בחורה שאביה הספיק לעשות תשובה על מיטת בית החולים לפני שנפטר - מרגשת 

זה אולי אחד הפוסטים הכי מרגשים שנתקלנו בהם לאחרונה, וכשתקראו אותו - כבר בשורות הראשונות, תרגישו שאתם מכירים את מי שכתבה אותו, באופן אישי. 

במקום שמה בחרה האישה לחתום את שמה במילים: 'מיומנה של בת ישראל', וכך היא כותבת: "אבא שלי נפטר לפני 5 שנים, ואני זוכרת שזה קרה במוצאי שבת. ראיתי אותו יושב על הספה בסלון, אבל ראיתי את הבבואה שלו והבנתי שמשהו לא בסדר. הרגשתי שאין בו חיות, שהוא כבר לא איתנו בעולם הזה. למרות שהגוף שלו היה שם - הרגשתי שהנשמה שלו כבר לא. הוא יצא לעבוד. ואז שאלתי את אמא שלי: 'אמא, אם יקרה משהו לאבא?', והיא אמרה לי 'לא יקרה לו כלום'. ושאלתי אותה שוב: 'אמא, אם אבא ימות?', אבל היא לא ממש התייחסה אליי".

אמה התייחסה לשאלותיה בצורה טבעית, מבלי להילחץ. "היא מכירה אותי בתור ילדה חרדתית שכל דבר היה מלחיץ אותי. למה שיקרה משהו?".

בשתיים בלילה אבא שלה חזר, והוא התקשר לאמא שלה כבר מהדרך. "היא הרגישה שמשהו לא תקין קורה. יצאנו אליו לבחוץ, וראינו שחצי מהמונית שלו חונה על המדרכה, וחצי על הכביש. הוא יצא והלך עקום, דיבר מוזר. הפנים שלו התעקמו, לא ממש הבנו אותו. אבל הבנו דבר אחד: הוא עבר אירוע מוחי".

ואז התחילה האשמה. 

"אני זוכרת שרבתי איתו על משהו בשבת. היה לנו ויכוח שטותי, אני אפילו לא זוכרת על מה. זה לא היה ממש חשוב. וישר כשהוא הגיע, הבנתי שזו ההזדמנות היחידה שלי לבקש סליחה. זה הדבר היחידי שהיה חשוב לי באותו רגע. המדהים ביותר שהוא ביקש ממני גם סליחה, למרות שאני זו שטעיתי".

"נכנסו לחדר שלו, והרופאים אמרו לנו: 'לפני 10 דק הוא נפטר'"

שעות ספורות לאחר מכן הן כבר היו איתו בבית החולים, בבדיקת סיטי ראש. "אמרו לנו שמדובר באירוע מוחי קל, וכשהוא ישתחרר הוא יצטרך ללכת לשיקום, וללמוד לעשות דברים מחדש. קיבלנו הכל - העיקר שיחיה. הוא שכב במיטה, מורדם ומונשם ואני החלטתי לעשות לו שיעור תורה. לקחתי קונטרסים שמחלקים בצמתים ופרקי אבות, והתחלתי להקריא לו".

ומה שקרה באותם רגעים - הפליא גם אותה. 

"אומנם הוא לא היה איתנו, אבל בכל פעם שהשמעתי לו דבר תורה - הגוף שלו היה זז. לא האמינו לי כשאמרתי את זה, וקראתי לחברה שלי שתיכנס ותראה. והנה, שוב פעם הוא זז. כשהייתי שותקת הוא היה מפסיק לזוז, הנשמה שלו שמעה, וזה עשה לה טוב".

לדבריה מדובר באדם שעד לאותה נקודה - האמין, אך לא שמר שבת. "לפני שהוא נכנס להרדמה, הוא אמר לאחי: 'אחרי שנצא מפה נלך ביחד לבית הכנסת, אני אניח תפילין ואשמור שבת'. אבא שלי עשה תשובה, וזה שימח אותי. קראנו תהילים, תיקון הכללי. שלחנו הודעות לכל מי שרק הכרנו, שיתפללו לרפואתו. ביום שהוא היה צריך לקום מההרדמה - אח שלי הלך להסתפר כדי להיראות טוב. יום חגיגי זה היה בשבילנו. תכננו גם לקנות לו בלוני הליום".

אבל ביום המחרת, היא התעוררה לקול צלצול טלפון שבו דודתה, אחותו של אביה, אמרה להם לבוא מהר. "אני זוכרת שיום לפני זה כבר התייאשתי, לא היה לי כח כבר לקרוא תיקון הכללי לרפואתו, מה שעשיתי כל יום מחדש. ובלילה כבר הלכתי לישון מותשת, אמרתי לעצמי מה שיקרה יקרה. הגענו לבית החולים בשיא הבזק, נכנסו לחדר שלו, והרופאים אמרו לנו:'לפני 10 דק הוא נפטר'".

עמדתי ליד אבא שלי ז"ל - וחצי שעה אמרתי תודה לבורא עולם

חרב עולמנו.

הדבר שהכי עניין אותי עכשיו זה רק להעלות לו את הנשמה. הלכתי אליו לגופה שלו, לקחתי את היד שלו ועשיתי תיקון הכללי לעילוי נשמתו. תמימות, לא ידעתי שאסור לעשות את זה, רק אחרי שקוברים את הגופה. הלכנו לאיזור שלקחו את הגופה לפני שחברה קדישא לוקחים אותה להלוויה. השקית שמעליו הייתה פתוחה, ראיתי את אבא שלי מוטל ללא רוח חיים. הייתי בתקופה שהלוואי והייתה חוזרת.

אמנם לא היה לי כלום, סבלתי נורא. אני זוכרת שכל יום הייתי מנסה לחיות מחדש ולהחזיקאת עצמי לא לעשות משהו לעצמי. ובכל זאת, מה שהחזיק אותי אלו היו ההתבודדויות שהייתי עושה כל יום, לפעמים שעה ולפעמים שעה וחצי. היה לי קשר חזק לקודשא בריך הוא. כל דבר שעבר עליי - קיבלתי. ואחרי קשר כזה, זה פשוט שאומר לו תודה.

עמדתי ליד אבא שלי ז"ל וחצי שעה אמרתי תודה לבורא עולם. תודה שזכיתי לאבא במשך 26 שנה, תודה שיש כאלה שאין להם אבא ואני זכיתי, תודה רבה שזה מה שקרה, כי אם זה ממך זה הכי טוב. תודה הקדוש ברוך הוא שהיה לי אבא כזה שדאג לי ואהב אותי. תודה על הכל.

וביקשתי מאבא שלי, שכשהוא יעלה למעלה, שיבקש ממי שצריך שאני אעשה זיכוי הרבים ואעזור לאנשים. שאני אצליח לזכות, אצליח להחיות אנשים, שאצליח להשפיע ולהאיר. וכל זה לא היה קורה, אם לא הייתי קרובה להשם.

*תדברו איתו, תגידו לו תודה, תבקשו ממנו.*

*תתקרבו אליו, אתם לא יודעים כמה שזה יכול להציל אתכם וכמה שזה מציל אתכם בכל רגע ורגע.*

*הוא אבא שלנו, הוא אוהב אותנו, עושה הכל לטובתנו. גם אם אנחנו לא רואים, הוא אבא טוב.*

כשאבא שלי חזר, למרות שהוא כבר לא הרגיש טוב, מה שהיה הכי חשוב לו זה לתת לאמא שלי את מה שהיא ביקשה: קופסת סיגריות ובמבה. לא נשכח את זה לעולם.

ת.נ.צ.ב.ה", היא מסכמת.