טור נוקב: על זה התקשורת לעולם לא תדווח

זר לו ייקלע למדינת ישראל בתקופה בה מאושר תקציב המדינה, צפוי לקבל את הרושם כי החלק הארי של תקציב המדינה מופנה לציבור החרדי. היחס התקשורתי שמקבל התקציב הזעום של המגזר חורג מכל פרופורציה. תקציבי עתק יכולים לעבור לסעיפים אזוטריים בתקציב המדינה, והפוקוס עדיין יהיה סביב תקציב הישיבות. המגזר הערבי או האתיופי יכול לקבל מיליארדים בתוכנית חומש מיוחדת, אבל התקשורת תדווח בדרמטיות על העברת מיליונים בודדים לאברכי הכוללים. באקלים התקשורתי בישראל אין זה סוד כי דינהּ של העברה תקציבית לבני ברק שונה מהעברה תקציבית לאום אל פאחם והמשולש. בעוד העברה תקציבית למשולש היא תיקון עוול היסטורי, העברה תקציבית לבני ברק היא שערורייה בלתי נתפסת. כך מתנהלת התקשורת.

לאור זאת, כמעט לא תמצאו דברי ביקורת על העברות תקציביות למגזרים או יעדים שאינם נמנים עם הציבור החרדי. בין אם אלו ערביים ובין אם אלו אתיופים, נכים, תושבי צפון תל אביב או דרומה, תמיד – בני ברק תזכה לכותרות דרמטיות בהרבה, כשבדרך כלל ישולב בידיעות הללו השורש ס.ח.ט.. למה זה כך?

כדי להבין מה עומד מאחורי הידיעות הללו לא צריך להיות מומחה לצפונות ליבם של אותם עיתונאים ועורכים בתקשורת. אהדה לחרדים מעולם לא היתה הצד החזק שלהם, והם אינם מסתירים זאת. לו רבי לוי יצחק מברדיטשוב היה חי בימינו, הוא לבטח היה מוצא בכך כף זכות, על כך שכאחי יוסף בשעתו, הם אינם מסתירים את שנאתם ואינם מתנהלים אחד בפה-אחד בלב. כלי התקשורת הללו אכן אינם מסתירים את עמדותיהם, השנאה שלהם לחרדים היא גם בלב וגם מעל גבי המקלדת. אחרי לימוד ה"זכות" הזה, ראוי לציין כי הקמפיין התקשורתי נגד הציבור החרדי גורם לשנאה ופירוד בתוך העם דווקא בתקופה זו, בה רבים כאובים ודאוגים בעקבות מצבם האישי והכלכלי.

השבוע, הפך אירוע שולי למדי, עליו חתומים חברי הכנסת משה גפני ובצלאל סמוטריץ', לכותרת דרמטית שעוררה סערה. היה זה כאשר שני חברי הכנסת הללו הודיעו כי יסכימו לאשר את תקציב המדינה ההמשכי, זה שנדרש לעבור לאור העובדה כי מדינת ישראל הולכת לבחירות ללא תקציב, רק במקרה שתקציבי האברכים והישיבות ייוותרו ללא קיצוץ נוסף. לאור העובדה כי בלי חברי הכנסת הללו התקציב לא היה יכול לעבור, נאלצה הממשלה לאשר את ההחלטה.

ההשלכות התקשורתיות של הדרישה ההגיונית – היו קשות. התקשורת לא אכזבה והתייצבה במלוא העוצמה מול ההחלטה. אליה הצטרפו גורמים נוספים כמו ה"פורום החילוני", וגם פוליטיקאים שעושים את הונם הפוליטי מהסתה ושיסוי בין מגזרים, מיהרו לגנות את ההסכם בחריפות.

יש מפלגות שדורשות ויש מפלגות ש"סוחטות"

'ידיעות אחרונות' כינה את המהלך כ"סחיטה באיומים" (!). אם הנכם מתקשים לעשות את ההקשר בין הידיעה שהוזכרה קודם לביטוי החריף, נבהיר שוב כי מדובר בשני חברי כנסת שהתנו את תמיכתם בתקציב בכך שעיקרון חשוב עבורם - יאושר. מדובר בהליך סביר, ומקובל במיוחד בפוליטיקה, במסגרתו חברי כנסת משתמשים בכוחם הפוליטי כדי להביא הישגים לציבור שבחר בהם, או כדי לנתב תקציבים ומשאבים עבור הערכים שבהם הם מאמינים, אבל כאשר מדובר בחרדים או בענייני דת, הדרישות הלגיטימיות הופכות באופן מיידי ל"סחיטה", כך שיש מפלגות ופוליטיקאים ש"דורשים" ויש כאלו ש"סוחטים"...

