כך נוציא את הילדים מהמסך ונמשוך אותם אל האור

בימים אלו, שבהם חזרו הילדים ללימודים, ישנם ילדים רבים שנשארים בבית, מצויים בבידוד.

שוב נכפית עליהם בדידות. שוב הם מחפשים מה לעשות.

כמנחת הורים, אני מקבלת כל הזמן פניות של: "הילד שלי כל הזמן מתחפר בתוך עצמו, הוא בבית ומשתעמם עד מוות", או: "כבר אין לי איך להעסיק אותו, הוא כל היום במסך".

אנחנו צריכים לדעת שילדים בתקופה זו זקוקים יותר למסכים. נכון, היינו מעדיפים עולם שבו העיניים של הילדים שלנו נשואות יותר לעבר האדם שמולם, שנמצא אף הוא עמם, ולא לעבר המסך. אבל, מה לעשות, הקורונה שיבשה לנו את העניין הזה.

ילדים שאין להם מסכים, ואינם אוהבים לקרוא ספרים, אף הם לא מסתכלים להורה בעיניים. הם זעופים, הם מסתובבים בבטלה גמורה, הם בעצם מיואשים מהמצב שגורם להם לבידוד.

כהורים, אנו בעצמנו מיואשים, אבל עלינו לזכור שיש בידינו לעשות.

מה אנו יכולים לעשות?

אומר קודם כל מה לא לעשות.

אל תפנו אל הילד בטרוניה: "למה כל הזמן אתה במסך? למה כל היום אתה מסתובב אחרי בחוסר מעשה? למה הבטלה הזו, קח ספר!".

משפטים כאלו אינם  מביאים לשום דבר טוב.

הילד רק מרגיש שאימא לא מבינה אותו, שאבא לא סובל את נוכחותו, והוא מתחפר עוד יותר בעמדת השעמום שלו.

(צילום: shutterstock)

אל תלחצו את הילד לעשות דברים: "בואי תסדרי את הארון של הבגדים, את רואה שאת משתעממת".

ילדים ממש לא סובלים שמבקשים מהם לעשות דברים כיוון שהם משועממים. "אני לא משתעממת, ואת לא תגידי לי מתי משעמם לי ומתי לא".

כדי שלא להביא ילדים לכך שיתחצפו להורים או יענו להם לא יפה, עלינו להבין מה עובר על הילד ולדעת שמה שיביא אותו לשיתוף פעולה, לפחות בהייה במסך, ולפחות הסתובבות של שעמום הוא הדבר הזה: נסו להיות נינוחים מול הילד, ספונטניים ומקרבים, כשבאופן טבעי תפנו אל הילד ותאמרו לו: "הי, יוני, בוא תציל אותי בבקשה, כל הבגדים התבלגנו לי, וצריך לקפל אותם".

או: "חגית, תוכלי היום לשבת אתי על המבחנים של התלמידים שלי? זה ממש עוזר לי שאת מסייעת לי בבדיקה".

כשפונים לילד בשמו, ומבקשים בצורה טבעית וספונטנית, הם באים.

כשלא מאשימים אותם: "למה תמיד אתה לא שומע כשאני קוראת לך?" – הם שומעים.

בואו נהיה ערים למה שעובר על הילדים שלנו, נפזול לעברם כשהם מתבודדים, ונשתף אותם בטבעיות במה שאנו צריכים, כך גם אנו נוכל להיעזר בהם, אבל בעיקר מה שחשוב, הוא שנצליח להוציא אותם לא פעם מתוך הבור שהם שרויים בו.

וכשהם יגיעו לעזור לנו, לענות לנו או להסתכל מה רצינו, נקבל אותם ברננה טבעית, וננצל את הזמן לשיחה ערה ומחויכת.

כך גורמים לילדים לעזוב שעמום, או מסכים. כך גורמים לילדים להבין שהחוויה נמצאת במקום אחר, במקום הפשוט הזה שנקרא: משפחה!

מתוך הספר "טורים להורים", שעתיד לצאת בקרוב. לרכישת ספרי מנוחה פוקס, לחצו כאן.