אז מה בעצם מפריע לכם? כמה חשוב שתדעו שאתם לא יודעים

שמעון: סימה, הזמנתי את אחי לשבת. צריך להשיג דירה לשבע נפשות. את יוצאת לקניות היום או מחר?

סימה: אהההם... רציתי דווקא שבת לעצמנו...

שמעון: ...(מבט, ה-מבט שסימה כל כך פוחדת ממנו).

סימה: אבל אני שמחה לארח אותם. יהיה נחמד. נראה לי היום אצא לקניות.

סימה: (קצת בחשש) תגיד...

שמעון: (מבט)...

סימה: עזוב, לא חשוב. אני יוצאת לקניות.

שמעון: מה רצית? את מפחדת להגיד לי?

סימה: אתה לא תרביץ לי. אבל אי אפשר לומר לך כלום. אתה עסוק בעצמך.

שמעון: (נעלב) אבל לא אמרת אפילו... איך את יודעת כיצד אני אגיב?

סימה: אם הייתי אומרת לך משהו על שבת? אני כבר רואה את המבט שלך. אתה לא יכול לחיות עם צרכים של מישהו חוץ ממך! אין לי מה לנסות להגיד אפילו...

שמעון: אבל אמרת לפני רגע שאת שמחה לארח אותם! אני לא מבין...

סימה:  אתה לא תבין גם. תמשיך "להודיע" לי על מה שקורה כאן. על השבת, על זה שעוברים דירה, על כך שנבוא להורים שלך מתי שמתחשק לך, על הספה שזרקת שכל כך אהבתי... אין לי מה לומר לך! אתה תכעס, ונהיה ברוגז, ואני לא מסוגלת לעמוד מול המבטים שלך. אתה לא רגיש! עזוב, תמשיך לחיות את החיים שלך, ואני אהיה השוליה, הנגררת...

שמעון: (מתוסכל) סליחה שנולדתי. אני מבטל הרגע את ההזמנה לאחי.

סימה: אל תבטל! אתה בכלל לא מבין מה אמרתי!

* * *

יצאתם מבולבלים? גם אני.

מצד אחד, סימה מציגה עובדות מוצקות שתומכות בתלונה שלה, שהיא כביכול "אויר". שמעון לא מתייעץ איתה על כלום, חי את חייו ורותם אותה למשימות שהוא "מחלק" לה מעת לעת. היא זועקת בכל כוחה: אני כאן!

אך מאידך, לא מובן מדוע המצב אכן כפי שהוא. הלא סימה בוטה מספיק, ולא מפחדת לומר לשמעון "בפרצוף" את אשר היא חושבת ומרגישה כלפי התנהגותו. אז היא לא כזה סמרטוט... ושמעון, כך עושה רושם, די מוכן לבוא לקראתה. הרי הוא רוצה לבטל את ההזמנה. ודווקא כשהוא רוצה לבטל, היא מתנגדת! מוזר...

אולי היא מדמיינת? היא רואה מבטים, ומתיימרת להיות מגדת עתידות ולצפות את תגובותיו של בעלה, והכל כלל אינו מבוסס במציאות?

אבל שמעון באמת לא שואל אותה! איזו מין צורה זו, להזמין משפחה בת שבע נפשות ללא ידיעת אשתך?

בני הזוג אכן נקלעו ללופ של טענות ומענות, מין מעגל כזה שחוזר על עצמו ללא התפתחות, ואף צד לא מבין או מקבל את עמדת הצד השני.

הם הגיעו לטיפול! מזל טוב...

הם הציגו אכן זו את זה כאנשים לא הגיוניים, עם התנהגות דורסנית ומעליבה, ותיארו שחייהם הפכו לסבל, כאשר אט אט, מטענות בלבד, התפתחו צעקות, מלחמות וניתוקים שכילו את כל כוחם ומרצם. הם היו מותשים!

כדי שנבין מעט את העובר עליהם, עלינו קודם כל להבין כי ידיעה הינה הדבר החשוב מכל עבור כל זוג בכל סיטואציה שהיא. ניתן לכנות ידיעה זו גם כביטחון.

