מנוחה פוקס
ההווה כבר כאן, אז בואו נחווה אותו
כשאנחנו לא נהנים מרגע ההצלחה, אנחנו לא לומדים להכיר תודה לעצמנו
- מנוחה פוקס
- פורסם ו' טבת התשפ"א |עודכן
(צילום: shutterstock)אנחנו רגילים לחשוב בגדול: "אם היום הספקתי לסדר רק מדף בגדים אחד – לא הספקתי לסדר כלום".
האם זה מדויק? הלא הספקתי לסדר מדף אחד שלם! (וזה לא: "רק").
נכון, הספקתי לסדר מדף שלם, אבל עדיין זה כלום לעומת כל הארון שהיה עלי לסדר.
הבת מגיעה הביתה ופותחת את הדלת בסערה: "קיבלתי 10 במבחן בתורה!".
"הי, יופי, אבל שבי ולמדי מיד למבחן בהיסטוריה שיתקיים מחר, כי אחרת לא תצליחי בו".
שימו לב, אנחנו תמיד שואפים לעוד. אף פעם לא מספיק לנו מה שהצלחנו.
למה לא יותר? למה לא גם מחר?
כשאנחנו חושבים במושגים של: "מחר לא אצליח!", או במושגים של: "למה תמיד לא?", אנחנו מייאשים את עצמנו ולא נהנים אפילו מהמעט שהגענו אליו.
אנחנו חיים כל הזמן בתחושה של "אם אצליח גם מחר, אם אדע לפתור את הבעיה, אם אגיע למטרה - כי אז אהיה מאושר.
האם באמת אהיה מאושר כשאגיע למה שאני שואף להגיע אליו? לא בטוח.
בואו נלמד את עצמנו ליהנות הרגע, עכשיו, מהקיים.
לא להיות בטוחים שכשיהיה לנו יותר – יהיה לנו טוב יותר, אלא לדעת עכשיו לחוות נכון את מה שהצלחתי להגיע אליו.
לא לומר לעצמי: "הצלחתי להתפלל היום את כל תפילת שחרית בשקט וברגיעות, הילדים ממש לא הפריעו לי, אבל מה יהיה מחר בבוקר? הם ודאי יפריעו ולא יתנו להתפלל".
"הגעתי לכך ששולחן שבת שלנו שקט. כולם יושבים יפה, אבל אני כבר רואה בזווית העין את הילד בן ה-5, שמתכנן לריב עם אחיו הקטן. הנה, הוא כבר מתחיל".
"לשון הרע כבר לא מדבר אלי, אבל כמה זמן אוכל לעמוד בזה? זה מתיש".
כשאנחנו לא נהנים מרגע ההצלחה, אנחנו לא לומדים להכיר תודה לעצמנו. אנחנו לא מלמדים את עצמנו להיות מאושרים מהדברים הקטנים. אנחנו בטוחים, כי כך הרגלנו את עצמנו לחשוב, שאם עכשיו טוב, זה במקרה ובאופן חד פעמי. נחכה למחר כדי לבדוק אם באמת טוב לנו.
אבל המחר אינו זמן בשורה.
בואו נלמד ליהנות מהרגע ולומר "תודה" על כל שניה. לא משנה מה היה, לא משנה מה יהיה בעתיד. ההווה כבר כאן, והוא כאן כדי שנחווה אותו בגדול.