ב'כלכליסט', האתר הכלכלי של 'ידיעות', הגדילו לעשות, ובכותרת מניפולטיבית שפרסמו נכתב: "קצבאות האברכים לא יקוצצו, החינוך והרווחה כן". כותרת זו גורמת להקשר מיידי בתת-המודע של הקוראים בין הקיצוץ נעשה בשאר המשרדים, לאי-הקיצוץ בקצבאות הישיבות. זאת למרות שאי הקיצוץ בתקציבי האברכים הינו פסיק שולי מאוד בתקציב הכללי, ואין כל הצדקה להציבו בכותרת הראשית, וודאי שאי-קיצוצו אינו גורם לקיצוצים בתקציבים אחרים.

(צילום אילוסטרציה: נתי שוחט / פלאש 90)

"הפורום החילוני", קבוצה המייצגת קומץ אזרחים, מיהרה לפרסם מחאה חריפה, ויו"ר 'ישראל ביתנו', חבר הכנסת אביגדור ליברמן, האיש שכתב בספרו 'האמת שלי', כי תפיסת עולמו היא שאין זה מוסרי להסית בין מגזרים כדי להרוויח את אהדתו של קהל מסויים, וודאי בתקופת בחירות – עשה בדיוק את ההיפך וניצל את האירוע כדי לעשות הון פוליטי. ליברמן הגדיר את המהלך כלא פחות מ"מחטף לילי על חשבון משלמי המיסים". יו"ר 'ישראל ביתנו', שהוביל לפני מספר שנים הצעת חוק שגורמת לכך שאלפי לא-יהודים ממדינות ברית המועצות לשעבר יכולים להגיע אל מדינת ישראל ולזכות בסל קליטה נדיב, כשהם ממהרים לשוב לארצם מיד לאחר מכן, תקף את המהלך כביכול היה האיש החרד ביותר לכספי משלם המסים הישראלי.

ליברמן האשים בעקיפין את תקציב הישיבות המצומק בכך שהוביל לפגיעה במצבה הכלכלי של המדינה: "בזמן שיש סגר מיותר, מאות אלפי מובטלים, בעלי עסקים שקורסים, ודור צעיר שהופך לדור אבוד, נציגי ימינה עושים יד אחת עם ביבי והמפלגות החרדיות, ודואגים לתוספת של עשרות מיליונים לתלמידי הישיבות והאברכים", אמר האיש, שצולל בתקופה האחרונה בסקרים בעקבות השינויים במערכת הפוליטית והקמת מפלגות חדשות.

הנתונים מראים: החרדים מופלים לרעה

מסקירה קלה של הנתונים נגלה כי ההסתה התקשורתית רחוקה מאוד מהאמת. הסיבה הראשונה לכך שהידיעות שפורסמו בתקשורת הן שקריות לחלוטין. ראשית, תקציב הישיבות והכוללים קוצץ, כפי שהוא מקוצץ מדי תקופה. אם בשנת 2018 קיבל אברך כולל מלגה של 819 שקלים בחודש, שנה לאחר מכן נרשם צמצום בתקציב והקצבה הניתנת לאברכים ירדה ל-760 שקלים. בשלב מאוחר יותר, לאורך הפלונטר הפוליטי שחוותה ישראל בתקופה האחרונה המשיך תקציב האברכים להצטמצם עד שהגיע לכ-300 שקלים בלבד לאברך. כך היה המצב במשך תקופה ארוכה לאורך השנה האחרונה. כעת, בעקבות המהלך של סמוטריץ' וגפני יעמוד תקציב האברכים על 630 שקלים בלבד לאברך.

אם נסכם את הדברים בשורה אחת, הטענה כביכול משרדי ממשלה שונים רשמו קיצוץ בתקציביהם בעוד הסכום הזעום שמועבר לחרדים לא ספג קיצוץ היא שקרית, משום שכרגע אומנם מדובר בהגדלת התקציב במעט, אך בשורה התחתונה – התקציב לאברכים קוצץ גם קוצץ, ואף בפער משמעותי מהסכום עליו עמד אך לפני כשנתיים וטרם פרוץ המשבר הפוליטי. מן הראוי היה כי תקציב האברכים, שהיה התקציב היחידי שספג פגיעה תקציבית חמורה לאחרונה, ישוב לסכומים עליהם עמד קודם המשבר ולא יקוצץ כלל במסגרת הקיצוצים הבאים, אבל למרבה הצער, זה לא קרה, והתקציב התייצב על סכום נמוך בהרבה ממה שהיה בעבר, אם כי היה כאן תיקון קל של המצב הבלתי נסבל שהיה עד לאחרונה.

