מיומנה של טלפנית: כששמה של הנפטרת לא הועבר לתפילה

ביום שישי הקרוב יחול צום עשרה בטבת. תחילת חורבן ירושלים בידי נבוכדנצר וחילו שצרו על ירושלים. כך בעצם החל המצור בידי הרומאים שהביא לרעב נורא ולבסוף לחורבן בית המקדש. 

תאריך עצוב זה נקבע לתיקון נפטרים. ביום זה מזכירים את חללי השואה וכל האחרים שאין להם ולא ידוע יום פטירתם. יום זה מסוגל יותר לתיקון נפטרי ישראל בכלל, גם לכל נפטר שיש לו תאריך וזוכה לאזכרה מידי שנה בשנה.

התחלנו השבוע לקבל שיחות למסירת שמות, כדי להעביר לתפילת תיקון נפטרים על פי הקבלה שהידברות עורכת מידי שנה בשנה. אנו הטלפניות, כמו כל אחד, לא מבינות בנסתרות וגם לא בתיקונים או בקבלה, אבל חשות היטב את הדופק שפועם מעבר לקו ואת הצורך העז לעשות תיקון לכל הקרובים והיקירים שנפטרו.

אנו מקבלות שיחות מחתך רחב של עם ישראל, החל מאלה שלגביהם זו מיסטיקה ותו לא, עד לאלה שלא יישנו בלילה כל עוד לא ימסרו עשרות שמות של נפטרים שאספו במשך כל השנה, של קרוביהם מכל הדורות, כמעט עד לגירוש ספרד. הגזמתי. אבל בהחלט, החתך של השיחות מגוון מאוד.

בהזדמנות זו אזכיר בהערכה רבה תורמת שכל שנה מכינה עשרות שמות של חללי שואה שהיא כלל לא מכירה. לשאלתנו, מה לה ולכל הבלגן הזה, היא משיבה "מה זאת אומרת, הרי אין מי שיזכיר אותם. בבקשה ממכם אל תשכחו להעביר". היא מוכנה בהזדמנות זו לשלם סכומים גדולים, העיקר לתת לרשימת הנפטרים המתארכת הזו את המעט של המעט, כי אין להם אף אחד שיעשה למענם. היא מגדילה לעשות כשלמחרת היא יוצרת קשר להכניס לרשימה עוד כמה ששכחה. אני מאמינה שלאישה רגישה ואכפתית כזו ודאי יהיו כל אלה למליצי יושר.

ישנם שחוזרים אתנו על השמות ליתר ביטחון, מאייתים שוב ושוב את השם כי אולי לא כתבנו נכון, ובסופה של שיחה הם מזכירים שקוראים את השם עם צירה ולא עם חיריק. אנו מתנצלות שאין לנו ניקוד בוורד, אבל הם בפניקה שחשוב שהשם יהיה מדויק. שוב אנו מתנצלות, ואומרות שזה בסדר גם בלי ניקוד אבל הם בשלהם, שחשוב שההוא יקרא את זה נכון. בסופו של דבר אנו מצליחות לשכנע אותם שבשמים יודעים לקרוא בלי ניקוד. בנקודה זו הם מרימים ידיים, כי זה מה שמניח את דעתם.

כך גם אנו, במוקד השיחות, מאמינות - אבל לא בדיוק חשות בלב את מלוא ערך הדברים. חלקנו רגישות יותר, אבל כולנו עושות את עבודתנו נאמנה, מעבירות את השמות במדויק למוקד תיקון הנפטרים וחשות אחריות עצומה לכל שם ושם.

גם לאדישות שביננו מגיע לפעמים שיעור חי באמונה, וזה קורה מידי פעם דווקא בתקופת עשרה בטבת. ישנן תורמות שמתקשרות במיוחד להודיע שהנפטר הופיע בחלום, וכולו הודיה על שהזכירו את שמו ולא שכחו אותו, ועל כך שהתיקון הניח את דעתו.

לפני שנים ספורות הגיעה אלינו שיחה מפתיעה. אחת התורמות, שהגישה לנו שם של נפטרת ואף נתנה צדקה בעדה, סיפרה שהגיעה בחלומה אותה אחת ופניה לא טובות. היא שאלה בתוקף מדוע לא העבירו את שמה לתיקון. השיבה לה התורמת שברור לה שהיא העבירה. לכן היא פונה שוב להידברות, כדי לברר אם באמת השם הועבר. כשבדקו את פרטיה במערכת, גילו הנציגות לתדהמתן שאכן השם הועבר בצורה תקינה לתיקון, אבל הייתה בעיה עם כרטיס האשראי, והצדקה שאמורה להיות לעילוי נשמת הנפטרת לא חויבה. העניין סודר, והנפטרת שבה בחלום כשהיא רגועה ופניה מביעות תודה.

"הנסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם...". אנו לא דורשים בנסתרות, אבל גילויים אלו יש בהם עוצמה, לאחד את ידיעת השכל לרגש ולהפוך לאמונה שלמה.