כשמאבדים את המשמעות בתכלית החיים, אנחנו צריכים את יוסף

השבת מתחילים את חומש שמות!

פרשת שמות פותחת בפסוק "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה". אומרים חז"ל שהפסוק הראשון נפתח באות ו' כיוון שהיא מייצגת חיבור (ו' החיבור) לחומש בראשית, ובכל זאת, מהרגע שמספרת הפרשה על מות יוסף - מתחיל השעבוד.

כוונת הפסוק "וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל-אֶחָיו, וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא" – היא לרמוז למוות רוחני שפוקד את האומה כולה. משהו מת בהתלהבות, באמונה הפשוטה, בחיבור התמים והמתוק אל אבא. הדמות של יוסף מסמלת הצלחה ושגשוג מתוקף האמונה שבוערת בלב, אך כאן מתארת התורה מוות של הדמות של יוסף בנפשם של עם ישראל, ההתלהבות בקיום התורה והמצוות - מתה, האמונה הפשוטה מתה.

למה זה מגיע? – כותב דר ויקטור פרנקל בספרו "האדם מחפש משמעות", שהבסיס למיצרי הנפש הוא מצב של איבוד משמעות לתכלית החיים, תחושת עקרות שהוא מכנה בשם "ריק קיומי", שהסימפטום הראשי שלה הוא שעמום - שמוביל למשולש של דיכאון, תוקפנות, והתמכרות – לדוגמא בדורנו לטלפונים, מדיה ושאר הבלים. אותו ריק קיומי גורם לרוב הצרות הרוחניות והבעיות הנפשיות.

ואז האדם מחפש אטרקציות ודמיונות, שהופכים למלכות אחרת. הוא משתעבד לייצר הרע. פרעה - אותיות פה רצון עצמי.

כפי שכתוב בפרשה, "וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע אֶת-יוֹסֵף". רש"י אומר, "אשר לא ידע" - עשה עצמו כאלו לא ידע. לא ידע את מה שהוא לא רצה לדעת. הדעת תלויה ברצון, כפי שמובא בגמרא "בדרך שאדם רוצה לילך - מוליכין אותו". מה שאדם רוצה לדעת - הוא ידע, מה שהוא לא רוצה לדעת - הוא לא ידע.

כדי להינצל ממצרים, יש להוסיף את הנהגת יוסף לנפש. להוסיף שיעורי אמונה, להוסיף לימודי חסידות, למלא את הלב בשמחה, לשנן משפטי אמונה, למחוא כפיים, להשתמש בהומור ובשינון של משפטי העצמה.

התורה מלמדת אותנו שכדי להמשיך הלאה ולבנות את החיים, גם כאדם פרטי וגם כעם, אנחנו חייבים לנצח להיות קשורים ומחוברים לאבותינו הקדושים. עלינו מוטלת המשימה למצוא את נקודת ה"אהיה אשר אהיה" שנמצאת אי שם בלבו של כל אחד, כפי שמובא בפרשתנו: "...הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתִּי לָהֶם, אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם? וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל-מֹשֶׁה, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה. וַיֹּאמֶר, כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם (שמות ג', י"ד).

מה פירוש השם "אהיה אשר אהיה"? הרב בידרמן מביא בספרו "באר הפרשה" את דברי החת"ם סופר, שהקב"ה אומר – אני אהיה עם מי שמחשבותיו והילוכיו יהיו עמי. אני נמצא ומשגיח בפרטיות עם אדם אשר אהיה במחשבתו תמיד, על דרך שנאמר במשלי "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך". שכפי שהאדם מכניס את השם במחשבותיו ובהילוכיו, כך השם איתו משגיח עליו באופן פרטי.

ימי השובבי"ם – זמן ליציאת מצרים פרטית

אומרים חז"ל שהמילה שובבי"ם נקראת כך על שם הפסוק: "שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם" (ירמיה ג', כ"ב), שמשמעותו: בנים שלי - שובו אלי למען ארפא ואסלח על המרידה שמרדתם בי.

