"אז איך אני אדע אם מה שאני מחליטה זה בסדר או לא? אם זה נכון או לא? הוא רוצה..."

זה התחיל! שוב סגר, שוב הילדים בבית, שוב את רועדת מפחד מה יהיה. אין שיגרה, לך לא ברור, להם לא ברור ובאמת?! לאף אחד לא ברור כלום.

ומי אוהב להיות במצב של חוסר אונים? את ודאי מכירה את הרגש הזה, שאת לא יודעת מה לעשות עם... ועכשיו זה בכלל לא תלוי באף אחד.

אז את נקלעת למצב בלי לרצות ובלי לבחור אבל דבר אחד את ודאי יכולה לבחור ולהחליט - איך לעשות את זה.

לעשות את זה נעים וכיף, שמח ורגוע? או לעשות את זה בעצבים, בכעס, בלית ברירה ובמלחמות יומיומיות למשך שבועיים(!)?

את תוהה ושואלת את עצמך, איך אפשר ליהנות מזה? האם קיים בכלל דבר כזה?

אז כן, זה אפשרי!

בקורס המשך לבוגרות, אימהות ביקשו ממני: "יוכי, תתני לנו איזו צידה, משהו שיעזור לנו בשבועיים האלה".

אז אני רק רוצה לחזק אותך בדבר הכי הכי חשוב, שאם תקפידי עליו - אני מבטיחה לך שבועיים נעימים ורגועים עם הילדים שלך.

דבר ראשון הוא כמובן ההחלטה שלך, ההחלטה שאת רוצה ליהנות איתם ובשום אופן לא לסבול (לא את ולא הם). אחרי שהחלטת, מה יעזור לך להגיע לזה?

לא שתנשכי את השפתיים ותתאפקי מלצעוק. לא שתוותרי ותעלימי עין. לא שתשלחי אותם לבעלך כל פעם שאת רואה שאת הולכת להתפוצץ עליהם.

פשוט תהיי בקשר עם עצמך!

מה זה? מה את הולכת לעשות?

את פשוט מבטיחה לעצמך שאת לא שוכחת את עצמך, לא מוותרת על הרצונות שלך כאמא וכאדם. לא עושה דברים על חשבון עצמך לטובת... (לא משנה מי).

הולכת להתחשב בעצמך, לשמוע מעצמך לפני החלטה, בקשה וכדומה, מה את רוצה שיהיה, לפני מה שהם רוצים.

לא, זה לא אנוכי! זה לא אגואיסטי!

כשאת בקשר עם עצמך ויודעת מה קורה לך, מה את מרגישה ומה את רוצה, את יכולה להיות בקשר איתם, לדעת מה הם צריכים ומה לא (באמת), ולהישאר רגועה בלי להיבהל ולהתבלבל.

כך את לא מוצאת את עצמך מתעלמת כשאת חוששת להגיב, מוותרת כשממש לא צריך, שותקת כשחייבים להגיב מיד... ואז מגיעים העצבים... (פלא?!).

את פשוט בטוחה וברורה עם עצמך, ואת זה הם מרגישים.

"אז איך אני אדע אם מה שאני מחליטה זה בסדר או לא? אם זה נכון או לא? הוא רוצה...".

כך שואלות אותי לא מעט אימהות.

אז התשובה שלי לכולן היא חד משמעית.

את אמא שלו, ואת יודעת! לכן תשאלי את עצמך.

הנה דוגמא: "אמא, משעמם לי כבר לקרא ולשחק, אני רוצה עוד לשחק במחשב, זה לא מספיק רק שעה".

ואת מתחילה להתלבט עם עצמך, וראשך מתמלא מחשבות...

"מה פתאום! שעה זה המון, אני ממש לא מסכימה שהוא יתמכר לזה...".

"אולי הוא צודק, באמת מה יש לעשות יום שלם בבית?".

"אולי באמת אני אתן לו עוד שעה שיהיה לי שקט, ככה הוא לא ישגע אותי...".

את ממש מתבלבלת ממחשבות. או שאת מגיבה בצעקות שהוא מגזים, או שאת מסכימה לנדנודים שלו, ואז כועסת עליו ועליך.

זהו, בדיוק פה תעצרי! תשאלי רגע את עצמך (כי את אמא!) מה אני רוצה? תהיי אמתית עם עצמך, ותגידי לעצמך את האמת - ששעה זה מספיק לגמרי, ואת לא מסכימה, והלוואי וגם זה לא היה... ואז ברור לך, אז את יודעת מה רצית ואת גם יודעת מה להגיד לו.

וכשאת ברורה ובטוחה, הוא לא מתווכח יותר מדי. מקסימום הוא ירגיש קצת מאוכזב. ואת נשארת שמחה ורגועה.

לילדים יש תמיד רצונות, דחפים, חשקים - וזה טבעי, כי הם ילדים.

התפקיד שלך כהורה הוא להורות, ללמד, לנתב, לכוון, להגיד. ורק את יכולה לתת להם את זה.

אם היית בקשר עם עצמך, ושאלת את עצמך מה את רוצה ומה את חושבת לנכון, ועלתה לך התשובה, תסמכי על עצמך!

אחרי כמה פעמים כאלה את תראי מה יקרה. את תראי שאת תהיי הכי שמחה ורגועה, כי את מקשיבה לעצמך, שום דבר לא בא על חשבונך, ולכן את שמחה להגיב, לתת, להעניק, לשוחח, לחבק. את פשוט פנויה לאהוב.

ומה את חושבת, שהם לא ירגישו?

אמנם הם לא יגידו לך את זה, כי הם לא ידעו להסביר מה קרה לך... אבל את תראי את הפידבק מהם. את תראי שהם יהיו רגועים יותר, יציבים, שמחים ומכבדים את מה שאת אומרת ולא להיפך.

אני מאחלת לך שבועיים קלים ושמחים,

ותאמיני בעצמך, את יכולה.

בהצלחה!

יוכי דנחי היא תומכת רגשית רב תחומית ומנחת הורים, מומחית למשמעת וסמכות בשיטת אימהות מודעת Yd0548414745@imahut.org.il