במחשבה תחילה לפרשת וארא: למה בכתה האישה על החלפת תרנגולת בחמש תרנגולות?

"אם אתה לא רוצה שאזמין משטרה", לחש בעל החנות באיום לגנב שתפס על-חם, "תקנה את השעון שאתה מחזיק ואשחרר אותך".

"אני קונה", נאנק הגנב המופתע, "כמה זה עולה?".

- "אלף ושמונה מאות שקל".

"באמת?" השתאה הגנב. "לא התכוונתי כל-כך יקר. יש לך משהו יותר זול?"...

* * * 

זה לא יקרה מיד, אומר הקב"ה למשה מראש. "ואני אקשה את לב פרעה... ולא ישמע אליכם פרעה", כדי להעניש את המצרים על מעשיהם.

ואז מגיע המפגש הראשון של משה עם פרעה על שפת היאור, אחרי שקדם לו מפגש בארמון המלך.

"ואמרת אליו", מצטווה משה מפי הקב"ה לומר לפרעה, "ה' אלוקי העברים שלחני אליך לאמור שלח את עמי ויעבדוני במדבר והנה לא שמעת עד כה".

מפני מה הצטווה משה להדגיש "והנה לא שמעת עד כה", כאשר הקב"ה כבר בישר לו שזה לא יקרה?!

מעשייה עממית בקרב יהודי עיראק סיפרה כך: במשפחה שחיה באזור עני מאוד רעבו בני הבית יותר מפעם בשבוע ללחם. עול המחיה היה קשה עליהם והם ידעו טעמו של רעב ומחסור.

אולם מישהי אחת זכתה לפינוק יוצא דופן: התרנגולת. זו האחרונה קיבלה את מזונה בשפע, לפעמים על חשבון בטנם של בני הבית. והייתה סיבה טובה לכך: התרנגולת הטילה מדי יום ביצה מזהב טהור.

עם פרנסה לא משחקים. גם הילדים הקטנים הבינו זאת והיו נכונים לוותר על חלק מפיתם כדי שהתרנגולת תמשיך להטיל ביצי זהב.

אתם בוודאי תוהים: אם יש ביצי זהב - למה יש עוני ורעב ומחסור?

הסיבה הייתה עצובה: לא היה מישהו במחוז שיכול היה להרשות לעצמו לקנות ביצת זהב, ולו במחיר אפסי. זהב, כידוע, לא ניתן לאכול. בזמן שאנשים מתמודדים מדי יום על פרוסת הלחם לארוחה הקרובה, איש לא הסכים לקנות ביצת זהב חסרת תועלת.

יום אחד הבינה גם אֵם המשפחה שאין בשביל מה לשמור את התרנגולת. מה התועלת לגווע ברעב עם מאות ביצי זהב? "קח בבקשה את התרנגולת לעיר הגדולה, תמכור אותה בעד כמה תרנגולות שיהיה לנו משהו לאכול", ביקשה מבעלה.

לאחר שלוש צעידה בשעות הבוקר המוקדמות הגיע הבעל לעיר הגדולה, בידו התרנגולת המיוחדת וביצת זהב להוכחה. לאחר משא ומתן מייגע עם אחד הסוחרים בשוק, קיבל האיש חמש תרנגולות "רגילות" בתמורה לתרנגולת שהביא ולביצה.

"אם אני כבר בעיר", הרהר האיש, 'למה לא אקל על רעייתי? אתן את התרנגולות לשוחט, אמרוט את נוצותיהן ואביא הביתה בשר מוכן למליחה ולבישול'.

כשחזר האיש לביתו לפנות ערב ובידו בשרן של חמש התרנגולות למליחה, לא הבין מדוע אשתו בוכה בדמעות שליש ולא מסוגלת להירגע. רק לאחר זמן רב הצליחה האישה לפלוט מפיה מה לא בסדר: "התכוונתי שתביא תרנגולות חיות שיטילו לנו ביצים רגילות, אותן נוכל למכור בעד מוצרי מזון וכך נתפרנס"...

ביאור מקורי כתב הגאון רבי משה חפץ בספרו "מלאכת מחשבת": בפעם הראשונה שנפגשו משה ואהרן עם פרעה, ביקשו ממנו "נלכה נא דרך שלושת ימים במדבר... פן יפגענו בדבר או בחרב", הם השתמשו בלשון בקשה, "נלכה נא", והסבירו שאם פרעה לא ישמע לבקשתם הקב"ה יעניש אותם.

כעת, אומר משה לפרעה, נגמרו המשחקים. עכשיו אני מצווה ופוקד עליך בשם השם "שלח את עמי ויעבדוני!" ומוסיף משה "והנה", לשון תקיפה כזו שאליה נלווית אזהרה למכה הראשונה שתפגע במצרים - מכת דם, "לא שמעת עד כה".

* * * 

"אני צריך ממך טובה מסוימת, תוכל לעשות אותה?".

לראובן אין באמת סבלנות וחשק לעשות את הטובה הזו לשמעון. אבל כדי לא להתעמת עם האכזבה שלו, הוא מפטיר "אני קצת עסוק. תזכיר לי בהמשך?".

כששמעון חוזר בהמשך ומנדנד בערך עשר פעמים ביום כפול שלושה שבועות - ראובן מתפוצץ. "למה הוא לא מבין עברית?".

האמת, שמי שמבין עברית הוא דווקא שמעון. ראובן הוא זה שלא דיבר ברור ואמר "אני לא יכול".

אחד הטיפים הכי משתלמים למנוע כעסים מיותרים במסגרת חובת ההשתדלות, הוא לא לסמוך על אחרים שיבינו אותנו.

בפעם האחרונה שנבדקו יושבי הגלובוס, התברר ממצא מדהים: בכל המיליארדים ששוכנים בו אין כמעט מי שיכול לדעת את מחשבתו של הזולת...

במקום לגלות את עצמנו מתבקשים לשלם "אלף ושמונה מאות שקל" על משהו שלא התכוונו, הטוב ביותר הוא להגיד מראש בצורה ברורה למה כן התכוונו.