אומרים רבותינו שהם כמו עשרת ימי תשובה, וזהו זמן שמקובלת בו התפילה ממש כמו בעשרת ימי תשובה. מטרת ימי השובבי"ם היא לתקן את המידות, לקדש את החושים ולשמור את האדם מעצבות, מכעס ומגאווה.

האם אנחנו יכולים להיות מושלמים?

כל דמות שמוזכרת בתורה מייצגת כוח בנפש.

המאבק בין משה לפרעה הוא מאבק שנמצא בכל אדם, בכל הזמנים.פרעה הוא דמות ששמה את "האני" במרכז: "לי יאורי ואני עשיתיני". פרעה זו הדמות שרודפת אחרי שלמות, הכל חייב להיות מושלם!

משה הוא הדמות ששמה את השם במרכז, ולכן חי בשלום עם עצמו ושלם עם אלוקיו. הוא לא מחפש להיות "משה המושלם", הוא מבקש להשלים את תפקידו בקיום השליחות שקיבל (בדיוק כפי שהיא).

משה מקבל הכל באהבה.

נראה כי אנו חיים בעולם ששואף לייצר שלמות. את רוצה חתן מושלם, ילדים מושלמים, מקרר מושלם וכדומה.

והאמת היא, שזו פנטזיה שאינה בת מימוש.

שמעתי סיפור חמוד על מורה בכתה א' אחת, שקבלה מכתב מאחת האמהות, שהבת שלה מתלוננת שקורים דברים לא לעניין בכתה, שהבת שלה תמיד בצד וכו'. במשך השבוע היא קבלה עוד ועוד מכתבים. היא לקחה דף ועט, וכתבה לכל האמהות כך: אני שמחה לקבל מכן הארות (בא'), אך עצתי אליכן היא שלא להאמין ממש לכל הדברים שנאמרים, כי אחרת אני אצטרך להאמין לכל הדברים שמספרות לי הבנות על מה שקורה בבתים שלכן..." (אופס).

כלומר: אין דבר כזה הורים מושלמים, מורים מושלמים וכו'.

נשאלת השאלה, האם זה טוב לשאוף לשלמות? התשובה מתייחסת לשאלה שהאדם צריך לשאול את עצמו: מאין נובע הרצון שלי להיות מושלם?

שאיפה היא דבר חיובי, כאשר היא מחוברת לתכלית.

אך כאשר השורש תחרותי, ונובע מתוך רצון להתנשא ולרכוש כבוד בעלמא, הוא שלילי בבסיסו. פרעה עשה מהיאור "שלו" אלוקות, ולכן מצא את מותו שם. כך גם המן הרשע, עלה עץ גבוה של "כוחי ועוצם ידי", רדף אחרי שררה וכבוד, ולכן מצא את מותו על העץ הזה.

כשאת רודפת אחרי התואר "מושלמת", את חיה את חייך במרוצה, ואת אף פעם לא באמת מרוצה. שימי לב כמה פעמים את קוראת לעצמך בשמות לא נכונים (אני עצלנית, איטית, מגושמת, לא מסוגלת לבצע מטלות כמו שצריך וכו'...).

הפרשה פותחת בפסוק: "ואלה שמות בני ישראל" – יש לך שם ויש לך שייכות, קראי לעצמך בשמך הטוב, ותמשכי משם כוח לשליחותך.

אומרים חז"ל, שהגלות היא גלות הדיבור, ושהגאולה היא דיבור נקי וטוב. ככל שתקראי לעצמך בשמות טובים בשיח הפנימי שלך - כך תאיר הפנימיות שלך החוצה אור של טוב.

פרעה – זה אותיות פה רע, שכל היום אומר לך ש"פה רע!". והגאולה היא פה סח... פה שמדבר דיבורים נקיים וטובים, פה חס, פה מרחם, ולא מבקר או שופט או מדבר לשון הרע.

תני משמעות לשליחות שניתנה לך מאת הבורא, וזכרי: עליך מוטלת ההשתדלות (שמבוססת על הרצון), בורא העולם אחראי על התוצא