כיצד לשמור על הלב קרוב, גם כשקורים דברים קשים?

אני רוצה להתייחס לכל הפעמים בהן קורים דברים בעולם הזה, שאנחנו לא יכולים להבין אותם בשכל האנושי שלנו, כמו הרצח המזעזע שקרה, והאובדן של אהוביה.

לפעמים מתרחשים אסונות ופיגועים שהם לא נתפסים בשכל האנושי שלנו בכלל, ואז, באופן אוטומטי, האמון שלנו בבורא הולך ונפגם, ואנחנו מתרחקים מהקב"ה.

חשוב מאד לזכור, שכל הניסיונות שבאים על עמ"י, בכלל ובפרט, מטרתם היא לקרב את לבנו לבורא, ולבחון את הנאמנות שלנו. "ומצאת את לבבו נאמן לפניך", נאמר על אברהם אבינו שהתנסה בעשרה הניסיונות הקשים, ונשאר בלבו מחובר לבורא ללא שום תזוזה מהאמונה הקדושה.

לכן אני רוצה לתת כאן עצה טובה מאוד, שיכולה לעזור לכל אחד לפרש טוב יותר את מה שקורה, וכך לשמור על הלב נאמן.

מה הדבר העיקרי שגורם לריחוק שלנו מהקב"ה?

זה הצורך שלנו להבין את מה שקורה בבריאה, ולפרש את הדברים בשכל ההגיוני שלנו. ככל שאנו רוצים יותר להבין בשכל ההגיוני איך דברים כאלה יכולים לקרות, אז אנו מתרחקים מהבורא, מאחר שהשכל האנושי לא יכול לקלוט את ההיגיון שבמקרים הללו.

האמת, שאנו לא יכולים להבין את ההנהגה של הבורא כרגע.

יש צדיקים שיכולים להבין זאת, יש ספרים שמסבירים זאת, אבל כל עוד אנו לא לומדים, למשל את הספר "דעת תבונות", ספר שמסביר מאוד על הנהגת הבריאה, למשל למה יש מקרים של צדיק ורע לו - כל עוד איננו מבינים את החוקים הרוחניים העומדים מאחורי הקלעים של כל מה שמתרחש לנגד עיננו, אנו לא יכולים להבין ממש מה הקב"ה עושה. לכן אנו לא מתחברים למה שקורה. הלב שלנו כמובן מתנגד, השכל מתנגד לכל מה שמתרחש כאן - מאחר שזה לא מובן, ולא נראה בעינינו הגשמיות שיש במקרים האלו איזו תועלת או משהו טוב.

במקרים כאלו, מה שביכולתנו לעשות, הוא להתחבר להבנה שיש רובד אחר של הבנת המציאות, ופרשנות על המציאות שהיא נסתרת כרגע מהבנתנו.

ברובד הנשמתי, לכל נשמה יהודייה יש החיבור אל האמת האלוקית, והאמת היא שאנו לא מבינים באמת את ההנהגה של הבורא. "אילו ידעתיו - הייתיו".

מה שאנו יכולים לדעת בוודאות, מתוך הוכחות בהיסטוריה של עמ"י וגם בהיסטורית החיים הפרטיים שלנו, שהקב"ה הוא הרבה יותר גדול, רחמן ומיטיב מאיתנו.

"ומדרך הטוב להיטיב" (הרמח"ל, דרך השם). השם של הקב"ה הוא "מלך רחמן", "אב רחמן". האם השם שלי הוא "רחמן"? "בעל הרחמים"?

אף נברא לא יכול להעיד על עצמו את השמות האלה, אבל הבורא, מעיד על עצמו את השמות האלה, זאת אומרת שהוא מנהיג את עולמו בחסד וברחמים, בין אם אנו מבינים זאת ובין אם אנו לא מבינים זאת. זה לא מה שמשנה, כי בשורש הכל אחד, הכל נובע מרצון הבורא לענג את נבראיו.

ההנהגה של הבורא מתלבשת בכל מיני לבושים, לפעמים בלבוש של דין ולפעמים בלבוש של רחמים, כאשר השורש של ההנהגה הוא חסד.

כל המטרה של הקב"ה בבריאתו את העולם הזה, היא לברוא עולם כדי להיטיב עם נבראיו, אבל אנו לא תמיד מבינים את ההטבה הזו, ולכן כואב לנו, לכן קשה לנו.

