סיפורים אישיים
המונית הזדעזעה: הרגשנו כמו בתפילת נעילה של יום כיפור
מדוע סירב נהג המונית לברך על הקרטיב, וכיצד חזר בנו בתשובה? סיפור על 'אמן' מיוחד במיוחד
- נעמה גרין
- פורסם ז' טבת התשפ"א |עודכן
(צילום: shutterstock)"אני רוצה לספר לכם על אמן אחד מיוחד שזכיתי לענות", מספר הרב מאיר צימרוט בספר המרתק 'דורש טוב – חנוכה'. "לפני שנים רבות נפטרה סבתי בבני ברק. באותה תקופה לא היה עדין קו 402. הלכתי לתחנת המוניות שמול בית הכנסת איצקוביץ, שם עמדו מוניות שרות לירושלים. עליתי, המונית היתה ריקה. התיישבתי ליד הנהג. עברו מספר דקות, והמונית התמלאה בשבעה נוסעים, כולם שומרי תורה ומצוות, ויצאה לדרך. מחיר הנסיעה היה אז שלושה שקלים וחצי.
"בצומת קוקה קולה עצרה המונית ברמזור אדום, מישהו הכניס את הראש שלו לתוך המונית ושאל: 'מישהו פה רוצה קרטיב?'. אומר לכם את האמת: אני אוהב קרטיב. אבל בהיותי בדרכים – אינני נוהג לאכול… אתם יודעים לבד למי דומה האוכל ברחוב… אם יראו אותי אוכל קרטיב ברחוב – לא יזמינו אותי יותר להרצאות…", מתאר הרב צימרוט בדרכו המרתקת.
"היחיד שקנה קרטיב היה הנהג. הוא שילם לו חצי שקל על הקרטיב, והמונית יצאה לדרכה. הנהג קילף את העטיפה, נתן ביס וחיסל כמעט חצי קרטיב", ממשיך הרב צימרוט ומספר שפנה אל הנהג וביקש ממנו: "בבקשה ממך אדוני הנכבד! אולי תוכל לעשות לי טובה?".
"בשמחה, אם רק אוכל", השיב הנהג. "אדוני הנכבד!", מצטט הרב צימרוט את בקשתו מהנהג, "תעשה בבקשה ברכה"…
"זה בשום פנים ואופן לא!" סרב הנהג בתוקף, ובלע עוד רבע קרטיב.
"מדוע אתה מסרב כל כך בתוקף", שאל הרב צימרוט.
"תבין אותי". השיב לי הנהג. "הקו הזה – בני ברק ירושלים – הוא קו בעיתי. כל שעה מתחלף לי רב אחר. זה אומר לי לברך, זה אומר לי להניח תפילין, זה אומר לי לשמור שבת… מחר יגידו לי ללמוד משניות וללכת לישיבה לבעלי תשובה"…
הרב צימרוט ממשיך בדבריו: "לא נותרה לי בררה: הוצאתי חצי שקל מהכיס ואמרתי לו: 'אני מוכן לשלם לך על הקרטיב. הקרטיב יהיה, אפוא, שלי ואני מתחנן לפניך, תברך על הקרטיב שלי'…
הנהג התרגז. הוא עצר את הרכב בחריקה. סטה לשולי הכביש וצעק: "אדוני! אני אף פעם לא התערבתי בחיים שלך, גם אתה אל תתערב בחיים שלי!".
"חלילה לי מלהתערב לך בחיים", עניתי. "אני פשוט דואג לעצמי! אם אתה עושה ברכה – אני יכול לענות אמן, וחכמינו אמרו: 'גדול העונה אמן יותר מן המברך' (ברכות נג ע"ב)".
הנהג תפס את המטבע וזרק ראתה לעברי בכעס: "מה אתה חושב לעצמך? שאתה תקנה אותי, עם ההשקפות שלך, בחצי שקל?".
"אתה בהחלט צודק", השיב הרב צימרוט. "טעיתי! כמה אתה רוצה בשביל לעשות ברכה?".
הנהג התחיל לחשב, ולאחר מספר שניות אמר: "אם אתה נותן לי שלושה שקלים וחצי, מחיר של נוסע, אני עושה ברכה"…
"בסך הכל נשאר לו בקרטיב ביס אחד", מספר הרב צימרוט. "ואז הוא תפס את הקרטיב, העמיד אותו מול הפרצוף שלי כמו 'בן ערובה' ואמר: "נותן או לא נותן? תגיד מהר! אם לא – אני בולע"…
"האמת היא, שחשבתי לעצמי, ואולי היה זה יצר הרע שהגניב את המחשבה הזאת לראשי, מה פתאום אבזבז עליו מחיר כזה… אפשר ללכת לאיצקוביץ ולזכות באלף 'אמנים' בחינם… אלא שלמזלי הרב, אחי, שישב מאחורי קרא: 'אני נותן שקל'… ישב שם חסיד גור שקרא: 'גם אני נותן שקל'… עוד חסיד ויז'ניץ, שהתלהב מהרעיון, צעק בהתלהבות: 'אני נותן את מה שנשאר'...
"הנהג ראה שאנחנו רציניים, והכסף מאורגן. הוא לקח את הכובע שהיה על ראשי וברך בקול רם ברכת שהכל… יש לציין שהוא אמר את הברכה ברהיטות, מבלי לשבש את המילים.
"מה שקרה במונית לא ניתן לתיאור במילים… המונית הזדעזעה… ענינו 'אמן' בקול רם ובכוונה, כפי שלא ענינו מימינו גם לא בתפילת נעילה ביום כיפור… א-מ-ן…
"התחלתי לאסוף את הכסף מהנוסעים, אלא שאז הוא אמר: 'אם כבר עשיתי ברכה – לא אמכור אותה בשביל כסף… אבל אתם הדתיים הגעתם מפלנטה אחרת… אינני מסוגל להבין איך אתם מוכנים לשלם שלושה שקלים וחצי על אמן אחד… ועכשיו אני מבקש מכם לא לדבר איתי מילה עד סוף הנסיעה… אני פוחד מכם… הקו הזה הוא קו מאד פרובלמטי'…
הרב צימרוט מספר את הסיפור, בציינו כי כשסיפר את הסיפור בישיבה לבעלי תשובה מתחזקים, נעמד אחד הבחורים וציין שאביו הוא נהג המונית... "אני חזרתי בתשובה", אמר הבחור, "ובכל פעם שהוא בא לבקר את אביו, ולוקח משהו לאכול, אביו מבקש ממנו שיברך בקול רם כדי שיוכל לענות אמן בכוונה"...
הרב צימרוט סיים את דבריו באמרו שחשוב להתחזק בשני דברים: לברך את הברכה בצורה הראויה, עם שלוש הפסקות: "ברוך אתה ה'", "אלוקינו מלך העולם", "בורא פרי העץ". וגם בעת ששומעים ברכה, לענות "אמן" בקול רם ובכוונה.
מעלת ענית אמן - הרב יצחק בצרי: