קורונה, מוטציה, חיסונים: מה בורא עולם רוצה מאיתנו?

כבר מדברים על האור בקצה המנהרה, אולי הוא כבר לא בקצה הוא קרוב מאד. החיסונים כבר כאן. עשרות אלפים כבר חוסנו. גם גדולי התורה נתנו את המלצתם. הנה עוד מעט ניפטר מ'הקורונה הזו' ונחזור לחיי השיגרה...

ו... לפתע פורצת מוטציה של הנגיף ומשבשת את האופוריה. שוב חששות, שוב שמים סגורים ומי יודע מה עוד מחכה בפתח, סגר, הידוק ועוד כיוצא בהם, ושמא חלילה סכנה של ממש.

אז קודם כל גם זו לטובה, כי אם הסיפור היה נגמר כמו שהיה נראה לפני שבוע, וכוחי ועוצם ידי היה עושה את החיל הזה כביכול, והאנושות הביסה את הווירוס, אז חזרנו אחורה בעשרה חדשים – וכל הגילוי המדהים של 'אין עוד מלבדו' היה נמוג, ואם כך - עם כל התקווה שבכל זאת הכל יהיה טוב, יש להודות על כך ששוב מראים לנו מי הוא ה'בוס', כמו שאפילו טראמפ ידע לומר.

אבל גם אם הגענו לסוף הטוב ויתברר עוד מעט שהחיסון עובד להפליא גם על המוטציה החדשה, אנחנו צריכים לחשוב מה הלאה, לאן זה הוביל אותנו ולאן זה יוביל אותנו, ולקוות שבאמת אור גדול על ציון יאיר – וגם אם משיח עוד לא יבוא האמונה תתחזק ותתעצם, וההכרה ב'אין עוד מלבדו' תישאר נכס בר קיימא.

מבט על פרשיות השבוע

העלילה רבת השנים של גלות יוסף במצרים, שנות העבדות ושנות היותו מושלך בבית הסוהר, עומדות להסתיים. "מקץ שנתים ימים ופרעה חולם", והנה תיכף ובקרוב תבוא ישועתו. הוא יוצא מבירא עמיקתא לאיגרא רמא – מצליח להגשים את החלום, והאיחוד המשפחתי מתקיים יחד עם הגשמת החלום העתיק.

אכן, על כך דורשים חכמינו במדרש את הפסוק: "ויהי מקץ – קץ שם לחושך". הקדוש ברוך הוא קוצב ומגביל את תקופת החושך וזו הגבלה מראש, כי בעצם החושך הוא הדרך אל האור, כל הארה וכל הצלחה מיוחדת – עוברת דרך מסלול של חושך (רמח"ל, ספר דעת תבונות קמו) כל מסלול הייסורים של יוסף ושל יעקב בתקופה הזו נועד כדי להמליך את יוסף, ואי אפשר בלא זה כמו שחוקק הקדוש ברוך הוא בבריאת העולם "ויהי ערב ויהי בוקר", האור מגיע אחרי החושך וכלשון חז"ל: "ברישא חשוכא והדר נהורא".

יתכן שזו התשובה על שאלה המעסיקה רבים, וכבר עמדו עליה הפרשנים. בדברי חז"ל נאמר כי השנתיים שבין חלום שר המשקים והאופים לחלום פרעה, ועליהן נאמר בפרשת מקץ "ויהי מקץ שנתים ימים" נוספו ליוסף בשהייה בבית הסוהר, מפני שבקש משר המשקים לזכור אותו "כי אם זכרתני". ועל כך התמיהה: מדוע לא היה זה לגיטימי לנצל את ההשתדלות שנקרתה לפתחו. כמה תירוצים נאמרו על כך מגדולי הדורות, וגם אנו נציע את חלקנו.

מדוע יוסף לא שולח מסר מרגיע לאביו?

