נמאס לך להרגיש צריכה וחייבת? ככה תשני את זה...

היינו באמצע הסדנה (זה היה לפני הקורונה, כן...). הייתי בשיא השטף של הנושא שדיברנו עליו, ואז היא אמרה: "נמאס לי כבר! זה ממש קשה להיות עבד נרצע בבית, לעשות הכל לבד ולהסתובב סביבם כל היום, והם לא רואים ובטח שלא מעריכים. ומי מדבר על לנוח? איך אני יכולה לעשות דבר כזה, לעזוב הכל ואת כולם ולסגור עלי את החדר? שלא לדבר על לצאת ולנשום אוויר בחוץ?!".

כן, כך יעל התפרצה בסדנה. היא דיברה ממש ברצינות, ואני לא התפלאתי.

 אני שומעת לא מעט אימהות שחוששות / שמרגישות לא בנוח / שלא מרשות לעצמן הרבה דברים.

אם זה לא ברור לך שמותר לך לעשות כל מה שאת רוצה בבית ולהרגיש טוב עם עצמך, את קצת בבעיה...

זה לא רק האם לאכול משהו ליד הילדים בלי להחביא. זה גם האם לנוח צהרים או לא? האם זה בסדר שהילדים יאכלו משהו חפיף היום, או שאת מרגישה חייבת דווקא "להעמיד" סיר?

למה זה שיקול בשבילך? למי את צריכה לעשות חשבון?

אם תתבונני, תשימי לב שכל החשבונות שאת עושה הם לא "האם אני צריכה את זה או לא", אלא האם זה פייר לעשות להם את זה?

את מרגישה לא בנוח עם עצמך, כי את מרגישה חייבת. את מרגישה שאת ברורה מאליו - וכל מה שאת עושה זה מובן מאליו, ולכן אני אומרת שאת בבעיה.

והתוצאה? שהילדים שלך מרגישים את מה שאת מרגישה וחושבת על עצמך, והם מתנהגים אלייך בהתאם.

"מה? למה את לא מרשה לי? למה לחיים נתת?"; "רק את לא לוקחת אותנו..."; "בבית של... מסכימים הכל, רק פה לא"; "מה, זה מה שיש לאכול??? אני לא אוהב את האוכל הזה!".

וחס ושלום שתעשי איזו פשלה. פתאום, למשל, לא תכיני ארוחת צהריים, או תלכי לישון באמצע היום, או תדחי משהו שתכננת איתם כי את לא יכולה, ועוד.

את מבינה על מה אני מדברת?

או שאצלך אין בעיות כאלה, ואת בטוחה מאד באימהות שלך, ובטוב שלך ובמי שאת, ואת לא צריכה אישורים (גם לא מהילדים!!!) שאת בסדר?

בכל מקום שבו את מרגישה מתנצלת, לא מתחשבת בעצמך, לא רואה את עצמך ראשונה - תדעי שנפלת לשם, למקום הנוראי הזה של מי שתופשת את עצמה כמובן מאליו.

אמא שחייבת ולא אמא שרוצה.

אמא שצריכה ולא אמא שמתחשק לה.

אז תדעי שזה פשוט, כי אחרי שאת רואה ומבינה את זה, נשאר לך רק להפנים ולהזכיר לעצמך.

שאת בן אדם!

שמגיע לך הכל!

שאת לא חייבת לעשות שום דבר! (את יכולה רק מאד מאד לרצות).

וכל מה שאת עושה בבית זה חסד אחד גדול!

כאשר את מבינה שהכל זה בתפיסה הפנימית שלך, הכל יראה אחרת. כאשר בתפיסה שלך זה ישתנה, את פשוט תשדרי את זה, והם כבר ירגישו.

ירגישו שיש פה אמא שעובדת קשה ומתמסרת.

ירגישו שיש פה אמא שאכפת לה ודואגת.

ירגישו שיש פה אמא שהיא כמעט כל יכולה, באמת אבל, והם ידעו להעריך את זה.

הם יודו לך על זה.

הם יקבלו בהסכמה ובכבוד את ההחלטות שלך, את הרצונות שלך, את המילה שלך, ויכבדו אותך

ואגלה לך בסוד שגם בעלך – כן, הוא יעריך אותך יותר. הוא פתאום ישים לב לכל מה שאת עושה, אפילו יראה את הפרטים הקטנים. את כבר לא תצטרכי לרמוז ולצעוק את נשמתך על הילדים, שיבין שקשה לך ויעזור...

את לא תצטרכי להתעצבן עליו שהוא לא רואה, כי הוא כבר ישים לב.

כאשר את תדעי את זה ותרגישי את זה בעצמך, כולם כבר ירגישו את זה מבחוץ, והתוצאות לא יהיו רחוקות מלבוא.

את לא צריכה לבוא ולשים דברים על השולחן, "אתם לא מעריכים, אז מהיום תדעו שאני לא חייבת לכם כלום...". חס וחלילה. את אמא. את סמל ודוגמא - שילוב של חכמה ונתינה אמתית. זה פשוט יעבור בשדר.

כך גם הרצון שלך יתעורר, תרגישי איך את רוצה פתאום, ולא חייבת, שמחה לעשות בשבילם, ולא נגררת ונסחבת.

את תרגישי באמת כמה את רוצה להעניק להם ולתת, תרגישי שמחה ותענוג מהנתינה שלך.

בהצלחה!

יוכי דנחי – תומכת רגשית רב תחומית ומנחת הורים- מומחית למשמעת וסמכות, שיטת אימהות מודעת.  Yd0548414745@imahut.org.il