הגשמה עצמית ותכלית החיים: למה הנשמה שלי ירדה לפה?

"אוי. איזה תענוג אלוקי אדיר! עוד מעט אני יוצאת מכלי", אמרה נשמל'ה לחברתה נשמול.

"אל תדאגי, נשמל'ה, אין לך גוף לצאת ממנו, שכחת שאת באוצר הנשמות?", נשמול קרקעה אותה באחת.

נשמת'ל מצטרפת לשיח הנשמות שבאוצר ההיכל, ומוסיפה את שלה: "אוי, איזה אור מיוחד יש כאן! להתענג מזיו השכינה זה הרבה יותר מתחושת גן עדן! אני מתפלאת על האדם הראשון! איזה פראייר! איך הוא לא התאפק?!

מה נדרש ממנו? בסה"כ 3 שעות וזהו! והיה מרגיש את מה שאנחנו מרגישות כאן. ולא רק הוא... אלא כל בני האנוש שהגיעו אחריו!".

הנשמה הבוגרת שבחבורה, ממרום גילה, אומרת את שלה: "אפפס... מה את חושבת לעצמך, נשמת'ל, אם את היית במקומו - תאמיני לי שלא היית מצליחה לעמוד בניסיון טוב יותר ממנו. נו, ב"ה שאנו מתענגים מזיו השכינה, ומה לעשות ששם למטה, בעולם העשיה..." ---

דליג לינג.

צלצול צורמני קטע את שיח הנשמות שבגן עדן.

"נשמל'ה!", כרוז חדש יצא. "את נקראית לשדה התעופה לירידת הנשמות - כעת הגיע תורך לרדת לעולם העשיה".

שתיקה רועמת.

"אוי לי. להפסיד את כל השפע הרוחני האדיר הזה? ועוד בשביל מה?".

וברקע, כאילו מנסים לנחם אותה, מתנגן הניגון "כשהנשמה יורדת לתוך הגוף היא צועקת וואי וואי...".

"מה נגזר עלי? כ"כ מהר? אולי עוד קצת?", מנסה להרוויח עוד כמה רגעים של אושר רוחני.

"מתנצל, זהו צו השעה! עד מתי נמשיך בגלות?!", המפקד עונה לה."רק כשיכלו כל הנשמות בגוף משיח בא! לאט לאט, כל נשמה תרד מכאן ותצא למלחמה בקרב על ניצחון האור מתוך החושך.

"את מבינה, נשמל'ה, צריך עוד יהודים שיפיצו את דבר ה' בעולם, וכל אחד כזה שמרעיש בעניין - מקרב בעוד צעד את הגאולה. יש לך תפקיד למטה. זקוקים לך!".

נשמל'ה מתחילה להבין, מפנימה את העניין, ורגע לפני שהיא יורדת, המפקד מוסיף: "תראי את המסלול שאותו את צריכה לעבור. האם את רואה את כל העליות והירידות שבדרך? את מסכימה לרדת למשפחה הזאת? את יודעת, חשוב שתהיי שלמה עם המסלול שלך לפני הירידה".

הנשמה מתבוננת ומאשרת.

למרות הצער הרוחני שלה, היא מבינה שיש לה מטרה.

וכפי שלמדה עם חברותיה, היא הרי יודעת את ההסבר למאמר חז"ל: "טוב זה יצר טוב. מאד זה יצר הרע". כשהופכים את הנפש הבהמית והיצר הרע ל"טוב" - הרי זה "טוב מאד" , טוב זה הוא למעלה מהטוב של היצר טוב.

והרי יצר הרע נמצא רק בעולם העשייה הגשמי...

הניגון ממשיך להתנגן ברקע – "ירידה זו לצורך עליה! עד שכל זה הוא כדאי"...

הניגון מזכיר לה את התכלית.

"אני מסכימה לרדת, וכן למשפחה הזאת. עם כל הניסיונות בדרך. בע"ה לא אתבלבל בדרכי. אזכור שכל המטרה של ירידתי היא לבחור בטוב. באמת הנצחית. לוותר על ההנאה הרוחנית שלי כדי להניע את כל העולם לגאולה."

* * *

ספלאצ'...

היא יורדת לתוך הגוף.

בשדה התעופה לירידת הנשמות בגופים פה בעולם העשיה, בתוך בית רפואה, נולדה תינוקת, ובוכה, איי איי...

ותוך כדי היא מזכירה לעצמה - "ירידה זו היא לצורך עליה... עד שכל זה הוא כדאי".

לעזוב תענוג אלוקי לעומת התמודדות יומיומית של יצרים.

* * *

מזל טוב! ילדת בת!

איזו מתוקה!

תראי את החיוך שלה... כמה שהיא דומה לסבתא!

(היא דומה לסבתא? אין לה הרי שום פנים ברורות, העיקר שכבר רואים למי היא דומה... בחיים לא הצלחתי להבין איך מוצאים קווי דמיון על ההתחלה... העיקר ששמחים לבואה(.

אבל למה, נשמל'ה, את בוכה? הנה אמא.

איזה אושר!!!

(ובתוך תוכה עולה בה קול עמום – אוי, אם הן היו זוכרות כמה טוב היה למעלה... הן היו בוכות עד עכשיו...).

אך בבת אחת היא מתעשתת, ומזכירה לעצמה שכאשר יודעים את התכלית, ומכוונים לעשיה מתמדת,

הבכי נפסק.

העבודה מתחלפת.

כבר לא להתענג על אלוקות בגן עדן, כי אם להתענג על חיבור לה', ודווקא מתוך ניסיון, מתוך התמודדות, מתוך התגברות על הרצונות, המאווים, החשקים וההרגלים הפחות טובים.

כמה מאבקים והתמודדויות... אבל מזה ה' שמח, זה התענוג שלו.

לא לחפש את התענוג שלנו, אלא את שלו.

מתוך המקום הזה - נגלה שזהו בעצם תענוגנו הפנימי. לעשות את רצונו - לגלות את התענוג שלו. בפנימיות - התענוג שלנו.

אכן כן.

הנשמה בתוך הגוף יונקת כעת  מאמא שלה. ומתענגת מעבודתה החדשה - שהיא עושה את רצון ה' דווקא פה בתוך העולם.

יונקת קדושה לעולם דווקא על ידי העשייה הסיזיפית באופן מעשי - אנו מושכים את האלקות לעולם.

כמו שהנשמה לא רוצה לרדת לעולם כי היא מבינה את הריחוק. אך דווקא בריחוק הזה - היא מרגישה קירוב הכי פנימי שיש.

קשה לה עם הירידה, אבל היא מבינה את גודל התקרבותה לה' דווקא פה בעולם העשייה.

דווקא במקום שנראה הכי רחוק, בונים לו דירה, שירגיש פה הכי בבית.