹתוֹ עֶרֶב לְחוּלוֹן. הוּא הִגִּיעַ לַכְּתֹבֶת שֶׁנָּתְנוּ לוֹ וְדָפַק עַל הַדֶּלֶת. אוּלָם מִבַּעַד לַדֶּלֶת דְּמָמָה מֻחְלֶטֶת. לְרֶגַע חָשַׁב שֶׁטָּעָה בַכְּתֹבֶת... הוּא הִמְשִׁיךְ לִדְפֹּק וְלִדְפֹּק, דֶּלֶת הַבַּיִת נִפְתְּחָה בְמִקְצָת וּבַעַל הַבַּיִת הֵצִיץ מֵאַחֲרֵי הַדֶּלֶת כְּשֶׁהוּא לָבוּשׁ בְּ...פִיגָ'מָה. הָרַב שָׁאַל: "הַאִם לֹא צָרִיךְ לְהֵעָרֵךְ כָּאן 'חוּג בַּיִת'?" בַּעַל הַבַּיִת הִתְנַצֵּל מְאֹד וְאָמַר: "לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאִרְגְּנוּ רַב אַחֵר, מַמָּשׁ סְלִיחָה.." הָרַב הִתְעַשֵּׁת לְרֶגַע וְאָמַר: "אֶת הַמְּצִיאוּת אִי אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת, אֲבָל אַתָּה שָׁוֶה לִי כְמוֹ 50 אִישׁ, בֹּא נֵשֵׁב וְנִלְמַד יַחַד וְאִם יֵשׁ עוֹד מִישֶׁהוּ בְבֵיתְךָ הָבֵא אוֹתוֹ", הָאִישׁ הִסְכִּים וְהֵבִיא אֶת בְּנוֹ הַקָּטָן. "בַּחֲצִי הָרִאשׁוֹן נִלְמַד מִשְׁנָה מַסֶּכֶת אָבוֹת, וּבַחֲצִי הַשֵּׁנִי נִלְמַד 'גְּמָרָא'" אָמַר הָרַב. "בְּסֵדֶר גָּמוּר, רַק אֶשְׂמַח אִם תּוֹדִיעַ לִי לִפְנֵי שֶׁנַּתְחִיל לִלְמוֹד גְּמָרָא.." עָנָה בַעַל הַבַּיִת.

לְאַחַר מַחֲצִית הַשָּׁעָה אָמַר הָרַב: "עַכְשָׁו, אָנוּ עוֹבְרִים לִלְמוֹד גְּמָרָא!" אָז בַּעַל הַבַּיִת קָם בְּמַפְתִּיעַ מִמְּקוֹמוֹ וְהֵחֵל לְבָרֵךְ בְּקוֹל נִרְגָּשׁ וְשָׂמֵחַ אֶת בִּרְכַּת 'שֶׁהֱחֶיָּינוּ'. לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם הִסְבִּיר לָרַב, שֶׁמֵּאַחַר וְאַף פַּעַם לֹא לָמַד גְּמָרָא וְתָמִיד הִסְבִּירוּ לוֹ שֶׁזֶּה לִמּוּד נַעֲלָה וּמְרוֹמָם הִרְגִּישׁ צֹרֶךְ לְבָרֵךְ 'שֶׁהֱחֶיָּינוּ'. הָרַב לֹא יָדַע כֵּיצַד לְהִתְיַחֵס לִבְרָכָה זוֹ כִי לֹא מֻזְכָּר בַּהֲלָכָה בְרָכָה כָזוֹ.. עָבְרוּ 20 שָׁנָה (!!) וּבִירוּשָׁלַיִם צוֹעֵד הָרַב כְּשֶׁלְּפֶתַע נִגַּשׁ אֵלָיו אָדָם נְשׂוּא פָנִים וְשׁוֹאֵל אוֹתוֹ: "הַאִם הָרַב מְזַהֶה אוֹתִי? אֲנִי הוּא אוֹתוֹ מֹשֶׁה שֶׁלִּמַּדְתָּ אוֹתוֹ גְמָרָא בְחוּלוֹן, הַיּוֹם בָּרוּךְ ה' אֲנִי רֹאשׁ כּוֹלֵל חָשׁוּב, וּבְנִי שֶׁהָיָה אָז קָטָן מְאֹד הוּא מַגִּיד שִׁיעוּר חָשׁוּב בִּישִׁיבָה". כֵּן, כָּךְ מְחַנְּכִים יְלָדִים!