מה ביקש הרב ש"ך זצ"ל מהאחות במחלקת עיניים?

מכירים את היום הזה שמגיח פתאום לאוויר העולם, שבו נופלת עלינו ההחלטה לעשות סוף סוף את מה שצריך כדי להתיידד עם המראה ועם המראה?

אמממ... לוקחים את זה הכי רציני שיש, והולכים על שינוי הרגלי תזונה ופעילות גופנית קבועה.

נערכים לקראת השינוי עם ביקורים בחנויות טבע, במטרה למצוא תחליפים לטעמים הטובים של החיים... קוצצים ערמות של עלים, מגוונים במרקים, עורכים שיחות מוטיבציה ברחבי הבית ורוכשים מכשיר הליכה.

בינינו, ההתחלה של כולנו זהה, פחות או יותר.

העניין הוא, שגם ההמשך.

שמרנו על מסגרת של אכילה בריאה, הסתערנו על מכשיר ההליכה ארבעים וחמש דקות שלוש פעמים בשבוע, הרגשנו רזים מתמיד, וביום אחד בהיר, או שממש לא... נפלנו.

עשינו חטא קטן כזה, של פרוסת עוגה תמימה למראה שקראה לנו בחום מאיזה שומקום, או שזנחנו את מכשיר ההליכה לערב אחד, ומאותו רגע, נשברו החוקים ואין יותר כללים. אם לא שלוש פעמים בשבוע אז זה כבר לא שווה, ואם חטאנו ואכלנו פרוסה אחת של עוגה, אז אבוד לנו, וממשיכים ליישר את התבנית...

וחסל כל היום הזה / השבוע הזה / ההחלטה הזאת.

"הכל או לא-כלום" הוא דפוס מחשבה שאין בו פשרות. אנחנו רואים הכל בשחור או לבן, או – או. אין אמצע, אין גם וגם.

החוק הזה תופס את רובנו בתחום אחד או יותר של החיים. הוא "שם לנו רגל", כי הוא תוקע אותנו, חוסם את הדרך, עוצר אותנו מלצמוח, מעכב אותנו מהתחלות חדשות ומפיל אותנו כשאנחנו רוצים לקום.

אבל יש בשורה, יש גם חיים מאחורי ה"חוק"-לא "חוק" הזה.

ביהדות, בהלכה, כל דבר שעשינו נחשב בפני עצמו. לכל הימנעות מעבירה, לכל כוונה טובה בדרך למעשה, לכל ויתור ולכל מעשה קטן - יש ערך והוא נחשב.

מסופר על הרב שך זצ"ל, גדול הדור שנפטר בשנת תשס"ב בגיל 102, שהיה מאושפז בגיל צעיר יותר במחלקת עיניים, אחרי ניתוח.

סמוך לשבת ניגשה אליו האחות התורנית ביראת כבוד, ושאלה אותו אם הוא זקוק למשהו לפני שבת, הרב הודה לה בחום וענה שיש לו הכל. ושוב היא שאלה אם בכל אופן הרב רוצה לבקש ממנה משהו לפני שבת , והרב ענה לה: "אם לבקש, אז ישמח אותי מאוד אם תמנעי מעישון של סיגריה אחת בשבת הקרובה".

ענתה לו האחות, שהיתה מופתעת מהבקשה: "אני מעשנת בשרשרת, מה יעזור ולמי אם אדלג על סיגריה אחת?".

ענה לה הרב זצ"ל: "כל רגע של הימנעות, כל מאמץ בכיוון של קדושת השבת הוא מעלה גדולה וזכות בפני עצמה".

כי ביהדות, העיקר להתחיל! לעשות! גם את מה שנראה בעינינו קטן. להבין שהכל שווה!

לאסוף את כל מה שרק ניתן בדרך, במסע החיים שלנו.

ויחד עם זאת – כן, יש גם וגם - לא לוותר על השאיפות הכי גבוהות, להמשיך להציב מטרות, ולחפש בכל יום במה התקדמנו.