אז מה שבעצם מנתק אותנו מתחושת הביטחון בבורא, מתחושת האמון בבורא, זה השכל האנושי שלנו, שמנסה לפרש ולהבין את האירועים על פי חוקים טבעיים. ממקרים קשים כאלה אנו לא יכולים לפרש את המציאות על פי השכל ההגיוני, זה רק ירחיק אותנו מהבורא.

צריך לדעת את זה, שיש לפעמים שאלות שמגיעות מהרצון השכלי להבין את הבריאה. כדאי לזהות את השאלות שמרחיקות אותנו מהבורא, ולא לאפשר להן להמשיך להיות נוכחות בתודעתנו, מאחר שהן גורמות לנו לנזק גדול בקשר שלנו עם הבורא.

מה הדבר החשוב יותר מכל?

אם אנו מדברים על סדר ערכים מסוים, שאלו את עצמכם – מה הדבר שהכי חשוב לי? חשוב לי להבין מה קורה כאן? או הכי חשוב לי להישאר בקשר עם הקב"ה? להישאר מחוברת אליו, מאמינה בו.

הוא זה שברא את העולם, הוא זה שאוהב את הברואים שלו, הוא זה שמפעים את הלב לכל הנבראים, הוא זה שזן ומפרנס, לא אני זן ומפרנס את כולם. הקב"ה ודאי אוהב את הנבראים שלו יותר הרבה יותר ממני, ואם הוא בוחר לעשות דברים כאלה, יש סיבות נסתרות, שאנו כרגע לא מבינים אותם.

יש אפילו צדיקים שאומרים ש"תכלית הידיעה, שנדע שלא נדע".

במקרים כאלה אנו צריכים להכניע את המקום הזה בתוכנו, השכל האנושי, שרוצה להבין ורוצה לשלוט על המציאות, כאילו שלמדנו בפקולטה של הנהלת הבריאה, ועכשיו יש לנו כבר פרופסורה בהנהגת העולם והבאתו לתיקונו.

באמת אנו הרי לא יודעים איך לנהל את הבריאה, איך לקרב את הבריאה לשלמותה, לתכליתה, לתיקונה. אנו לא יודעים איך עושים את זה. בורא עולם ודאי יודע מה שהוא עושה, ואנו צריכים לא להתבלבל בסדר הערכים שלנו ולשים בערך העליון את הרצון שלנו להבין את המציאות.

זה טוב מאוד שאנו רוצים להבין את המציאות, אבל זה לא ערך עליון. הערך העליון שלנו הוא להיות יהודים מאמינים, יהודים שמחוברים לבורא. שהלב שלנו יהיה תמיד מחובר לקב"ה. ועל זה אנו צריכים לשמור היטב, "מכל משמר נצור לבך, כי ממנו תוצאות חיים". אנו צריכים לשמור על הלב שלנו שיהיה טהור, שיהיה מלא אמון בבורא, וכל דבר שמרחיק אותנו מהאמון בבורא - אנו צריכים להתרחק ממנו בתכלית ההרחקה. לכן צריך לפעמים להתרחק מהשכל הזה של תרבות יוון, שממליך את השכל האנושי על השכל האלוקי.

בשכל האלוקי ישנן כל התשובות, אבל לא תמיד יש לנו גישה אל המידע הטמון בו. לכן אנו רוצים להתבטל אל השכל האלוקי, אל מה שצדיקים מודיעים לנו, "שמדרך הטוב להיטיב", "שתכלית הבריאה להיטיב ולענג את נבראיו", ורק הקב"ה יודע מהו עושה במקרים כאלה, והוא מבטיח ואומר לנו דרך פסוקים אחרים שהוא "א-ל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא", "צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו".

יש לנו כאן הזדמנות להמליך את הקב"ה על הבשורות הרעות, להצדיק את הדין, "ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית, ואנחנו הרשענו". אנחנו גרמנו למניעת השפע, או למניעת ההטבה, או להסתרת פנים. ואנו, כפרט או ככלל, רוצים לקחת אחריות מלאה על המעשים שלנו, על המחשבות שלנו, על הפרשנות שלנו ובעיקר על הלב שלנו, שיהיה תמיד-תמיד מחובר אל השם יתברך.

"...הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ, הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ".

אז בואו נחליט ביחד, שלא משנה מה שקורה, אנו שומרים על הלב שיהיה חזק, איתן, מחובר, דבוק ומובטל לקב"ה, ואז מובטח לנו שיומתקו מעלינו כל הדינים.