עצוב לי על ילד מיוחד שלא מקבל טיפולים, אבל בכל בוקר מחליטה שיהיה טוב

היום קמתי עם עצב בלב
עצוב לי...
עצוב לי על ילד נכה, שלא מקבל טיפולים...
עצוב לי על ילד מיוחד, שכבר שבוע וחצי לא פוגש את צוות הכיתה שלו, ורואה (או לא) את המורה שלו, בסרטון...
עצוב לי על ילד שצריך להאכיל אותו 3 פעמים ביום, שמחכה בשקט ולא בוכה כשהוא רעב, כי ההורים שלו עסוקים בלהעסיק את האחיות שלו..
עצוב לי על ילד שאין לאמא שלו ריח, ולכן מחליפים לו טיטול כנראה אחרי הרבה זמן...
עצוב לי עלי, שכאב הלב אצלי מתעצם מיום ליום, כשאני רואה אותו כל כך חסר אונים, ורק כשמתייחסים אליו, הוא מגיב ומאושר.

עצוב לי על ילדת כיתה א, שפוגשת את חברותיה החדשות בזום.
עצוב לי על ילדות קטנות, שבמפגש זום עם המורה, משתפות מחוויות הבידוד, ומתי כל אחת יוצאת, וכמה זמן עמדה בתור לבדיקת קורונה, ומי חולה אצלם בבית, ואיך עברה עליהן הבדיקה, האם כואב יותר המטוש באף או בפה...
עצוב לי על ילדת כיתה א, שלומדת קריאה בזום, ורוב הסיכויים, שאם לא אלמד אותה, היא לא תדע לקרוא עד סוף השנה..
עצוב לי על ילדה קטנה ומתוקה, שמכורה למסך, וההורים שלה צריכים לעצור אותה כל הזמן, כי הם מבינים כמה זה מזיק, ובמקום לשבת בכיתה וללמוד, היא מכינה ארנבות מגלילי נייר טואלט...

עצוב לי על ילדת כיתה ו, שחיכתה לשנת בת מצווה, ומוצאת את עצמה בבית, כבר כמעט שנה, כי בכיתה ה, ו הקורונה יותר מדביקה, והם בקושי הגיעו לבית הספר השנה...
עצוב שהיא כל כך חיכתה במפגשים של יום שישי לשבת על כסאות ולא על הרצפה, כיאה לבנות שעכשיו בכיתה ו.
ובמקום להשתולל עם חברות בהפסקה, היא יושבת לבד בחדר ומציירת ציורים על קנבס.
שזה טוב, והיא מפתחת את כישרונותיה, אבל צריך שילוב של ציור ולמידה.

עצוב לי על עצמי, שאני שעות יושבת ומאכילה ילד פגוע מוח, שהגוף כבר כואב מלהרים אותו...
שבמקום לצאת לעבודה כל בוקר, להרגיש שאני נותנת מעצמי, יצירתית, מדברת עם תלמידים, עוזרת לתלמידותיי למצוא מקום שירות לשנה הבאה, נמצאת בישיבות צוות ועוד
אני כל בוקר קמה לריקנות, שצריך למלא אותה, כדי שלא נשתגע.
אני כל בוקר מחליטה שגם היום יהיה יום טוב, ולנצל את התקופה הזאת למנוחה, כי גם התקופה הזאת תעבור.
אני כל יום מנסה להכניס תוכן חיובי כדי שבלילה אלך לישון מרוצה, שעשיתי משהו טוב היום.

אבל היתרון הכי גדול, שבעלי בבית, לא יוצא לתפילות, איתי 24 שעות, אין יותר טוב מזה:)

אז בטח לכל אחד ואחת מכן יש משהו שמעציב אותו. אפשר לשתף, שנחווה את העצב שלכם

והכי חשוב, נקווה שאנחנו בסגר האחרון.
שימרו על ההנחיות
אל תצאו מהבית, אם לא נחוץ
שימו מסכות כשאתם יוצאים
ודיי,
נסיים עם המגפה הזאת
ונחזור לחיים נורמלים.

רק טוב,
ריעות לוי
רמלה

המייל של ריעות לוי (נשים בלבד) - reutlevik@gmail.com  

לכל הטורים של ריעות לוי, לחצו כאן.