כהקדמה נשאל עוד: מדוע יוסף לא שולח להודיע לאביו על היותו במצרים, וזאת גם אחרי יציאתו לחירות והיותו במעמד כמעט בלתי מוגבל. אנחנו רואים בפרשתנו שפרעה שמח לגלות שיוסף אינו נער נטוש ויש לו משפחה מכובדת, יוסף גם מצליח להושיב אותם במצרים ובארץ גושן, מדוע אינו מנצל את היכולות הללו בשלב מוקדם יותר כדי להוציא את אביו מהדאגה, ולהודיע לו על הימצאו וקיומו?

יתכן שיוסף הבין שמתחולל כאן מהלך שמיימי, החושך שהוא עבר היה כה עמוק וכה בלתי נתפס – שבוודאי הוא נועד כדי להביא את הסוף המתגלגל בדרכי שמים נסתרות, ולכן יוסף לא מתערב, הוא נותן לעניינים להתגלגל...

דווקא משום כך קיימת תביעה עליו על בקשתו משר המשקים, כביכול ברגע של חולשה הוא כן מתערב בתהליך, בעוד שבאמת גם לפי השקפתו – יש כאן דברים גדולים ושמיימיים שצריכים להתנהל ללא התערבות. (יתכן שגם ההחלטה לא להודיע לאביו – היא מסקנה מאותן שנתיים בהן התעכבה יציאתו עקב ההשתדלות, מסתבר שיוסף למד דווקא מכך שיש להימנע מהתערבות במהלך הדברים).

ההסבר הזה לא בהכרח רלבנטי לגבינו, מסתבר שאיש מאיתנו לא יכול להגדיר את ענייניו ככאלו שמובילים מהלכים מיוחדים, אבל אנו יכולים ללמוד את היסוד שהשריש הרמח"ל ועוד קדמונים, שכל הארה והצלחה גדולה עוברת דרך קושי וחושך.

ואנחנו יכולים לקוות שהמצב הקשה בו אנו נמצאים במשך עשרה חדשים - עומד להסתיים, והתקופה הזו היא המנהרה שבסופה נמצא האור הגדול לו אנו מצפים. כאמור זה לא חייב להיות דווקא בוא המשיח (והלוואי שכן) זה יכול גם להיות אור של אמונה והכרה מוחשית יותר בהשגחת הבורא וביכולתו הבלתי מוגבלת, זה יכול להיות אור של הכרת אפסיות האדם וביטול כוחי ועוצם ידי... והמשך החיים עם הנכס של ההכרה הזו.

ומה אנחנו לוקחים איתנו?

ועוד משהו שהלוואי יישאר איתנו: הבה נלמד מיוסף נקודה שיש לה קו מסויים של דמיון למצבים המשתנים העוברים עלינו. יוסף, בן הזקונים האהוב לאביו, עובר טלטלות מזעזעות. ממעמדו המיוחד הוא נזרק לחיי עבדות, נמכר כמו עבד בזוי ואף משמש כעבד. לאחר האשמת שוא בזויה הוא יורד עוד ומושלך לבית האסורים, והוא נשאר יוסף הצדיק...

אבל יוסף נשאר בצדקו - גם בשנים הקשות הללו, וגם כשהוא עולה לגדולה ונעשה משנה למלך מצרים, גם הכבוד והכסף לא שיבשו אותו, גם בנות צעדה עלי שור לחזות ביפיו לא משכו את עינו – יוסף בצדקו בכל המצבים. צדיק יסוד עולם, יסוד איתן שאפשר לבנות עליו, שום דבר לא יזעזע אותו.

מי שמנסה לחקות את הגבורה הזו, את היציבות הזו, יש לו סדנה שנמשכת כבר עשרה חדשים, ועוד לא הסתיימה. היו תקופות של פחד וחרדה, תקופות של הכרה בכוחו וגבורתו מלא עולם, תקופות של בדידות ושל צמצום הכלים של העבודה רוחנית כמו גם הגשמית.

עוד לא סיימנו את הטירונות הזו. הבה ננצל את הזמן לרכוש חוסן נפשי ונתרגל את המשימה להיות איתנים ויציבים בכל המצבים! 

הרב ברוך רוזנבלום מסביר איך אפשר להתמודד עם כל דבר. 6 דקות שאתם חייבים לעצמכם: