הרב ראובן אלבז: צריך לבחון את הפרטים הקטנים. כך נעשה משה רבנו למנהיגם של ישראל

בשבת זו אנו מתחילים לקרוא בחומש השני - חומש שמות.

בפרשה זו מגלה לנו התורה הקדושה כיצד בוחרים מנהיג להנהיג בו את בית ישראל, מי ראוי ויכול לזכות להיות מנהיג בישראל.

משה רבנו עבר בחינות רבות וקשות בדרך להיות מנהיג האומה היהודית, ונפרט מקצתן.

בחינה ראשונה – "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו" (שמות ב', י"א).

משה רבנו היה כבנו של המלך, נמצא בארמון המלוכה ולא נחסר ממנו מאומה, ובכל זאת יצא חוץ לארמון אל אחיו לראות בסבלותם, וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם, מלמד שנתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם (שמות רבה א', כ"ז, הובא ברש"י שם). בדרך כלל בחור צעיר מחפש את האינטרסים והאנוכיות שלו, איך יהיה לו טוב יותר, כיצד תהיה לו החברותא הטובה ביותר, באיזה אופן יוכל להתעלות יותר, איך יקבל תשומת לב מיוחדת מההורים וכיצד ישיג את החדר הטוב ביותר ואת האוכל הטוב ביותר בישיבה.

כמעט שאין אדם שקם בבוקר ומיד חושב על חברו, "מה איתו, מסכן, הוא לא הרגיש טוב, היה לו קר בלילה", אלא מיד כשקם האדם בבוקר חושב הוא על עצמו, "מודה אני לפניך", ברוך ה' אני בריא, הגוף שלי מתפקד כמו שצריך העיניים רואות והפה מדבר, ברוך ה' (זה מצוין, והלוואי וכולנו נודה להקב"ה בשמחה ובלב שלם בכל יום, אבל עדיין, זו הסתכלות על האני ולא על השני).

משה רבנו לא היה מהדגם הזה של בני האדם, אלא מיד כשקם בבוקר - מחשבתו הראשונה הייתה על אחיו, "איך הם מסתדרים, מטילים עליהם עבודה קשה ואיני יודע כיצד יצליחו לעמוד בזה, וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם (שמות א', י"א), מה אעשה, כיצד אוכל לעזור להם לעודד ולהקל מעליהם את הצער?", זו הייתה עיקר דאגתו של משה רבנו, על אחיו, ולכן מיד כשגדל יצא אל אחיו ונתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם.

אולם אין זה מספיק לראות רק בצרת אחיו אלא משה רבנו נדרש אף לעשות מעשה, "וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו: וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל" (שמות ב', י"א-י"ב). משה רבנו יכול היה לפטור עצמו בטענה שהוא נכדו של המלך, וכיצד יכניס עצמו לתגר כזה, אדרבה להיפך, צריך הוא לגדול ולקבל מעמד גדול יותר במצרים. אבל לא, את משה רבנו לא מעניינים מעמד ותפקידים, אלא מעניינת אותו העזרה לזולת, העזרה לחלש, לעזור לאחיו שמכה אותו איש מצרי, לא מעניין את משה רבנו מה יהיו התוצאות. יש מצרי שמכה ביהודי? חייבים למגר ולעצור זאת, אפילו אם זה יגרום לכך שיצטרך לנוס על נפשו ולברוח מארץ מצרים.

מבחן שני – "וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ" (שמות ב', י"ג).

משה רבנו רואה שני יהודים רבים, ואחד מרים יד ליתן מכה לחברו. למשה עדיין לא ניתן תפקיד שר הרווחה, לראות כיצד לטפל ולעזור לרווחת התושבים, אך הוא לא מסוגל לראות שליהודי לא טוב, ולכן הוא ממנה עצמו לכך, "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" (אבות פ"ב מ"ה ובמסכת ברכות סג ע"א). אדם שחפץ לראות בצרת חברו, אדם שנותן עיניו ולבו ורוצה לראות ולעזור, הקב"ה פוקח את עיניו ומראה לו.

משה רבנו עומד גם במבחן השני בדרך להיות מנהיגם של ישראל והוכיח את היהודי שרצה להכות ולצער את חברו: "וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ", על אף הסיכון שיכול לצאת מהדבר, שילשינו לפרעה ויצטרך לגלות ממצרים ולנוס על נפשו.

מבחן שלישי – "וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר: וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן: וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם" (שמות ב', ט"ו-י"ז).

משה רבנו מגיע לארץ זרה שאין בה יהודים, ואעפ"כ קם משה ועוזר לבנות יתרו, כיון שמשה רבנו לא מסוגל לראות אפילו בצרת גוי, הוא לא יכול לראות בצרתו של אף נברא בעולם, וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן! ולא רק שהושיען משה מיד הרועים אלא "וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן" (שם, י"ט), עזר להן להשקות את הצאן.

אדם שלא מסוגל לראות בצרת שום נברא, וחפץ לעזור לכל אדם בכל לבו ונשמתו, ראוי להיות מנהיג בישראל!

מבחן רביעי – "וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר האלוקים חֹרֵבָה" (שמות ג', א').

על אף שעבר משה רבנו את כל הבחינות שהיו לו עד עתה בהצלחה מרובה, עדיין לא נגלה אליו ה'. נכון, הוא התייחס ועזר לבני אדם בלי להבדיל אם הם יהודים או גויים, אבל עדיין לא בחן אותו ה' איך הוא מתייחס ועוזר גם לבעלי חיים. אין הקב"ה נותן גדולה לאדם עד שבודקו בדבר קטן, ואחר כך מעלהו לגדולה (בראשית רבה ב', ג'), צריך לבחון אותו בעוד בחינה: "וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר", גדי קטן מהעדר ברח, רדף אחריו משה רבנו עד שמצאהו ליד מעיין מים שותה, הבין משה שהיה הגדי צמא והתאנח בליבו על שלא שם לבו עליו שהוא צמא, מיד נטלו והרימו על כתפו והחזירו בחזרה לצאן.

זהו זה, משה רבנו עבר את כל המבחנים, וראוי להיות מנהיגם של ישראל, "וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה" (שמות ב', ג'). אם נותן דעתו גם על הבהמות, "וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ" (דברים י"א, ט"ו), ראוי הוא להיות מנהיגם ומושיעם של ישראל!

* * *

מרן הרב שך זצ"ל היה מנהיג דגול, כל עולם התורה היה תחת ידו ואיש לא העז לזוז מהנהגתו. ואיך הוא זכה לקבל זאת? תמיד הוא היה רגיל לומר שהעיקר זה המידות הטובות, המידות הטובות!

ובעניין זה מסופר, שהגאון הרב אברהם צבי מרגלית רצה להקים ישיבה בכרמיאל, ולשם כך שאל את מרן הרב שך זצ"ל במה להתמקד בישיבה.

השיב לו הרב שך בזה הלשון: "דע לך, הצלחה של ישיבה בתורה אינה תלויה בכישרונות, ההצלחה תלויה במידות. מי שהוא בעל מידות הוא כלי מוכשר לקנות תורה, וכבר ראינו כמה בעלי כישרונות ויכולות נפלאים שלא הצליחו להגיע לשלימות שאיפתם, כי לא הכל תלוי בכישרונות, עיקר ההצלחה תלויה במידות טובות.

המידות הטובות זה הכלי, התשתית והיסוד של הישיבה, ועם המידות הטובות יבואו גם הכישרונות, התלמידים יהיו כישרוניים, יצליחו בלימוד ויתעלו".

* * *

בכל מעשה שעשה הרב שך זצ"ל הייתה לו כוונה לחנך אותנו, אמר הרב שמואל מרקוביץ', וסיפר שתמיד לאחר התפילה כשהיו באים המנקים לנקות את בית המדרש, היו מעלים את הסטנדרים על הספסלים כדי שיוכלו לנקות בנקל, והרב היה לוקח בעצמו את הסטנדר שלו ושם אותו על הספסל כדי להקל על המנקים, התחשבות בזולת!

ארע פעם שאחד הבחורים ניסה לקחת את הסטנדר של הרב לשים אותו על הספסל, והרב התבטא במירור: "אַי, מקלקל לי את מה שאני רוצה לחנך, מקלקל לי את מה שאני רוצה לחנך". זה בסה"כ סטנדר, אבל לא, גם בזה יש לו כוונה עמוקה שהתלמידים ממנו יראו וכן יעשו איך לישא בעול עם הזולת. זוהי דוגמא למידות טובות, לנושא בעול עם חברו, דוגמא לנתן עיניו וליבו להיות מיצר עליהם!

ככה זוכים להיות מנהיג בישראל! יהי רצון שנזכה לזכך עצמו במידות טובות וישרות, נראה בצער הזולת, נתמוך נעזור ונעודד, ובזכות זה נזכה בקרוב לגאולה השלימה, אמן.