מספר הסיפורים שלא חוזר על אף סיפור פעמיים

ניר היה איש מכירות ממולח ומפולפל מאוד.

שמועות אומרות, שפעם אחת הוא אפילו מכר קרח לאסקימוסים... רק שתבינו עם מי העסק.

יום אחד שמע ניר שבמקום מסוים באפריקה, יושבי המקום אוהבים מאוד סיפורים. שעות הם מבלים עם הגריוט (מספר סיפורי שבטים) וגומעים סיפור אחר סיפור.

הניצוץ נדלק במוחו.

הרי תפקידו לספר סיפורים, והאפריקאים הרי אוהבים סיפורים, אז למה שלא ישקה את החתול בחלב וגם יגזור על זה קופון קטן?

ניר העמיס קונטיינר שלם במסכי מחשב, מחשבים ניידים, טאבלטים וכל הגיהינום הטכנולוגי ממיטב החברות, ושם פעמיו לאפריקה, אל אותו כפר מרוחק.

בהגיעו אל הכפר, הוא לא היה צריך לחפש הרבה. בכיכר המרכזי מצא ניר את כל הכפריים מסביב סביב מדורה, והגריוט מספר להם בערגה ממיטב סיפורי השבט שבאמתחתו.

נו, הקהל כבר מכונס ושבוי בלהט הסיפורים, וכל מה שנותר לו זה להציב מספר דגמים על הבאסטה, להדליק את המסכים ולהדביק אליהם את כל האפריקאים התמימים.

"שלום, חברים", קטע ניר את הגריוט באמצע סיפור עממי. הכפריים כמו ניתקו מתוך חלום ונזרקו אל המציאות. עיניהם נעו במוזרות על ניר ועל הבאסטה שהוארה באורות מרצדים.

"הבאתי לכם מסַפֵּר סיפורים חדש", בישר ניר בהתרגשות.

הכפריים ביטלו את דבריו במחי יד.

"אנחנו לא צריכים", אמרו, "יש לנו גריוט שיודע המון סיפורים, ואנחנו מאוד מרוצים מהצורה בה הוא מספר אותם. תודה".

אך ניר לא איש שנכנע להתנגדויות. איש מכירות מפולפל אמרנו...

"כמה סיפורים אתה יודע?", ירה ניר את השאלה לעבר הגריוט.

הגריוט צחקק. "עם השנים כבר הפסקתי לספור. באמתחתי מצויים לפחות כמה מאות סיפורים מכל הסוגים".

עכשיו היה תורו של ניר לצחקק. והוא ידע לזלזל כשהיה צריך.

"מסַפֵּר הסיפורים שלי מכיר אלפי סיפורים", אמר ניר בהתנשאות.

ניר הצביע לעבר הבאסטה עם המסכים ואמר: "מסַפֵּר  הסיפורים שלי הוא שונה וייחודי. כל פעם שתשבו מולו, הוא יספר לכם סיפור חדש ושונה. גם אם תשבו מולו שנתיים, לא תשמעו ממנו את אותו הסיפור יותר מפעם אחת".

הכפריים תקעו מבט תוהה לעבר המסך האילם, והתקשו למצוא את שפתיו של המספר האלמוני. במקום לנסות ולהסביר להם על אנטומיה של מסך מחשב, ניר פשוט הזמין אותם לשבת סביב המסך ולהתרשם בעצמם.

הכפריים עברו לשבת סביב המסכים, קוראים לכל חבריהם להצטרף אליהם, ותוך דקות אחדות שקעו כולם בצפייה.

ריח ההצלחה כבר עלה באפו של ניר. הוא הודיע לצופים כי ישאיר להם את המסכים לשבוע ימים בכדי להתרשם, והלך.

לפני שעזב ניר את הכפר, הוא הספיק להבחין בגריוט, שאינו יושב בין הצופים. מתוך תחושת חוסר נוחות קלה הוא פנה אליו והציע לו להצטרף לאחרים וליהנות, אולם הגריוט דחה את הצעתו בעדינות.

כעבור שבוע ימים שב ניר אל הכפר, בטוח שהוא עומד להותיר את הקונטיינר ריק על אדמת אפריקה. הוא שמח למצוא את כל בני הכפר מכונסים יחד בכיכר המרכזית, אך מה רבה הייתה אכזבתו כאשר גילה שהגריוט יושב במרכז ההתקהלות, ואילו שלל מסכיו מונחים בצד, חשוכים ודוממים.

"מה קרה?", קטע ניר את הגריוט באמצע סיפורו בחוסר נימוס, "האם לא נהניתם מסיפוריו של מספר הסיפורים החדש שהבאתי לכם?".

"דווקא נהנינו מאוד!", ענה הציבור במקהלה.

"אז מדוע חזרתם להקשיב למסַפֵּר הסיפורים הישן שלכם?", תמה ניר.

"אה, זה פשוט מאוד ", ענה אחד הכפריים, "מסַפֵּר  הסיפורים החדש שלך אמנם מכיר הרבה סיפורים - אבל הוא לא מכיר אותנו...".

* * *

זוג הוסע למלונית קורונה. בהגיעם למלונית גילו לאכזבתם שמטעני הטלפונים נותרו בבית... לראשונה הם חשו הזדהות עם כל החולים שזקוקים למכונת הנשמה...

לאחר יומיים בבידוד, ללא טלפון, אמר הבעל: אחרי ארבע-עשרה שנות נישואין - דווקא אישה נחמדה...

וכל מילה נוספת מיותרת.