מלאך המוות שוכן בחדר 17

השמועה על חדר 17 במחלקת "טיפול נמרץ", הילכה אימים על כל בני העיירה. "החדר המקולל", כך קראוהו כולם.

אם אירע חלילה שמאן דהו נזקק לטיפול רפואי נמרץ, בני משפחתו לחמו בכל עוז שלא ישוכן באותו חדר מקולל בשום אופן.

הכל התחיל מספר שבועות קודם לכן.

שמעון, גבר כבן 55, הובהל לבית החולים והועבר לטיפול נמרץ. הרופאים הכניסו אותו לניתוח דחוף, ולאחר מכן הודיעו למשפחה שהוא יצא מכלל סכנה, ובינתיים הוא שוכן בחדר 17 להתאוששות ולהשגחה.

על פי תחזית הרופאים, שמעון היה אמור להשתחרר למחרת היום לביתו. אך כאמור, הוא רק היה אמור.

לתדהמת הרופאים, שמעון נפטר לעת ערב ללא כל סיבה ניכרת.

המשפחה האבלה הקימה מהומה, והרופאים פתחו בחקירה שהעלתה חרס בידיהם. מותו של שמעון נותר חידה לא פתורה.

והנה למחרת שוב סערה המחלקה.

אפרים, גבר כבן 60, שהובהל לבית החולים עם שחר ואושפז בחדר 17, נפרד מנשמתו מעט אחר צאת הכוכבים. 

במשך כל אותו שבוע ריקד מלאך המוות בחדר 17 באותה מחלקה.

שמשון, אבנר, מני ופנחס קיפדו את חייהם בחדר המקולל ללא שום סיבה רפואית המתקבלת על הדעת. המוות הנשנה בחדר המקולל זרה אימה בין כתלי המחלקה המבעיתה.

"מלאך המוות סימן את חדר 17", לחש מנהל המחלקה לאחראי המשמרת, ואיכשהו דלף המשפט לעיתונות והפך לכותרת מחץ.

"מלאך המוות שוכן בחדר 17", זעקו הכותרות באותיות אדומות. נו, לא בכל שבוע זוכים לכזה אייטם עסיסי.

האימה הילכה בין מבואות העיירה, ואנשים הסתגרו בבתיהם בבעתה. אמנם רק חדר 17 סומן, אבל לך תדע...

אט אט חרדו האנשים מלפקוד את בית החולים אף בשעת הכרח, והרופאים כבר ראו את עצמם אוטוטו חותמים אבטלה.

האמת ניתנת להיאמר, שגם הרופאים לא הפגינו אומץ יתר. אף המומחים ביותר סרבו להציג את רגלם בשערי המחלקה, וודאי שלא להתקרב אפילו אל מפתן דלתו של החדר הקוטל.

בשעת ערב נשמעה דפיקה על דלת ביתו של רב העיירה.

הרב פתח את דלתו לרווחה, והופתע לראות את מנהל בית החולים, לצדו השייח המקומי, ומאחוריהם הכומר השמנמן.

"כבור הרב", לחש מנהל המחלקה, "אנחנו מוכרחים לשוחח בדחיפות". הרב הכניס את אורחיו פנימה והגיש להם כוס משקה.

"לבטח הרב שמע על חדר 17 בבית החולים", פתח מנהל המחלקה. הרב הנהן בחיוב במבט רציני.

"אינני אדם מאמין", המשיך מנהל המחלקה, "אך חוששני שמשהו רוחני שלילי מתרחש בבית החולים". שני אורחיו הנהנו בהסכמה כמביני דבר או שניים בסודות טמירים.

הרב משך בכתפיו ושאל: "נו, ומה בדעתכם לעשות בנידון?".

הכומר כחכח בגרונו ולחש כממתיק סוד: "בדקנו את תעודות הפטירה, ומסתבר שכל החולים מתו סביב השעה 20:00. משמע, שבשעה זו מלאך המוות מופיע במחלקה...".

השייח אישר את דברי יריבו המושבע בהנהון מזוקן, והוסיף: "החלטנו להיכנס למחלקה בשעה זו, ובעזרת אללה לגרש משם את השטן".

הרב העמיד פני מבין, לבש ארשת רצינית ואמר: "זה נשמע חשוב מה שאתם מתכננים לעשות. ובכן, אני אשא תפילה עליכם ואתם תיכנסו למחלקה. אחר שתשובו עם ממצאים, בעזרת ה' נטכס עצה".

המשלחת קדה בכבוד לפני הרב לאות תודה, ויחד יצאו אל המשימה הגורלית בחיי העיירה כולה.

השעה 19:55.

הכומר והשייח ניצבו חרדים מול חדר 17, ממתינים בציפייה דרוכה לבאות. מי יודע איך ייגמר הערב הזה...

השעה 20:03.

סעיד, המנקה החדש, נכנס לחדר 17 כשאוזניות גדולות ושחורות על אוזניו. הכומר והשייח נדרכו. הנה, משהו קורה...

סעיד עצר את עגלת הציוד, הוציא מתוכה את שואב האבק, ניתק את השקע שהיה מחובר לחשמל וחיבר את השואב במקומו.

השקע שהוציא היה של מכונת ההנשמה...

* * *

נראה כי אנו חיים בחדר 17...

אך לא את סעיד עלינו לחפש, אלא את נגעי נפשנו, ולשוב בתשובה.