שניהם היו מותשים, שניהם שבעי ויכוחים ומריבות, אך הם לא ידעו על מה המהומה! זו תחושה בלתי נסבלת!

אדם מוכן לחרף נפשו במלחמה או במאבק עיקש חסר פשרות, כאשר הוא מודע ומחובר למהות. למטרה ברורה.

הדבר הראשון שרצינו לעשות הוא פשוט להבין מה מציק לכל צד, ומהם צרכיו שנרמסו, ובכך להגיע לאיזושהי מפה ברורה. רק אז נוכל לראות כיצד מטפלים ואיך פותרים את הפלונטר.

היתה לנו רק בעיה אחת: בני הזוג לא ידעו שהם לא יודעים. המטפל הבין מיד שהוא והם לא יודעים, אך הם הגיעו לחדר עם פרשנות ברורה על אישיותו ומבנה נפשו ומידותיו הלא מלבבות של הצד השני, ובהחלט הצהירו על כך שכוונת הצד השני היא ברורה: לפגוע, להרוס, להשחית. תו לא!

לאחר שמפלס המתח ירד מעט, הם נתבקשו להיכנס כל אחד לנעליו של השני, ולהסביר את טענותיו. זה היה מחזה סוריאליסטי. גמגומים מביכים, התפתלויות, כאשר תוך כדי שכל צד מציג את עמדת האחר, אותו "אחר" מתקומם ומכחיש כל קשר לעמדות שהצד השני מנסה להכניס לפיו.

ואז נפתח סופסוף שיח של התעניינות, של רצון להבין ולהקשיב. לשמוע את הפירוש, ולא את הפשט של המילים שעד כה חזרו על עצמן ללא מענה. הם באמת רצו להבין!

לא אלאה אתכם בתהליך. בסופו של דבר, מסקנותיהם (במקרה ספציפי זה בלבד! ראו הוזהרתם!) העלו מספר נקודות:

1. לסימה חסרה תחושת הערכה. היא רוצה לדעת שהיא חשובה, ושדעתה משנה.

2. סימה אוהבת מאוד את הראש היצירתי של בעלה ואת ה"משימות", והיא אכן מאושרת מהגיוון והרענון שמביאות לחייה אותן משימות.

3. סימה לא חושבת ששמעון אנוכי. היא רק פגועה, ומנסה להעביר מסר חזק במילים כואבות שיזעזעו את שמעון.

4. שמעון מרגיש שכל העול עליו, וחסרה לו הנשיאה בעול של סימה. הוא מחליט הכל לבד, וצריך לשאת עליו את התוצאות גם אם הן לא מלבבות... הוא חש כי סימה מתנערת מאחריות.

5. שמעון חש כי בכך שסימה פוחדת לשתף אותו במחשבותיה השונות משלו, היא מזלזלת בו, ואכן רואה בו אדם שפל שלא מסוגל להתעלות מצרכיו האגוצנטריים. באופן אבסורדי, הוא דווקא מוחמא מכך שבאיזשהו שלב היא מסוגלת להתפרץ ולצעוק עליו. הוא מקבל בכך מסר שהוא לא כזו מפלצת...

6. שניהם מאמינים זה בזו, וחשים כי לו רק יכלו להבהיר את עצמם, יקבלו מענה הולם לרגשותיהם. זו הסיבה שהם ניסו בכל כוחם "להילחם" על הבית. אחרת, הם היו מבלים בבית הדין כבר מזמן...

איך פותרים את זה?

לא יודע!

הם חיים כיום מצוין. הם ניתחו סיטואציות יחד, היו פתוחים וכנים, ידעו לחשוף רגשות והגיעו שוב ושוב אל אותן הנקודות שהזכרנו (שוב, כל זוג מגיע אל הנקודות שלו! אין שני זוגות זהים בעולם!).

הם פתרו ושינו את מה ששינו לבד! לא יודע מה בדיוק הם עשו. תשאלו אותם...

בעצם, למה לשאול אותם?

תשאלו את בן/בת הזוג שלכם.

בהצלחה...

פינחס הירש הוא יועץ זוגי M.F.C. pini41133@gmail.com