כל מה שרציתי לדעת על... הכינים

הכינים של ימינו אולי אינן בדיוק אותן כינים בהן הכה הקב"ה את המצרים בפרשתנו, אך גם כיום הן מהוות מטרד לא קטן.

ישנם מספר סוגים שונים של כינים, אולם הכינים המוכרות והנפוצות ביותר הן כיני הראש. הכינים הללו אינן מסוכנות. בעבר חשבו שיש לכינים יכולת להעביר מחלות שונות ואפילו מסוכנות מאדם אחד לרעהו, אולם האמת היא שהן אינן מובילות מחלות כלל. כיני הגוף, הנדירות יותר, אכן מסוגלות להעביר מחלות – אך כיום הכינים הללו כמעט שאינן קיימות. עם זאת, אדם שסובל ממכה חריפה של כינים שאינה מטופלת במשך תקופה, עלול לפתח אנמיה – כיוון שהכינים ניזונות מדמו של האדם (או בעל החיים) עליו הן חיות.

הכינים, בניגוד למה שאנשים נוטים לחשוב, אינן יכולות לעוף, וגם לא לקפוץ. לכן, הדבקה מאדם לאדם אפשרית רק כאשר ישנו מגע ישיר בין ראש לראש, והכינים עוברות מאחד לשני בהליכה פשוטה. לא מפתיע, אם כך, שמרבית הנדבקים בכינים הם ילדים בגילי 4-12 – כיוון שבגילאים הצעירים נפוץ יותר מצב של משחק צמוד ומגע של ראש בראש. למעשה, בישראל, 75% מן הילדים נדבקו בכינים לפחות פעם אחת בחייהם. מאותה הסיבה, בנות מועדות יותר להידבק בכינים – הן משום ששיערן, לרוב, ארוך יותר מזה של בנים, והן מפני שבנות נוטות יותר מבנים לפעילויות חברתיות הכוללות קרבה פיזית.

מרגע שכינה מטילה ביצה, חולפים כשמונה ימים עד שכינה חדשה בוקעת ממנה. תשעה ימים נוספים נדרשים לכינה להגיע לבגרות. אך חשוב לדעת שכינה יכולה להטיל 5 ביצים ביום – כך שקצב ההתרבות של הכינים גבוה מאוד. אז מה עושים אם יש כינים? ישנם כיום תכשירים ממגוון רחב של סוגים המסייעים בקטילת הכינים, כאשר במקביל, הדרך היעילה ביותר להיפטר מן הכינים היא לסרק את השיער במסרק צפוף, רצוי מדי יום, על מנת להיפטר הן מן הכינים והן מן הביצים. אין צורך להרתיח את הבגדים וודאי שלא לזרוק אותם – הכינים אינן שורדות גם כביסה רגילה, וכעבור מספר שעות מרגע שירדו מהראש, הן אינן מסוגלות לאכול או להזיק.

ואנקדוטה קטנה לסיום: בימי הביניים נהגו אצילים בצרפת לחבוש פאות נוכריות. הסיבה? מכת כינים חריפה שתקפה את המדינה באותה תקופה. האצילים נפטרו מן הכינים בשיטה הפשוטה של גילוח השיער כולו, וחבישת פאה במקומו...