האפליה של הציבור החרדי לאורך התקופה האחרונה מקוממת עוד יותר, אם נמקד את המבט רק בישיבות הקדושות, בהן לומדים נערים חרדיים. בעוד נערים חילוניים בישראל המשיכו לקבל את מלוא המימון גם בלי העברת תקציב, התקציב של הישיבות קוצץ מאוד. גם המסית הגדול ביותר לא יכול למצוא סיבה הגיונית לאפלייתם של התלמידים החרדים מול חבריהם החילוניים במשך כל התקופה האחרונה. ובכל זאת, כאשר קוצץ התקציב המיועד לבחורי הישיבות לא נשמע קול.

(צילום אילוסטרציה: נתי שוחט / פלאש 90)

נתון חשוב נוסף הוא, שמדובר בסכום זעום באמת. אין מדובר כאן בסכום שובר שוויון אלא בכבשת הרש שניתנת לציבור החרדי. גם בכלכליסט, כלי התקשורת שהסית נגד הציבור החרדי, נאלצו להודות כי מדובר בסכום קטן יחסית. לא בפה מלא אומנם, אלא במקום זאת נכתב כי "המהלך יותיר את הקצבה לתלמיד ישיבה על 350 שקל לחודש ו-630 שקל לאברך. העלות התקציבית של המהלך מוערכת בכ-300-320 מיליון שקל", נכתב שם. על הסכום הזה התעוררה כל הסערה. שלא תטעו, באתר לא התמקדו בסכום הנמוך יחסית אלא מיהרו להוסיף: "מה כן יקוצץ? תקציבי החינוך, הבריאות, הרווחה, ביטחון הפנים, השב"כ והמשטרה"...

אכן, מדובר בכ-300 עד 320 מיליון שקלים בחודש. ופה בדיוק טמון האבסורד זועק לשמים: בעוד תקציב החינוך בישראל עומד על כמעט 60 מיליארד שקלים, תקציב החינוך החרדי עומד על 4.4 מיליארד שקלים. תקציב הישיבות כולו נאמד בכ-1.2 מיליארד ותקציב האברכים עומד על כ-700 מיליון בשנה. גם בלי להיות מונח בעומק הנתונים ניתן להבין כי סך התקציב שמקבלים הילדים, הנערים ואברכי הכוללים בציבור החרדי הינו נמוך בהרבה מהתקציב שהציבור החרדי אמור היה לקבל עבור מוסדותיו.

מי שבדק זאת בעבר, הוא אותו כלי תקשורת שמסית כעת בלי בושה נגד אישור תקציב הישיבות והאברכים, כלכליסט. תחת הכותרת "כל הילדים נולדו שווים, אבל יש ילדים ששווים יותר", נכתב באתר החדשותי אז, כי בעוד תלמיד בן המגזר הכללי מקבל תקציב בן 11,373 בחודש בממוצע, התלמיד החרדי הממוצע מקבל תקציב נמוך בהרבה העומד על 9,720 שקלים לחודש בלבד בממוצע. אם תהיתם מדוע בכלכליסט פרסמו את המידע ה"מרשיע" הזה לטובת הציבור החרדי, נספר לכם כי המטרה בפרסום לא נועדה להצביע על פער שיש לרעת המגזר החרדי. בכלכליסט התמקדו בכלל בתקציב המועבר למגזר הערבי, שגם הוא מקבל תקציב נמוך יחסית. בכתבה ההיא התבקשו הפוליטיקאים לשנות את סדר התקציב כדי לתמוך בתלמיד הערבי. אף מילה על החרדים.

הנתונים שהוצגו כאן אינם מתייחסים כלל לתקציב המדינה כולו, שם הנתונים המלאים מקוממים בהרבה. כך לדוגמה, בעוד תקציב התאגיד לבדו עומד על כ-700 אלף שקלים, שזה יותר מהתקציב השנתי של אברכי הכוללים. משום מה, בכל הנוגע לתקציב התאגיד לא נשמע ציוץ ביקורת, על אף שאין ספק שהתקציב לתאגיד מעסיק פחות אנשים, ואינו משרת אלא ציבור מסוים בישראל.

נתונים אלו ודומיהם, שכפי שכבר הבנתם, ידועים היטב לאותם עורכים ועיתונאים, אינם גורמים להם לשנות את דיווחיהם מלאי העיוות. לכן אתם מוזמנים לשמור טור זה לפעם הבאה בה תשמעו את צמד המילים "סחטנות" וחרדים. אם נשפוט לפי ההיסטוריה, זה לא יקרה בעוד זמן רב.

האם החרדים באמת חיים על חשבון המדינה? מהם הטעמים שמאחורי אורח חייהם? הרב זמיר כהן עושה סדר בעובדות: