האם אתה מסוגל להיות גיבור אמיתי?

כדי לענות על השאלה: "איזהו גיבור?" בהרחבה, מעבר לתשובת חז"ל המובאת במסכת אבות (ד', א'), כפי שעונה ומבאר התנא בן זומא ע"ה, וז"ל (שם): איזהו גיבור? הכובש את יצרו! שנאמר (משלי ט"ז, ל"ב): "טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר, וּמשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר", ע"כ – יש ללמוד תחילה, אודות הדרך בה מתקבלות ההחלטות אצל האדם.

למעשה, ע"י האופן בו מקבל האדם את החלטותיו, ניתן למדוד את מידת בגרותו הנפשית ועצמאותו. כלומר: הואיל וקבלת החלטות הינה פרי של שיקול דעת, האופן בו נשקלות העובדות, מעיד על דרגת בגרותו של האדם, ומידת תלותו בהשפעה סביבתית.

כידוע, כל אדם נושא בקרבו מטענים רגשיים, המשפיעים על שיקול דעתו. אלא, הואיל ובשיקול הדעת משתתף גם הצד השכלי, ממילא, מושפעת ההחלטה הסופית משני גורמים אלה גם יחד.

ואמנם, כל אדם, מבצע אלפי החלטות ביום, וכולן נחוצות לו לשם בחירת תגובות ודרכי פעולה במהלך חייו. אלא שרובן מתבצעות באופן כמעט אינסטינקטיבי, ומיעוטן מתבצעות לאחר שיקול דעת מורחב. והיות שבעצם שיקול הדעת לשם קבלת ההחלטה, נלקחים בחשבון נתונים המשתייכים לשתי הבחינות הנ"ל, הרגשית והשכלית – שימת כובד המשקל, על אחת מבחינות אלה, היא זו שמהווה את הבסיס העיקרי להחלטה הסופית.

בגיל צעיר מאוד, נוטה האדם להחליט ולהגיב על בסיס רגשי, ולכן, התפרצויות אמוציונליות, כגון בכי וצעקות – מצויות מאוד אצל ילדים, וככל שהאדם הנורמטיבי מתבגר (מבחינה נפשית) – מתפתחים המחשבה ושיקול הדעת השכלי, וממילא – נוטה שיקול הדעת יותר לכיוון השכל וההתגברות. נמצא, שעם ה"התבגרות" – מתפתחת ה"התגברות"!

בחברה המודרנית, מחמת ההתפתחות התקשורתית העצומה, התפתח עמה מצב חדש, שבו המידע המגיע לאדם, מכיל נתונים רבים מאוד, המתחדשים ומשתנים במהירות שלא ידענו כמותה בעבר. בין נתונים אלה, מוזן האדם, ע"י השולטים באמצעי התקשורת, בדעות שונות ומשונות, ולעיתים כוזבות, של אנשים רבים וחשובים, תוך הבלטה מכוונת של דעות מסוימות כאילו הן דעת הרוב, במטרה לעצב את דעת הקהל, ולהביאה אל המסקנות הרצויות להם. יש לציין, שאת מטרתם משיגים השולטים באמצעי התקשורת ע"י פרסומים יזומים ומגמתיים של נתונים סלקטיביים, המנתבים את דעת השומעים לאותן המסקנות הרצויות להם.

כמובן, שאל המסקנות מגיעים השומעים לאחר מחשבה, אלא שלאור הנתונים המפורסמים, אותן המסקנות הן פשוט בלתי נמנעות. ולמרות שהגיע אליהן השומע לאחר שעיבד את אותם הנתונים, לכאורה, מתוך מחשבה עצמית ועצמאית – יכולות הן להיות רחוקות מן האמת, כרחוק מזרח ממערב, הואיל והן מבוססות על נתונים חלקיים, ולעיתים, אפילו שקריים.

נמצא, שהאדם המחשיב את עצמו לאדם החושב מחשבה עצמית, ובעל דעה בלתי תלויה – אינו אלא טועה, ורק חושב שהוא חושב, ובעל דעה בלתי תלויה!

הגרוע מכל, הוא התולדות, שהן פרי המסקנות של החשיבה המוטעית, המביאות את האדם לידי פעולות התואמות אותן. וככל שהמסקנות מוטעות יותר – המעשים שגויים יותר, ולעיתים מגיע האדם לתגובות חסרות רסן, וללא כל הצדקה, לידי פגיעה חמורה בזולת, המביאות לתגובה נגדית, ולכל המשתמע מכך – כיד הדמיון ויכולת הביצוע והגבורה, של הצדדים הנוגעים בדבר.

לא כן הדבר, כאשר מדובר בדרכה של תורת ישראל, שדרכיה דרכי נועם, וכל נתיבותיה – שלום!

תורת ישראל הקדושה, מלמדת את האדם, להגיע לידי חשיבה עצמית אמיתית, תוך איפוק והתגברות על היצרים, מתוך שיקול דעת, על בסיס אמת צרופה, של חוקים אלוקיים, להבדיל בין רע לטוב, בין האסור והמותר ובין טפל לעיקר, תוך הקניית כלי התמודדות עם מצבים קשים ומגוונים, שהשימוש בהם מאפשר הישרדות נצחית. וממילא, גם כאשר היצרים מתלהטים, או כאשר הצרות רבות והשונאים מתעצמים – "נצח ישראל לא ישקר!"

מאז ומעולם, גדולי ישראל שבכל דור ודור, סימלו אות ומופת של: חכמה ותבונה, שליטה עצמית, אהבת הבריות, קינאה לשמירת חוקי התורה, רחמנות ורגישות לצרכי הזולת, ומעל לכל: כושר הנהגה בגבורה על פי דרך התורה, תוך הרחקה מהשפעות חיצוניות – כל דבר על פי צרכו, והכל מתוך שיקול דעת, בבחינת: "וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב" (משלי ט"ו כ"ג).

דוגמאות מופתיות לכושר הנהגה מסוג זה, אנו מוצאים בשני מקרים שונים בהיסטוריה, אצל שני גיבורים: מרדכי היהודי ומתתיהו החשמונאי, אשר לא יראו להנהיג, כאנשים יחידים, כל אחד בדורו ובדרכו, התקוממות נגד מנהיגי האימפריה השלטת בזמנם, למען עם ישראל, קיומו ותורתו, ואשר הנהגתם הובילה את עם ישראל לניצחונות רוחניים וגשמיים גדולים ועצומים, אשר האירו את שמי ההיסטוריה, והולידו וחקקו לנצח, שני חגים הקבועים במעגל השנה, במורשת ישראל – פורים וחנוכה!

לשני המקרים הנ"ל קדמו רפיון רוחני של עם ישראל, התחקות אחרי מנהגי הגויים, והתרחקות מדרך ישראל סבא, אשר הובילו להתגברות והתרבות כוחם של אויבי ישראל, ששאיפתם, מאז ומעולם היא ח"ו לכלותנו! אלא שגבורתם העצומה של מנהיגי הדור, שינקה כוחותיה מתורת ישראל – הפכה את הקערה על פיה ועם ישראל יצא כאשר ידו על העליונה.

גלוי וידוע, שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו, ואין השם מצילנו מידם אלא בזכות קיום תורתנו הקדושה, שבה מתועדת ההבטחה לשומרנו. אלא שההבטחה מותנית בקיום התורה, ככתוב בה במקומות רבים, וביניהם ב"קריאת שמע" (דברים י"א, י"ג-ט"ז): "(יג)וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם: (יד) וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ: (טו) וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ: (ט"ז) הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם" וכו'!

לאור האמור, המסקנה היא אחת – הכל תלוי בהחלטה להתגבר על ההשפעות החיצוניות, הלכה למעשה, ולעשות את המוטל עלינו – על פי "תנאי החוזה", שחתמו אבותינו הקדושים עם הבורא, יתברך ויתעלה, תוך לימוד והבנה של גודל מעלתנו, ייחודנו וחשיבות ייחוסנו, "תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד, הוֹדַע לְצַדִּיק וְיוֹסֶף לֶקַח!" (משלי ט', ט').